יצחק רבין לא פגש מעולם בחייו את הלורד בלפור — ואולם, השנה, אחרי מותם, הם נפגשו לשעה קלה בין יום הזיכרון ה–22 לרצח רבין, שצוין השנה ב–1 בנובמבר, לבין יום השנה ה–100 להצהרת בלפור, שנחגג ב–2 בנובמבר. לכאורה, אין קשר בין שני האירועים: האחד מנציח את רציחתו של ראש ממשלה ישראלי, והשני מנציח את ההכרה שהעניקה בריטניה לתביעה הציונית לבעלות לפחות על חלק מארץ ישראל. האחד הוא יום זיכרון, והשני יום חג. ואולם, מבט מעמיק יותר מגלה, כי יש הרבה מן המשותף לשני האירועים.
"יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין" — כלשון החוק — נתון במחלוקת בקרב הציבור היהודי, הקשורה לסיבות שהביאו לרצח רבין. מאז הוחלט להנציחו, ההנצחה משויכת למחנה השמאל. אמנם, בנימין נתניהו, בתוקף תפקידו כראש ממשלה, נטל חלק בטקסים הרשמיים בכנסת ובהר הרצל, אולם גורמי הימין מעולם לא השתתפו בעצרת המסורתית השנתית, שהתקיימה בכיכר שנקראה על שמו של רבין. הימין לא הודר מהטקס — הוא זה שבחר במודע להיעדר ממנו. העצרות אורגנו, בדרך כלל, על ידי מפלגות או ארגונים הממוקמים שמאלה מהמרכז הפוליטי.
המאמר פורסם בעיתון "הארץ" ב-8 בנובמבר 2017