קטר היא אחת השחקניות המשמעותיות במערכה הגאופוליטית שמתנהלת מאז מתקפת ה-7 באוקטובר. למורת רוחם של רבים, יכולות השפעתה בזירה הישראלית-פלסטינית ובזירה הבינלאומית והנכסיות שצברה בזירות אלה, העניקו לה עדיפות מובנית בניהול רכיבים שונים במערכה.
רכיבים אלו כוללים עד כה: תיווך לשחרור חטופים – רכיב בעל משקל רב שכבר הוכחה היתכנותו; תיאום מול רצועת עזה בנושאים מנהלתיים ואזרחיים, למשל, פינוי אזרחים עם דרכונים זרים; העברת מסרים ודיווחים בין הצדדים; ושיתופי פעולה במעגלים רחבים יותר, כמו בהקפאת העברת הכספים לאיראן בתמורה לשחרור החטופים האמריקאים מאיראן בעסקה שיצאה לדרך שבועות ספורים לפני תקיפת חמאס. השפעה זו תימשך כל עוד לקטר יש שליטה על החלטות הנהגת החמאס בשעת המלחמה ובהנחה שגורמי השלטון בישראל, בארה"ב ובמדינות חשובות נוספות ימשיכו לטפח קשר זה. השפעתה של קטר על ההיבטים הצבאיים והלא-צבאיים של המערכה נשענת על תשתית פוליטית, אידיאולוגית, פיזית, חומרית וכלכלית שהשקיעה קטר בתנועת החמאס בפרט, וברצועת עזה בכלל, ומשתלמת עבורה היום. כלומר, לא רק ישראל פיתחה תלות משמעותית בקטר בסוגיות הנוגעות לרצועת עזה, אלא גם הנהגת החמאס עצמה הימרה על קטר כעוגן לניהול מדיני ולסיוע רחב, ולכן המשקל הפוליטי שלה אינו ניתן לביטול בקלות. לכך יש להוסיף את ההשפעה הרחבה והעמוקה של קטר בעולם.
חשיבותה של קטר מהווה את אחד המכשולים הגדולים של ישראל להתנער ממנה כעת, לאור מעורבותה הפעילה בחיזוק החמאס לאורך השנים. התמיכה הקטרית בחמאס לא נעלמה מעיני מקבלי ההחלטות הישראליים בשום שלב, אך ספק אם לישראל יש אסטרטגיה ברורה, יציבה ומקובלת, בנוגע ליחסיה עם קטר. לפיכך, עולה הצורך למפות את הנכסיות שלה ולהבין האם נכסים אלה בלעדיים, במובן זה שהם מייצרים תלות כובלת, או שהם ניתנים לפירוק ולשינוי. לצד זאת, מסמך זה עוסק בשאלה המהותית: כיצד צריכה ישראל להתנהל מול קטר? הלקחים שהפקנו ממעורבותה העמוקה בזירה הפלסטינית והשלכותיה מחייבים אותנו לבחון את המדיניות הרצויה של ישראל הן בטווח הקרוב של תקופת המלחמה, והן בטווח הארוך שלאחריה. מעמדה הבינלאומי, תפקידה האזורי וקשריה עם מדינות הנחשבות לידידות הקרובות ביותר אך גם העוינות ביותר לישראל – כולם צריכים להילקח בחשבון בכל החלטה הנוגעת לאסטרטגיית הקשר של ישראל עם קטר. ככל שחולפים ימי המלחמה ומעורבותה של קטר מסתברת כעמוקה יותר, כך הדיון הציבורי בישראל אודותיה הולך ומתרחב.
לצד יתרונותיה בניהול המשבר, קטר נתפסת גם כמדינה שאחראית לו, ונראה כי הקולות המתנגדים לקטר הולכים ומתגברים. קטר הפכה לנושא שיחה בכל אולפן וראיון, וקולות בעד ונגד דיאלוג עמה כבר נשמעים מצד גורמים פוליטיים. שר האוצר סמוטריץ' אמר בראיון בערוץ 12 ש"קטר היא שותפה של הנאצים בעזה, המעורבות שלה אסונית", שר התפוצות והממונה על ההסברה עמיחי שיקלי אמר כי קטר היא "מדינת אויב מרושעת, שהיא בעיה עבורנו בהרבה מאוד זירות", ראש הממשלה לשעבר בנט כתב בטוויטר כי קטר היא "האויב עצמו" וגם ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת פרסם מאמר במגזין The Hill בו קרא לארה"ב לשקול מחדש את מדיניותה כלפי קטר. מנגד, ראש המל"ל צחי הנגבי התבטא ברשתות החברתיות כי הוא מרוצה מכך שקטר הופכה לשחקן חיוני". גורמים חשובים נוספים, החל מראש המוסד לשעבר יוסי כהן, שר החוץ הנוכחי אלי כהן ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו, הביעו לאורך כהונתם אמירות והתנהלויות לא-עקביות בנוגע לקטר. יוסי כהן טען ב-2021 שהעברת הכסף הקטרי לעזה "יצאה משליטה", אך לאחר ה-7 באוקטובר פתח בדיאלוג עם קטר ואף ביקר בה; אלי כהן בכהונתו כשר המודיעין ב-2021 דיבר בשבח האפשרות לנורמליזציה עם קטר, אך לאחר ה-7 באוקטובר הדגיש את מעורבותה בטבח בנאומו במועצת הביטחון של האו"ם וקרא למדינות העולם ללחוץ עליה; וגם נתניהו הציג גישות הפכפכות, לעיתים סותרות, בנוגע לקטר לאורך שנותיו כראש ממשלה, וגם כיום בפעולותיו מאז ה-7 באוקטובר. כאשר בפועל, ישראל מנהלת דיאלוג אינטנסיבי מאוד מול קטר וראש המוסד וגורמים אחרים ביקרו בה מספר פעמים מאז תחילת המלחמה.
לאור היעדר העקביות ובהתחשב בדיון הציבורי המתעורר בנושא, מאמר זה מציע תשתית ידע ותשתית רעיונית לבחינת המדיניות הרצויה של ישראל בנוגע לקטר באופן שקול ואחראי, תוך הצגת המורכבויות וההשלכות של האפשרויות העומדות בפני ישראל כיום. במרכז המאמר נציג שורה של המלצות כיצד נכון להגדיר ולעצב את מערכת היחסים בין ישראל לקטר בטווח המיידי של תקופת המלחמה ובטווח הארוך שלאחריה, ונציע כלים ליישום המדיניות הרצויה. בטווח המיידי, יש להבין האם ניתן לעצב את המדיניות באופן כזה שישרת את מטרות המלחמה, הווה אומר שחרור החטופים ומיטוט שלטון החמאס, צבאית ומדינית. מעטים מתייחסים לנקודה האחרונה ועל כן אנו מציעים לפתח את הדיון בנושא. בטווח הארוך, אנו מציעים שלושה יעדים ומתווים מנחים למדיניות, תוך ראייה מפוכחת של השפעתה האזורית והגלובלית הרחבה והעמוקה. שלושת המתווים כוללים גם התייחסות להשלכות הפוטנציאליות של כל אחד מהם. לבסוף, אנו מציגים את אסטרטגיית הפעולה הנדרשת, תוך הצגה של הכלים העומדים ברשות ישראל מול קטר, בין אם בתמריצים ובין אם במנופי לחץ. המאמר מתבסס על ניתוח מדיניות ועל 11 ראיונות עומק שבוצעו עם אישים רלוונטיים, שעסקו בעבר ו/או עוסקים בהווה ביחסים עם קטר, ביניהם בכירים במערכת הביטחון, בכירים במשרד החוץ, אנשי אקדמיה וחוקרי מדיניות.
* מסמך זה הוא חלק מסדרה של ניירות מדיניות במסגרת פרויקט משותף של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון לחשיבה על היום שאחרי המלחמה.
