מעוז תמיכה נוסף נשחק: האוונגליסטים החדשים רחוקים מאמונה עיוורת בישראל

כל הפרסומים / ישראל וארה״ב

סקר שנעשה לאחרונה על-ידי מכון המחקר הוושינגטוני PRRI ובחן את האמונות הדתיות בארה"ב מצביע על ירידה דרמטית, כמעט 40%, במספר האנשים המזהים את עצמם כאוונגלים בתוך פחות משני עשורים. מכ-23% מסך האוכלוסייה האמריקאית ב-2006 ל-13.6% ב-2022. מה משמעותו של השינוי הזה וכיצד הוא משפיע על תמונת המצב בתוך הזרם ועל מהות הקשר הייחודי שלו עם מדינת ישראל?

שורשי האוונגליזם נטועים בשנות השבעים ובתופעת ה-Born Again Christian ("נוצרי שנולד מחדש"), שהיתה תגובת נגד למתירנות והאנטי-מלחמתיות שאפיינה את ההיפי'ז של שנות השישים. מטיפים חדשים ניצלו את תקשורת ההמונים (במה שייקרא לימים "טלוונגליזם"), כפלטפורמה להפצת מסרי האל מחד וכמכשיר אפקטיבי לגיוס תרומות מאידך, תוך הפיכת הדת למוצר צריכה טלוויזיוני ולהקמת קהילה חדשה. בין ה"טלוונגליסטים" המפורסמים ניתן למנות את ד"ר ג'רי פלוול, מייסד אוניברסיטת ליברטי ושדולת "הרוב המוסרי" (Moral Majority); האל לינדזי, מחבר הספר "כדור הארץ המנוח" (The Late Great Planet Earth), שהפך ב-1971 לרב-המכר הגדול בכל הזמנים (25 מיליון עותקים); הכומר בילי גראהם; והמטיף פט רוברטסון, מנחה "מועדון 700" ומייסד רשת הטלוויזיה הנוצרית CBN, שהלך לעולמו החודש.

ניצחונה הצבאי של ישראל במלחמת ששת הימים הוא נקודת המפנה בתפיסת החשיבות של ישראל בסדר היום של האוונגלים. מטיפיהם, ובראשם לינדזי, פירשו אותו כהתערבות אלוהית וכהוכחה ניצחת לקיום הברית בת 4,000 שנה בינו לבני ישראל. מקומה המרכזי של ישראל בתפיסת העולם הפוליטית של הקהילה נבעה מתוך האמונה שלישראל שמור מקום מיוחד אצל האל, ומתוקף כך חובה על הנוצרי המאמין לדבוק בכל כוחו, זמנו והונו בעם ישראל.

במקביל, האוונגלים הגבירו בהדרגה את כוחם בפוליטיקה האמריקאית והפכו לגורם משמעותי בהשפעה על מדיניות המפלגה הרפובליקאית כלפי ישראל. את שיא המרת כוחם הציבורי לכוח פוליטי-מדיני הם רשמו בתקופת ממשל טראמפ, שהיה רווי מלכתחילה בנוצרים אמוניים – החל מסגן הנשיא מייק פנס ושר החוץ מייק פומפיאו וכלה ביועצי דת שמינה הנשיא. באוגוסט 2020, בנאום בחירות שנשא טראמפ בוויסקונסין, הוא ציין במפורש כי הסיבה היחידה שבגללה העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים היתה לספק את רצון תומכיו האוונגלים. רון דרמר, שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר והשר בהווה, צוטט במאי 2021 כשאמר: "ישראל צריכה להשקיע יותר בנוצרים אוונגליסטים מאשר ביהודי ארה"ב. 25% מארה"ב זה אוונגליסטים. יהודי ארה"ב יותר ביקורתיים כלפי ישראל מאשר האוונגליסטים".

אלא שהרעיון לפיו ישראל יכולה וצריכה להישען על הקהילה האוונגלית, אפילו על חשבון התמיכה של יהדות אמריקה, לא מתכתב עם תמורות משמעותיות שעובר הזרם הזה בשני העשורים האחרונים. הטיעון הראשון של דרמר, הנוגע לכך שרבע מהאמריקאים הם אוונגלים (כ-80 מיליון), היה נכון ל-2006, אך מאז מספרם התכווץ לכ-30 מיליון, החיים רובם במדינות רפובליקאיות מובהקות ("מדינות אדומות") המשפיעות פחות מבחינה אלקטורלית. הטיעון השני, לפיו האוונגלים פחות ביקורתיים כלפי ישראל מהקהילה היהודית, גם הוא רחוק מלהיות עדכני: מחקר שערך באחרונה ד"ר מוטי ענברי מאוניברסיטת UNCP, העוקב אחרי דור ה-Z האוונגלי, מדגים כי שיעור התמיכה בישראל צנח בקרב צעירים בני 29-19 מ-75% ל-33% בתוך כשנתיים.

אם במרוצת העשור הקרוב תמשיך ישראל לאבד את אחיזתה ב"יד שמאל" של הפוליטיקה האמריקאית (היהודים) ובמקביל תאבד את אחיזתה ב"יד ימין" (האוונגלים), הרי שהעוצמה הנשענת על מרקם היחסים המיוחד עם ארה"ב וכוללת את כל מנעד התחומים – מתמיכה דיפלומטית, צבאית, ערכית וטכנולוגית – תישחק באופן שעלול ליצור סכנה אסטרטגית מהמעלה הראשונה. בניגוד לתפיסה הרווחת בישראל כאילו התמיכה האמריקאית מובטחת מאליה, הרי שלא כך הדבר: מדובר בתהליך ארוך של בניית מעוזי תמיכה ייחודים ובפרי עבודה מאומצת של עשרות שנים. מהצד הליברלי, התהליך החל בשנות החמישים באמצעות איפא"ק; מהצד השמרני, הוא החל כאמור בשנות השבעים באמצעות האוונגלים. סימנים לכרסום ניתן למצוא למשל באי-ההצלחה (הזמנית) לממש בספטמבר 2021 את הבטחת הממשל ולהעביר בקונגרס תקציב לטילי "כיפת ברזל".

בתפקידי הקודם כמשנה למנכ"ל משרד התיירות, ניסיתי לפעול בכדי לקדם ביקורים של סטודנטים וצעירים אוונגלים בישראל. זאת, על-מנת שניתן יהיה לייצר מהם ערך מדיני ולשלב אותם במסגרת תוכנית "המשפיענים של ישראל" שיזם סגן שר החוץ דאז, ח"כ עידן רול. ממשלת הימין הנוכחית יכולה וצריכה להמשיך ולפעול בקרב אותו קהל שמרני, שהולך ומתנתק מאיתנו, ויפה שעה קודם.

הכתבה פורסמה ב"הארץ", ב-15 ביוני.