כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
מערך החוץ של ישראל חייב להפוך את החדשנות ואת סיוע החוץ המבוסס עליה לכלי הסברה ומיתוג מן המעלה הראשונה. לשם כך צריך קודם כל להחזיר למשרד החוץ את הסמכויות שנלקחו ממנו.
הבחירות הקרובות הן הזדמנות לא רק למהפך פוליטי-מפלגתי אלא גם למהפך במצבו של משרד החוץ הישראלי. המהפך הזה נדרש היום יותר מתמיד. משרד החוץ, הגוף הממשלתי שאמור להוות את הכלי המרכזי לניהול וליישום ענייני החוץ של המדינה, נשחק מאד עם השנים ונמצא כיום בנקודת שפל חסרת תקדים. במובנים רבים, ניתן לומר כי הוא עומד בפני קריסה. אין מדובר בקריסה תקציבית גרידא, אלא בקריסה הנובעת משחיקה מתמשכת וגורפת במעמדו: סמכויות ניטלו ממנו ופוזרו בין משרדי ממשלה אחרים, דימויו בעיני כלל הגורמים העוסקים במדיניות הוא בעייתי, דיפלומטים צעירים רבים פורשים ממנו זמן לא רב לאחר תחילת הקריירה שלהם, ולעתים קרובות שוררת בו דה-מוראליזציה המעיבה על העבודה השוטפת.
משרד החוץ נופל קורבן לתפישה הישראלית המסורתית לפיה יש להקנות לצבא ולמערכת הביטחון והמודיעין עדיפות על פני הכלים הדיפלומטיים בעת מתן מענה לאתגרים מדיניים וביטחוניים. המשרד אינו זוכה להערכה רבה מצד גורמים פוליטיים ומדיניים כמי שיכול להביא ערך מוסף ייחודי בתחומים הנמצאים בראש סדר היום הלאומי. מדובר בהזנחה ארוכת שנים שהובילה לשורה של קיצוצים תקציביים ולסגירתן של נציגויות במדינות שונות בעולם, באופן המכרסם בתפקידים דיפלומטיים קלאסיים של המשרד ובראשם פיתוח ושימור שוטף של קשרים מדיניים. נישול משרד החוץ מתפקיד משמעותי בעיצוב וניהול סדר היום המדיני והביטחוני של ישראל נמשך כיום ביתר שאת, והגיע תחת שלטונו של בנימין נתניהו לנקודות שפל חדשות – והכל בכוונת מכוון.
המאמר פורסם ב"הארץ" ב-31 במרץ, 2019
