ניהול הקשר עם קטאר והשיח על אודותיה מאז 7 באוקטובר מתמקדים בעיקר במשא ומתן על שחרור החטופים, תוך ביקורת על חלקה של קטאר בהעצמת חמאס. בעת הזו, ברור כי ערוץ התיווך הקטארי מסתמן כיעיל ביותר להשגת המטרה של השבת החטופים, ולכן היא בבחינת נכס אסטרטגי עבור ישראל ברמה המיידית, על כל מגרעותיה. יחד עם זאת, ייתכן שישראל מפספסת את התמונה הגדולה ולא פועלת מספיק לניצול היכולות של קטאר למטרת העל של המלחמה וליעד ארוך הטווח: מיטוט שלטון חמאס, והבטחת שלטון חלופי ברצועת עזה שלא יהווה יותר איום על ישראל.
אם קטאר תרצה בכך, היא יכולה לפגוע באופן ממשי בחמאס ולהחליש אותו. יש לה כמה כלים לעשות זאת, בהם פגיעה כלכלית, גם אם לא מכרעת; גירוש או הסגרת מנהיגי חמאס היושבים בשטחה; סירוב לשיקום הרצועה; ותמיכה בגורמי שלטון אלטרנטיביים שיכרסמו באופן הדרגתי ביכולות הפוליטיות של חמאס. יתרה מזאת, אם קטאר תשתף פעולה עם מצרים במאמץ זה, כל אחת בתחומי השפעתה, זה כבר יהיה נוק-אאוט לחמאס מבלי לירות כדור אחד.
בעוד שהאינטרס המצרי ברור, מה האינטרס הקטארי לעשות כן?
1. החלפת חמור חולה בסוס בריא. ההבנה שחמאס מאבד את יכולותיו בלאו הכי כתוצאה מהפעילות הצבאית של ישראל מעודדת את קטאר למצוא אלטרנטיבה שלטונית. רמז לזאת קיבלנו בדיווח (26.10) לפיו קטאר תבחן את קשריה עם חמאס אחרי המלחמה ובאמירתו (28.11) של ראש ממשלת קטאר מוחמד אל־תאני בראיון לעיתון גרמני, לפיה "אנחנו מזדהים עם האוכלוסייה הפלסטינית, לא עם מפלגות פוליטיות".
מעבר לממד ההצהרתי, אנחנו רואים מגמה חדשה של התקרבות קטארית לשכנותיה במפרץ, שכידוע מתנגדות לנוכחות ולהשפעה של האחים המוסלמים במזרח התיכון, כמו גם לשלוחותיהם בדמות חמאס. במהלך נובמבר האחרון נערכו פגישות חשובות בין אמיר קטאר למנהיגי האמירויות וערב הסעודית, ופרויקטים חדשים הושקו עם בחריין ומדינות נוספות באזור שהיו נחשבות לעוינות לקטאר עד לא מכבר. לא מן הנמנע שהתקרבות זו מסתייעת בזכות התחייבותה של קטאר לשתף פעולה עם שכנותיה בעיצוב היום שאחרי המלחמה, שאינו כולל את חמאס.
2. איום צבאי-ביטחוני. נקודת התורפה המשמעותית ביותר של קטאר היא הנחיתות שלה בזירה הביטחונית. לכן ברור מדוע קטאר ביקשה (וקיבלה) התחייבות מישראל שלא לחסל את אנשי חמאס בשטחה כתנאי למשא ומתן. ישראל השכילה לרמוז בפומבי שלא תהסס לפגוע בהנהגת חמאס בכל מקום בעולם, ובכך להפעיל את אחד מקלפי המיקוח המשמעותיים ביותר שלה. האיום הביטחוני מוכח כיעיל גם מעבר לאפשרות לחיסולים ממוקדים, ולכן הוא צריך להתנוסס תמיד באוויר מול קטאר, במתח מתמיד בין תמריצים חיוביים להפעלת מנגנוני לחץ. קטאר צריכה להבין כי המשך צידוד בחמאס מנוגד לאינטרס הביטחוני האסטרטגי שלה.
3. התאמת המטרות המדיניות. בעוד שחמאס קורא להשמדת ישראל, קטאר תמיד קראה להסדר מדיני עם הפלסטינים בדרכי שלום על בסיס פתרון שתי המדינות. קשריה נבנו באופן הדרגתי ומתוך ניצול הזדמנויות, כמו חילופי השלטון במצרים או הימנעות של מדינות מפרציות אחרות לתרום להנהגת חמאס. לכן, על אף תפישת העולם הדתית הקרובה בין קטאר לחמאס, אין לראות בקשר זה את החיבור האידאולוגי המושלם, לאור תפישתן המדינית. קטאר תעדיף לתמוך במפלגה פלסטינית שתקדם פתרון מדיני אם תהיה לה הזדמנות מתאימה לעשות כן. בנקודה זו, ישראל ומדינות המפרץ המתונות צריכות לשבת ביחד עם נציגי הפלסטינים ולעצב נוסחה מדינית חדשה.
בנייר מדיניות שפרסמנו בנושא זה, טענו כי ללא הצעה לחלופה מדינית, קטאר עלולה להמשיך ולהיאחז במושכות השליטה בחמאס, גם אם הן רופפות. ישראל יכולה לתמוך בתהליך שבו קטאר זונחת את חמאס ועוברת לתמוך בכוחות אחרים בחברה הפלסטינית, אולם בה בעת עליה לפעול לביטול הבלעדיות של קטאר כגורם אזורי משפיע בעזה ובגדה.
על ישראל לנסח את המדיניות כלפי קטאר בצורה מדורגת. תחילה יש לרכז את מירב המאמצים בזירוז התהליך לשחרור החטופים מול קטאר וחמאס. לחץ הזמנים לא נובע רק מחשש להישחקות הצבאית ברצועה, אלא גם מהצורך לעבור לשלב של פגיעה בחמאס באמצעים מדיניים. לישראל ולשותפותיה באזור ובעולם יש סל כלים שיכול להגביר את המוטיבציה של קטאר לטובת האצת השלב הראשון.
ישראל צריכה לשים את כובד משקלה על המאמצים הדיפלומטיים בציר מצרים-קטאר להשגת המטרה הגדולה של החלפת שלטון חמאס בהנהגה פלסטינית מתונה. ככל שתצליח במאמץ הזה, כך משך הלחימה יתקצר, חיי אדם ייחסכו ומטרות המלחמה יושגו.
המאמר פורסם ב30 בנובמבר בהארץ.
