לאוקראינה לא, לפינלנד כן – "קלע דוד" לטובת חיזוק היחסים עם נאט"ו

כל הפרסומים / ישראל ואירופה

בראשית החודש שעבר פרסם הניו יורק טיימס מסמכים המציעים כי וושינגטון בחנה תרחישים שבהם עשויה ירושלים להעביר נשק לקייב, כולל טילים מונחים נגד טנקים ומערכות הגנה אווירית מתקדמות. הדלפתם של המסמכים משקפת כנראה לחץ גובר מצדו של ממשל ביידן על ממשלת נתניהו להרחיב את הסיוע לאוקראינה. בינתיים, ללא תוצאות.

שר החוץ אלי כהן ביקר בקייב בחודש מרץ. בביקורו שם, הבטיח כהן לוולודימיר זלנסקי כי ישראל תסייע בפיתוח של מערכת התרעה נגד איומים אוויריים עבור אוקראינה, ותספק לה אותה תוך שלושה עד שישה חודשים.

אומת הסטראט-אפ בדרך כלל מתגאה בפיתוח מהיר של מערכות, אבל לא הפעם. משרד החוץ הישראלי לא הצליח אפילו לפרסם צפי מעט מדוייק יותר על תאריך סיפוק המערכת, אולי בגלל שבירושלים לא ממש מזדרזים לספק לקייב סיוע שחורג מהמשבצת ההומניטרית. חרב האיומים של מוסקבה, כך טוענים הפוליטיקאים, מתנדנדת הרי תמיד מעל ראשינו.

ההתנהלות הזאת מול אוקראינה איננה חדשה. ראשי הממשלה הקודמים – נפתלי בנט ויאיר לפיד – אימצו, כל אחד בזמנו, קו זהה, כשהם מסרבים לסייע לאוקראינה צבאית. על אחת כמה וכמה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר בקדנציות קודמות השקיע לא מעט מאמצים בהתקרבות לנשיא ולדימיר פוטין.

שלושת ראשי הממשלה טענו (וטוענים) כי פרובוקציה מול מוסקבה עלולה לפגוע בתיאום הצבאי בין צה"ל לצבא הרוסי בסוריה. עם זאת, לנוכח האינטרס המשותף של שתי המדינות לשמור על קווי התקשורת הצבאיים פתוחים, לא באמת ברור עד כמה האיום הזה רציני.

הרתיעה הישראלית מסיוע צבאי לאוקראינה איננה מפתיעה, למרות שהיא פוגעת באמינות הדיפלומטיה הישראלית, ובהבטחות לעמוד "בצד הנכון של ההיסטוריה". מה שכן מפתיע, זאת ההחלטה של ירושלים, יום אחד בלבד לאחר הצטרפותה של פינלנד לנאט"ו, לספק להלסינקי את מערכת ההגנה הישראלית קלע דוד שמיועדת להגנה מפני טילים לטווח בינוני עד ארוך.

מאז הפלישה לאוקראינה ביקש זלנסקי חזור ובקש שישראל תספק לארצו מערכות הגנה נגד טילים ורקטות. יממה לאחר המפגש שלו עם כהן בקייב, התייחס זלנסקי ישירות למערכת ההגנה קלע דוד: ״אין לנו אלטרנטיבה מאשר להביס את גוליית שבא להרוס את חיינו. כולנו בעולם הדמוקרטי דוד. אין לנו עדיין את המקלע של דוד מישראל, אבל אני בטוח שזה זמני". אמר זלנסקי בוועידת הביטחון במינכן ב-17 בפברואר.

עבור רפאל, העסקה עם פינלנד מבטיחה במיוחד – משרד ההגנה הפיני מסר כי עלות רכישת המערכת תעמוד על 345 מיליון דולר. הפינים גם שוקלים רכישה נוספת של המערכת בעתיד הלא רחוק, בהיקף של עוד 236 מיליון דולר. כל זאת כמובן באישורם של האמריקאים, שהיו שותפים בתהליך פיתוחו של קלע דוד.

תהיה זאת הפעם הראשונה שישראל תייצא את המערכת. שר ההגנה הפיני אנטי קאיקונן לא הסתיר את המוטיבציה של הלסינקי מאחורי העסקה שנרקמה עם רפאל. הוא אמר שהרכישה הזאת תעניק לצבא שלהם יכולות חדשות ליירוט יעדים בגובה רב – יכולות קריטיות במצב הנוכחי של "סביבה ביטחונית חדשה", קרי המלחמה המתמשכת באוקראינה.

לא נאט"ו ולא פינלנד נמצאות במצב של עימות פתוח מול רוסיה. ובכל זאת, ההצטרפות של פינלנד לברית הצפון אטלנטית נתפסה במוסקבה כמעט כהכרזת מלחמה. הגבול של פינלנד עם רוסיה הרבה יותר ארוך מהגבול של רוסיה עם אוקראינה – 1300 קילומטרים. הכלכלה הפינית חזקה עשרות מונים מהכלכלה האוקראינית. יותר מזה, פינלנד היא חברה באיחוד האירופי. אוקראינה לא. ויש כמובן את הקרבה של פינלנד לקוטב.

מבחינה אסטרטגית, ההצטרפות של פינלנד לנאט"ו עשויה להכאיב לרוסיה כמעט כמו ההתקרבות של אוקראינה למערב. בטווח הארוך, היא עשויה להכאיב לה אפילו יותר. התפיסה הזאת של הרוסים את ההצטרפות של פינלנד לנאט"ו כאיום אסטרטגי מחדדת את השאלה, מדוע מסרבת ישראל לסייע לאוקראינה צבאית, אבל רצה לסייע לפינלנד?

עיתוי העסקה עם פינלנד קשור ללא ספק בהחלטת ההצטרפות לנאט"ו, אבל קיים גם קונטקסט רחב יותר. ירושלים נמצאת כעת בדיונים עם נאט"ו על הסכם חדש לשיתוף פעולה.

ההסכם הישן, שקבע מסגרת בת שנתיים, יוחלף בקרוב בהסכם רחב הרבה יותר, שיתווה מסגרת בת ארבע שנים לשיתופי פעולה בין ישראל לברית הצפון אטלנטית, בקשת רחבה של נושאים, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והחדשנות.

מדובר בעליית מדרגה משמעותית, שתשקף את המאמצים הכבירים של משרד החוץ והמשלחת הישראלית בבריסל בשנים האחרונות להעמיק את הקשר עם נאט"ו, ולהפוך את ישראל ל"ספקית ביטחון" של הברית.

ההחלטה של ירושלים למכור להלסינקי מערכת הגנה אווירית משתלבת יפה במהלכים הללו מול נאט"ו, של הפיכת ישראל לספקית נשק וטכנולוגיות מתקדמות. כך גם קידום עסקת המכירה של מערכת חץ 3 לגרמניה, שמאפשרת הגנה מטילים בליסטיים, אחד מהנושאים המרכזיים בביקורו של נתניהו בברלין בחודש האחרון. עסקת הענק של חץ 3, בסכום שיא של שלושה מיליארד אירו, תהווה חלק ממדיניות ההגנה החדשה של גרמניה בעידן של אחרי המלחמה באוקראינה – של הגנה קולקטיבית אירופית מפני האיום הרוסי.

מבחינתה של ישראל, עסקת הנשק עם פינלנד משרתת כמה מטרות במקביל. קודם כל כלכלית – בעידן של תחרותיות גוברת בין ספקיות הנשק העולמיות, רפאל מייצבת את עצמה כשווה בין שוות. המטרה השנייה היא התקרבות ישראל לנאט"ו. התהליך הזה אמור לחזק את מעמדה של ישראל מול חברות נאט"ו, ולסמן את ישראל כחלק מהעולם המערבי וכמדינה מובילה טכנולוגית. במקביל, עסקת הנשק עם פינלנד תאפשר אולי לירושלים להוריד מעליה לפחות חלק מהלחץ לסייע צבאית לאוקראינה.

ייתכן שישראל מקווה שאספקת מערכת הגנה אווירית לפינלנד תאפשר לה ללכת עם ולהרגיש בלי – כלומר לתמוך בקואליציית המערב נגד הפלישה הרוסית, מבלי להיכנס לעימות דיפלומטי ישיר עם מוסקבה.

קל יותר לירושלים לספק מערכת הגנה להלסינקי, מאשר לספק את אותה המערכת לקייב. לא רוסיה ולא אוקראינה הגיבו בינתיים לעסקה הנרקמת בין פינלנד לרפאל. הדעת נותנת, כי ירושלים לא הייתה נותנת לרפאל אור ירוק לו חששה מהתגובה הרוסית. ישראל מקווה שרוסיה פשוט תתעלם מהעסקה עם פינלנד ותיתן לה לעבור. מדוע אין לישראל את אותה התקווה כאשר מדובר באוקראינה?

המאמר פורסם ב"זמן ישראל" ב-2 במאי.