לא רק מאכלים ומוזיקה, לעולים יש תפקיד חיוני במדיניות החוץ

יחסי ישראל-ארה"ב ידועים בייחודיותם ובנחיצותם הקריטית לביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. יחסים אלו הם מעבר ליחסים מדיניים הדדיים בין מדינות. הם אינם סימטריים וכוללים בין השאר את תמיכת ארה"ב בצרכיה הביטחוניים והצבאיים של ישראל, סיוע ושמירה על ישראל במוסדות הבינלאומיים, וקידום שייכותה האזורית של ישראל. לפיכך, על ישראל לעשות שימוש מושכל בכל הכלים העומדים לרשותה, לא רק על מנת להתגבר על מכשולים וחילוקי דעות עם ארה"ב, אלא גם על מנת לשמר ולפתח את יחסיה הקרובים עמה. במסגרת כלים אלו יכולה ישראל להיעזר בקהילת העולים מארה"ב, שכיום נותרת במידה רבה מחוץ למעגל הקריטי של תהליכי קבלת ההחלטות, וזאת למרות יכולתה לשחק תפקיד מרכזי בשימור היחסים עם וושינגטון.

ייחודיותם של העולים הינה ברקע ובניסיון החיים המגוון, לצד כמובן ההיכרות והקשרים עם מדינת המוצא שלהם. כל אלה יכולים לשמש נכס עוצמתי ואסטרטגי למדיניות החוץ של ישראל. היכרותם מבית את המערכות התומכות ואת התהליכים המניעים את הפוליטיקה המקומית, הן במדינות המוצא והן במדינתם החדשה, מביאה עימה הבנה עמוקה יותר ורגישות למשברים פוטנציאליים, כמו גם לשיתופי פעולה אפשריים. ההיכרות המעמיקה שצברו עם שתי המדינות, מספקת להם את היכולת לקרוא בין השורות, בשתי התרבויות, ולפרש מסרים חבויים לשני הצדדים.

כתוצאה מכך, כשמשולבים עולים בעלי היכרות עם עולם מדיניות החוץ של שתי המדינות, בשיחות בין הצדדים ובתהליכי קבלת החלטות, הסיכוי לפרשנות שגויה ולמחלוקות פוחתת. יכולות אלו הן קריטיות בדיפלומטיה. לעתים נדרשות שנים רבות ומשאבים רבים להגיע להכשרה בתחומים אלו במסגרת שירות החוץ. נוסף על כך, מה שאינו ניתן ללמידה הם הזהות והקשרים העמוקים. במקרים רבים לעולים יש רשת קשרים משפחתית, חברתית ומקצועית בשתי המדינות, ומוטיבציה גבוהה לשמר ולפתח את היחסים בין שני העולמות שלהם. לפיכך, נכון לישראל לפעול לשילובם של עולים בתפקידי מפתח בקידום יעדיה בתחום מדיניות החוץ.

במקרים ספורים, גורמים רשמיים בישראל אימצו וקידמו, באופן לא מודע, מדיניות שפגעה בקשרים עם הממשל האמריקאי, עם הקונגרס ועם יהדות התפוצות. במקרים אלו, ייעוץ של עולים מארה"ב בעלי ידע והיכרות, יכול היה להוביל לתגובה מותאמת ואפקטיבית יותר שהיתה מסייעת לשמר את הקשרים באופן מיטבי. לדוגמה, אם עולים מארה"ב היו מעורבים באופן משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה, מרבית הסיכויים שלא הייתה מתקבלת ב-2019 ההחלטה לאסור את כניסתן לישראל של חברות הקונגרס רשידה טליב ואילהאן עומאר. בכך היה נמנע נזק גדול לתמיכה הגורפת בישראל הן בקרב דמוקרטים והן בקרב רפובליקאים וכן בקרב הקהילה היהודית הפרוגרסיבית. העולים גם היו יכולים לשכנע את משרד ראש הממשלה לפרסם תגובה מהירה לעצרת האנטישמית בשארלוטסוויל ב-2017 ולמנוע תגובה מביכה ומאוחרת.

מעבר לכך, לעולים יכול להיות תפקיד מכריע בגיבוש השיח הציבורי על אודות יחסי ישראל-ארה"ב בשתי המדינות. הבחירה לשלב עולים בצמתים של קבלת החלטות בתחום מדיניות החוץ, תתפרש כמחווה של רצון טוב ואמון בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית, ובמקביל היא עשויה להשפיע על האופן בו הציבור הישראלי רואה את הנושאים הקשורים ליחסים בין שתי המדינות. לדוגמה, עולים יכולים היו להדגיש את התמיכה יוצאת הדופן והנרחבת של הקונגרס במערכת "כיפת ברזל" ולמנוע את התפישה השגויה כאילו מרבית חברי המפלגה הדמוקרטית רצו לשלול את המשך מימונה בספטמבר 2021. הם גם היו יכולים להסביר באופן מיטבי את העמדה וההשפעה של השדולות היהודיות איפא"ק וג'יי-סטריט על מדיניות החוץ האמריקאית ועל הקהילה היהודית בארה"ב, ובכך לשמר את היחסים הטובים עם שני הארגונים הללו והחברים בהם.

אילו עולים מארה"ב היו משולבים בהחלטות הנוגעות למדיניות החוץ לעתים קרובות יותר, הם היו תורמים להבנה עמוקה יותר של הנושאים העומדים על הפרק וליצירת אסטרטגיה יעילה וארוכת טווח ליחסי שתי המדינות. הרקע הייחודי שלהם בקהילות, הן בארה"ב והן בישראל, כשרבים מהם אף שירתו בצה"ל, למדו באוניברסיטאות בישראל ומצביעים בבחירות הן בישראל והן בארה"ב, שם אותם בעמדה בה הם מבינים לעומק את צרכי מדיניות החוץ הישראלית. הבנה זו כוללת הן את הצרכים בתחום הביטחוני, יחד עם ההבנה כי אי-נקיטת צעדים בתחום הישראלי-פלסטיני ממשיכה לפגוע בתמיכת ארה"ב בישראל. לו עולים היו משולבים לעתים קרובות יותר בגיבוש מדיניות החוץ ובתהליך קבלת ההחלטות, ניתן היה להתאימה לאוזניים של הקהל האמריקאי. עובדה זו נכונה במיוחד בהקשר של הדור הצעיר בארה"ב, אשר מקרבו יצמח הדור הבא של הפוליטיקאים בארה"ב, אשר פחות ופחות תומך בישראל. העולים יכולים להוות כלי יעיל ליצירת גשר בין-דורי שיבטיח את מחויבותה של ארה"ב לשמירה על ביטחונה של ישראל ולשגשוגה גם בעתיד.

ישראל הינה מדינת עולים. למרות האתגר בבניית חברה ותרבות משותפים, עובדה זו היא גם נכס אדיר. גם עולים מבריה"מ לשעבר יכולים לשמש כמתווכים חשובים עם הממשל הרוסי ומדינות אחרות. הצטרפות השר זאב אלקין לנסיעתו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו ולראש הממשלה הנוכחי בנט לשיחות עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, היא דוגמה מצוינת לכך. נוכחנו גם בחשיבות שגשוגה של הקהילה היהודית המרוקאית, ובתפקיד שיוצאי מרוקו ממלאים ביצירת הקשרים ההדוקים בין ירושלים לרבאט. חשיבותם של הקשרים האזרחיים בין עולים למדינות המוצא שלהם, יכולים לבוא לידי ביטוי גם בקשרים עם מדינות כמו עיראק, צרפת ואתיופיה.

העולים יכולים לתרום יותר מאשר רק מאכלים חדשים או ז'אנרים חדשים במוזיקה. לא מספיק להסתייע בהם רק לטובת קבלת מידע ויצירת קשרים בינלאומיים. עליהם להיות משולבים בתהליך תכנון מדיניות החוץ ונוכחים בצמתי קבלת החלטות. מאמץ זה צריך להיות חלק מיעד רחב יותר של ישראל לקידום מדיניות חוץ מכלילה. טוב תעשה ישראל אם תעשה בהם שימוש. אפשר להתחיל בכך כבר היום.

**המאמר פורסם בהארץ, 23 בפברואר 2022

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון