כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
טור זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי עד דצמבר 2023. פרק זמן שרירותי זה של חצי שנה מחולק באופן מהותי לשתי תקופות חיים שונות– מה שקרה לפני 7 באוקטובר, והעולם שאחריו. בדיוק באמצע התקופה הזאת התרחש הטבח המזוויע של החמאס ונפתחה המלחמה בעזה.
ממשלת ישראל שהובילה הפיכה משטרית לא עסקה בסוגיות המרכזיות לביטחון ישראל, ובעוד הפילוג הפנימי מחליש את ההרתעה – קונספציות ניהול הסכסוך עם הפלסטינים והבידול של עזה והגדה המערבית תורגמו לטבח ולמלחמה.
גם תוך כדי ניהול המלחמה המשיכה הממשלה בקידום אותן קונספציות ומגמות שהביאו לפריצתה – הימנעות מהכרעות אסטרטגיות, קידום הסיפוח והנישול בגדה המערבית והחלשת הרשות הפלסטינית. בתחומים אחרים הביאה המלחמה בעזה להיפוך מגמות, או לשינוי בקצב, בטון או בפרופיל הציבורי שלהן.
ואלה המגמות:
1. הסכסוך הישראלי-פלסטיני שב למרכז הבמה, עם הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ופתיחת מלחמה בעזה ומערכה רב-זירתית. מנגנון ניהול הסכסוך בעזה ובידולה מהגדה המערבית נמשך בחודשים יולי–אוקטובר, וכלל בין היתר את המשך העברת הכספים הקטאריים, יציאה גוברת של פועלים מעזה לעבודה בישראל, הפגנות חמאס לאורך הגדר ותגובות מדודות מצד ישראל. בעקבות הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ביישובי הנגב המערבי הכריזה ישראל מלחמה, הגדירה את מיטוט החמאס כמטרתה העיקרית ופתחה במערכה צבאית – אולם נמנעה בתוקף מקיום דיון על עיצוב המציאות ביום שאחרי המלחמה.
2. ישראל מובילה מדיניות סכיזופרנית כלפי הסוגיה הפלסטינית: היא פועלת בה בעת לקידום סיפוח, טרנספר והחלשת הרשות הפלסטינית, לצד מאמץ למניעת קריסתה. הממשלה החליטה למנוע את קריסתה של הרשות הפלסטינית, קידמה הקלות כלכליות ואף העבירה ציוד למנגנוני הביטחון הפלסטיניים, אולם בה בעת גם קיזזה כספים נוספים מהרשות, נתנה גיבוי לאלימות מתנחלים, תקפה אותה פוליטית והדפה קריאות בינלאומיות להשבת הרשות (המחודשת) לשליטה בעזה. לצד כל זאת המשיכה הממשלה בקידום בנייה בהתנחלויות וסיפוח והעבירה תקציבי עתק לטובת ההתנחלויות. פתיחת המלחמה בעזה הביאה לקריאות של שרים בממשלה ליישוב מחדש של עזה וללגיטימציה גוברת לטרנספר של הפלסטינים.
3. היחסים עם מדינות ערב נפגעים בגין המלחמה, שמדגימה כי לא ניתן "לדלג" על הסוגיה הפלסטינית, אך מחזיקים מעמד. בטרם המלחמה המשיכו ישראל ומדינות הנורמליזציה במגמה של פיתוח היחסים, והאמריקאים פעלו לקדם נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית. המלחמה בעזה הביאה לעצירת ההתקדמות ביחסים עם איחוד האמירויות, מרוקו ובחריין ולהורדת פרופיל, בעוד שהיחסים הפורמליים נותרו על כנם. התהליך עם ערב הסעודית הושהה. המתח הפוליטי והמדיני בין ישראל למצרים וירדן גבר נוכח המלחמה, לצד שיתופי פעולה נרחבים בדרגים המקצועיים.
4. מערכה מסלימה מול חיזבאללה בגבולות לחימה מוסכמים לא-פורמליים. חיזבאללה בחר לעלות את רף המתיחות מול ישראל כבר בחודש יולי, עת הציב אוהלים בשטחה, חיבל במצלמות הגדר ואף ירה לעבר ישראל. ישראל הגיבה בירי נקודתי והעדיפה לחפש פתרון דיפלומטי. עם פתיחת המלחמה בעזה נמנע חיזבאללה מהצטרפות מלאה למערכה, וישראל נענתה לתביעה האמריקאית ולא פתחה במתקפה מצדה. היא פינתה את יישובי הצפון וניהלה עם חיזבאללה חילופי אש בגבולות בהתאם להסכמות לא-מדוברות. ישראל נשענת על פעילותן של צרפת וארצות הברית ליישום החלטה 1701 לדחיקת חיזבאללה אל מעבר לליטני ומאיימת במבצע צבאי אם הדיפלומטיה תיכשל.
5. ישראל לא מצליחה להציג מדיניות-חוץ קוהרנטית ואפקטיבית אל מול פעילות איראן והמערכה הרב-זירתית שנפתחה. איראן לא רק מאיצה את העשרת האורניום שלה, אלא גם פועלת צבאית נגד ישראל – דרך חיזבאללה בלבנון ובסוריה, החותים בתימן והקבוצות הנאמנות לה בעיראק – וכן עוסקת בפעילות דיפלומטית שמטרתה לקרב אליה את מדינות האזור הערביות. לנוכח כל אלה, ישראל לא משכילה להציג מדיניות אפקטיבית. היא מסתפקת בהכלה של האיומים, נשענת על פעילותן של ארה"ב ומדינות אחרות נגד הציר האיראני-רוסי, ונמנעת מהצגת יוזמה מדינית אזורית נגד איראן עקב הצורך לקבל הכרעות בזירה הפלסטינית.
6. ממשלת ישראל לא מתחייבת לעולם הדמוקרטי, מובילה הפיכה משטרית, נמצאת במתח עם הממשל האמריקאי ונמנעת מתמיכה חד-משמעית באוקראינה. ההפיכה המשטרית שהובילה הממשלה עמדה במרכז יחסי החוץ של ישראל עם העולם עד לטבח שביצע החמאס. ביקורת רבה על ההפיכה נשמעה מצד מדינות המערב הדמוקרטיות. על אף התמיכה חסרת התקדים של ארה"ב בישראל במלחמתה בחמאס, הממשלה הדפה את הדרישה האמריקאית להצגת אסטרטגיית יציאה מהמלחמה ולפעילות במסגרת הדין הבינלאומי, וחלק מהשרים אף החלו לתקוף את האמריקאים על דרישותיהם. ממשלת ישראל גם המשיכה להימנע מתמיכה חד-משמעית באוקראינה ובמערב נוכח הפלישה הרוסית ונמנעה מביקורת פומבית כלפי רוסיה.
7. ביקורת חריפה באירופה על ההפיכה המשטרית התחלפה בתמיכה חסרת תקדים בישראל במלחמתה בחמאס. באיחוד ובמדינות אירופה ביקרו בחריפות את ההפיכה המשטרית שקידמה ממשלת ישראל. עם פרוץ המלחמה בעזה ונוכח זוועות הטבח של החמאס התייצבה אירופה לצד ישראל, באופן יוצא דופן בהקשר הפלסטיני, ובתיאום עם ארה"ב. בכירים ממדינות אירופה באו לחזק את ידיה של ישראל והעניקו לה תמיכה דיפלומטית. לצד זאת התרחשו ארועי אנטישמיות חריפים, ושיתופי פעולה אזרחיים נפגעו. ככל שנפוצו תמונות הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה וישראל נמנעה מדיון ביום שאחרי המלחמה, החלו להישמע קולות ביקורתיים יותר. התמיכה הדיפלומטית בישראל נשארה גבוהה, אך החלה פוחתת.
8. היחסים עם יוון וקפריסין ממשיכים להתחזק, בעוד תהליך שיקום היחסים עם טורקיה הפך למשבר. ישראל, יוון וקפריסין קיימו בקיץ מפגש פסגה נוסף של שלושת מנהיגי המדינות. בכירים נוספים נפגשו, נערכו אימונים צבאיים משותפים, הוגש סיוע ישראלי בכיבוי שריפות, וקשרי התיירות פרחו. מול טורקיה קודם ביתר שאת תהליך התקרבות, ונתניהו וארדואן אף נפגשו. עם פריצת המלחמה בעזה התייצבו יוון וקפריסין לצד ישראל, שמרו על יחסים טובים עמה, וקפריסין אף ניסתה לקדם מסדרון הומניטרי לעזה בתיאום עם ישראל. מנגד, היחסים עם טורקיה התדרדרו, ומשבר חדש נולד בין ארדואן לנתניהו.
9. מערך החוץ הישראלי הוחלש ומודר משולחן מקבלי ההחלטות. החלשת משרד החוץ נמשכה עם סכסוכי עבודה, היעדר תקציב לפעילות, רוטציה בתפקיד שר החוץ והרחקה משולחן מקבלי ההחלטות בממשלה. שר המודיעין רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי מילאו את מקומו של שר החוץ במשימות האסטרטגיות. נוכח המערכה בעזה התמקד משרד החוץ במאמצי הסברה לטובת הארכת משך הלחימה, ולא התבקש או הוביל מאמצים מדיניים לשירות מטרות המלחמה. אל מול התאיינות מערך החוץ הממשלתי, צמח מערך חוץ אזרחי עצמאי שפעל באופן אינטנסיבי על בסיס מתנדבים, בעיקר בכל הקשור לקידום שחרור החטופים.
10. משבר האקלים נדחק לשוליים. ממשלת ישראל אמנם לא תפשה את משבר האקלים כראוי למאמץ חשוב ומרכזי מבחינתה, אך בטרם המלחמה בעזה העבירה חוק אקלים מצומצם, קידמה עבודת מטה בין-משרדית ותכננה משלחת שרים גדולה בראשות ראש הממשלה והנשיא לוועידת האקלים בדובאי. המלחמה דחקה את הנושא מסדר היום, והנשיא לבדו הוביל את המשלחת הישראלית לוועידה. בנוסף לכך, הוקפא הפרויקט עם איחוד האמירויות וירדן בתחום המים והחשמל.
המאמר פורסם בהארץ ב-7 בינואר.
