מה שחסר לליכוד היום

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

לארצות הברית יש חוקה מאז 1789. בכך אין רבותא, שכן לעשרות מדינות יש חוקות מנוסחות למשעי, שאינן שוות את הנייר עליו נכתבו ואשר למרות כל המילים הגבוהות שלהן מדובר בדיקטטורות מושחתות. סוריה כבר אמרנו? לעיראק של צדאם חוסין הייתה חוקה יפהפיה הכתובה בערבית משובחת, ועם זאת הייתה דיקטטורה דכאנית.

זה אינו המקרה האמריקני, ואולי ארה"ב אינה מדינה שיש לה חוקה, אלא, כפי שאני מאמין, חוקה שיש לה מדינה. כשהתכנסו האבות המייסדים בפילדלפיה הם נטלו את כל מה שיכלו מן המסורת השלטונית האנגלית ומרעיונותיהם של הוגי הדעות של התקופה. הם לא רצו להיקלע למשבר חוקתי ושלטוני מהסוג שהביא למלחמת האזרחים האנגלית במאה ה-17 ולעריפת ראשו של המלך. הם קבעו הפרדה בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, ומערכת חזקה של בלמים ואיזונים בין שלוש הרשויות. החוקה קובעת נורמות פוליטיות וסולם ערכים לפיו מתנהגת המדינה האמריקנית, למרות סטיות כאלה ואחרות. חוקים ותקנות נמדדים באמת המידה של תאימות לחוקה ולרוחה, ולעתים נפסלת כך חקיקה.

לבריטניה אין חוקה כתובה אבל יש לה מסורת פוליטית ומשפטית בת למעלה מאלף שנים, שממנה צמחה גם החוקה האמריקנית. תאמר לאנגלי שמעשה כלשהו אינו יאה (it's not done) ובדרך כלל שלחת את הרעיון למיתת נשיקה פרלמנטרית. ככה זה בדמוקרטיות מובילות: או שיש חוקה חיה ונושמת או שיש מסורת פעילה, ולעתים יש שילוב בין שני המרכיבים.

לישראל אין חוקה או מסורת משפטית ופוליטית של ממש. אדרבא, אנו עדים למאמצים ניכרים שעושה הממשלה הנוכחית לניתוץ חוקי היסוד העובריים שהצליחו להתגנב לספר החוקים שלנו, ולהשתלטות של ראש הממשלה על כל הרשויות והכפפתן אליו. באין חזון ייפרע עם ובאין חוקה או מסורת שלטונית יכול ראש ממשלה משולח רסן לכוף את הרשויות האחרות.

כאשר הפוליטיקה האמריקנית הצמיחה גידול פרא כגון ריצ'רד ניקסון, שאמנם טען בלהט שאיננו פושע (I am not a crook!), המערכת האמריקנית ידעה להוקיעו ולהקיא אותו מתוכה. הוא כמובן לא היה היחיד שמוסריותו הוטלה בספק אך פוגענותו כוונה אל עצם המערכת הפוליטית ולא לעלמה זו או אחרת. וכך שלחו אותו הביתה עם חנינה וכרטיס יציאה מהכלא כדי שישב בשקט ויכתוב זיכרונות. כיום, רבים משוכנעים כי דונלד טראמפ הוא איש מסוכן הפוגע באושיות המערכת האמריקנית ופועלים להחלפתו.

גם במפלגה הרפובליקנית נשמעים קולות רמים נגד אישיותו של טראמפ. ביניהם מדינאים מן השורה הראשונה (קולין פאואל, צ'אק הייגל, סינדי מק'קיין – אלמנתו של ג'והן מק'קיין, מיט רומני שהודיע שלא יצביע בעד טראמפ או הנרי קיסינג'ר שהביע דאגתו), מפקדים (ג'יימס מאטיס שכיהן כמזכיר ההגנה של טראמפ, וג'והן קלי ששירת כראש מטה הבית הלבן). כך גם מחוקקים, פרשנים ואנליסטים (כגון ג'ורג' וויל הוותיק) ושגרירים, או אסטרטגים רפובליקניים שהביאו את בוש הבן לנשיאות שניה (מפתיעה) וכיום נקעה נפשם מטראמפ. כ-50 מהם התאגדו תחת "פרויקט לינקולן" (The Lincoln Project) הקרוי על שמו של הנשיא הרפובליקני הראשון. הם קובעים כי דונלד טראמפ מסוכן לביטחונה של ארה"ב ולכן הם תומכים בג'ו ביידן.

"פרויקט לינקולן" מבטא בעיני את רוחה האמיתית של ארה"ב הרפובליקנית, האחראית והיסודית, שאינה הולכת שולל אחרי פרא אדם שהגיע בדרך כלשהי לבית הלבן אלא מסתכלת קדימה לרוחה הפטריוטית של "המפלגה הוותיקה והמפוארת" (Grand Old Party, הלא היא המפלגה הרפובליקנית. זוהי תולדה של מערכת היונקת מחוקה פעילה ונושמת אשר לא לקתה בנמק פוליטי).

משהו כזה ממש חסר כעת למפלגת הליכוד. מייסדה של תנועת החרות, זאב ז'בוטינסקי קבע בשעתו את חמשת המ"מים: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא. אלו הן מצוות עשה במלוא מובן המילה שהוריש לנו מייסד הגדודים העבריים ואביו של הליברליזם הישראלי. במשנתו של ז'בוטינסקי אלו הם חובותיה של הממשלה לאזרחיה ואפשר להוסיף גם את המם השישי: משפט.

לא חסרים בליכוד אנשים היודעים שז'בוטינסקי איננו רק שם של רחוב ארוך, אלא המנהיג והסופר שקבע כי על העברים "לאסוף ברזל, להמליך מלך וללמוד לצחוק" (בספרו "שמשון"). אני תופס זאת כציווי סימבולי להיות חזקים, להקים משטר יעיל ולחיות ברוח טובה.

יש בליכוד אישים הגונים שתומכים במשנתו של האב הגדול ז'בוטינסקי, אבל קולם נאלם. בהעדר חוקה לישראל או מסורת פוליטית שורשית ומחייבת, אין להם גדרות אליהן ניתן להצמיד את רוחו הפרועה וחסרת האחריות של נתניהו ולומר לו באורח משכנע: This is not done.

אני תוהה, מדוע שותקים אישים כגון אבי דיכטר, עוזי דיין, יובל שטייניץ, גדעון סער, יואב קיש, שרן השכל ואחרים? האם עד כדי כך רב פחדם מבלפור ואימתם מן היושבים בו? האם טחו עיניהם מראות את הדרך הפתלתלה והמסוכנת בה מוביל אותנו בנימין נתניהו? הם בוודאי מבינים את גודל המצוקה ועומק הצרה. עליהם לייסד את "פרויקט לינקולן" הישראלי ולהקים את "פרויקט ז'בוטינסקי" שיחזיר שפיות לליכוד ולמערכת הפוליטית הישראלית כולה.

**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 23 בספטמבר 2020.