מנקודת מבט ישראלית, המזרח התיכון החדש נראה מאיים מאוד: איראן ממשיכה לנסות לפתח נשק גרעיני; רג'פ טייפ ארדואן מבצר את "סולטנותו" בטורקיה ומגביר את הרטוריקה האנטי־ישראלית; חיזבאללה אורב בשקט בלבנון; החמאס ממאן להיכנע בעזה וממשיך לקרוא תיגר על הפתח; ארגון המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה ממשיך לצבור הישגים טריטוריאליים תוך שהוא טובח בנוצרים ובמוסלמים; מלחמת האזרחים בסוריה גובה את חייהם של אלפי בני אדם מדי חודש, וכשלושה מיליון פליטים סורים מציפים את המדינות השכנות; ולוב מפוצלת בין שבטיה.
חוסר היציבות האזורי הוא פועל יוצא של כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בעת הנוכחית: ראשית, מאבק בתוך "בית האיסלאם" על הדת "הנכונה" או "האמיתית". מאבק זה מתנהל ברמה אחת בין הסונים לשיעים, וברמה אחרת בין קבוצות סוניות שונות, שבתוכן אל־קאעדה וארגון המדינה האיסלאמית הן שתי הגרסאות הקיצוניות והאלימות ביותר.
המאמר פורסם בהארץ ב-23 באוגוסט 2014