כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
משבר הקורונה טרם מראה סימנים של סיום ואיננו יודעים לומר כיצד ייראו הנסיבות וההשלכות ביום שאחרי. אולם ראוי כבר לחשוב על לקחים ותובנות אפשריים עבור מדיניות-החוץ הישראלית למחרת המשבר.
בשעה זו, המסרים מבלבלים – מחד גיסא, מדינות סוגרות את גבולותיהן ומסתגרות, כמתבקש מבחינה בריאותית, בדלת אמותיהן. מאידך גיסא, ברור למדי כי שיתוף פעולה בין המדינות יהיה הכרחי כדי להתגבר על המשבר חסר התקדים – בריאותית, כלכלית ומדינית.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לממשלים שמרניים יותר, פופוליסטיים ואף כאלה שאימצו נימות גזעניות, בשורה של מדינות ברחבי העולם. המשבר סביב התפרצות הקורונה עלול אמנם לחזק את גישתם, שכן יוכלו לטעון כי פתיחת הגבולות ללא פיקוח הולם הביאה לא רק להגירה בלתי נשלטת, אלא גם למגפות. דעת הקהל המפוחדת, ובמידה לא מבוטלת של צדק, עלולה לתמוך במגמות של הסתגרות ובדלנות. האתגר המיידי, היום שאחרי, יחייב מציאת איזון בין מה שמסתמן כשתי נקודות קצה – גלובליזציה בנוסח שהכרנו, אל מול בניית חומות והתבדלות.
אתגר זה מונח גם לפתחה של מדינת ישראל, ואולי ביתר שאת. בשנים האחרונות מדיניות-החוץ הישראלית התאפיינה יותר בבניית חומות, הדגשת האיומים – קיומיים או רציניים גרידא, מגננה מול יוזמות מדיניות למיניהן, ותחושה עמוקה של "העולם נגדנו" או "איננו מבין דיו את האיומים מולם אנו ניצבים". המשבר הנוכחי ראוי שיהווה הזדמנות לשינוי כיוון, ולשדרוג האופן בו ישראל מביטה לעבר העולם הרחב.
משבר הקורונה הוא צומת אסטרטגית לאימוצה מחדש של תפיסת הסולידריות, היוזמה ושיתוף פעולה עם הזירה האזורית והבינלאומית.
זו יכולה וצריכה להתבסס על מספר נדבכים:
- הצעת היכולות הישראליות לטובת מדינות ועמים אחרים:
הישגיה של מדינת ישראל במגוון תחומים ראויים להערכה. חשוב לשתף את עמי האזור הקרובים לנו, ואלו הרחוקים יותר, בידע הייחודי שצברנו ופיתחנו. אין הכרח לנופף השכם והערב בישראל כ"סטארט-אפ ניישן", אך יש צורך להרחיב באופן משמעותי את מרכיב סיוע החוץ במדיניות-החוץ הישראלית. - הדגשת הזדמנויות לצד איומים:
העולם הרחב הפנים, כך נראה, את "רשימת האיומים" שישראל היטיבה להציג בפניו. אין הכוונה להקל בהם ראש, אולם לצידם ראוי להבליט את מלאי ההזדמנויות, שמפגשי האינטרסים עם מדינות האזור פתחו בשנים האחרונות. קיימים שלל תחומים ששיתוף פעולה לגביהם עם מדינות אחרות ממש מתבקש, כניצול הזדמנות ולא רק כתגובה לאיום: איכות סביבה, מים, בריאות, הגירה ואנרגיה. משבר ההגירה, למשל, מחייב מאמץ משותף לייצוב המצב, אך מהווה גם הזדמנות לטוות תוכניות משותפות שירגיעו חששות מובנים ויסייעו ביצירת אווירה תומכת במקום מאיימת ומסכסכת. - שיתוף פעולה אזורי:
השנים האחרונות הציבו בפני ישראל פוטנציאל מרתק של שיתוף פעולה אזורי במזרח הים התיכון. הצעדים הראשונים שננקטו למימוש הפוטנציאל הם בכיוון הנכון, אולם יש להעמיקם ולהרחיבם לאזור כולו. האווירה במזרח התיכון לאחר "האביב הערבי" לא הביאה אמנם בכנפיה רוחות ערות של דמוקרטיזציה, אך יצרה מסד נוח יותר לשיתוף פעולה בין ישראל למדינות מרכזיות בעולם הערבי, ותחושה של גורל משותף, אל מול שלל האתגרים הניצבים בפנינו. - דיאלוג פתוח עם הפלסטינים:
הימים האחרונים הבליטו עד כמה יש הכרח בתיאום ושיתוף פעולה הדוקים יותר בין ישראל לרשות הפלסטינית. חשוב מאד לנצל את שעת הכושר, סביב משבר הקורונה הנוכחי, על מנת לשוב למתכונת של דו שיח רחב יותר, אמפתי ומעמיק, בין שני הצדדים. ראשיתו בכורח השעה, ואחריתו בבחינתם של דרכי מוצא מן המבוי הסתום בו אנו מצויים בזירה המדינית. - שכנות טובה עם אירופה:בשנים האחרונות ישראל התאמצה להדגיש הביקורת של בריסל כלפיה, נקטה קו לעומתי כלפי האיחוד האירופי והציגה את היחלשות האיחוד (עקב אתגרים כלכליים, מדיניים וחברתיים) כהזדמנות לישראל. ישראל חייבת להפנים כי המציאות הגיאוגרפית, הכלכלית והתרבותית המחברת אותנו לאירופה היא נכס ולא נטל. קשר טוב עם האיחוד האירופי אינו עומד בסתירה, גם אם זה נראה כך לפרק זמן קצר, למערכת היחסים האסטרטגית של ישראל עם ארה"ב.
- מדיניות חוץ יוזמת ומבוססת-חזון:ואולי חשוב מכל, יש להחליף את מדיניות המגננה והבלימה הישראלית במדיניות-חוץ יוזמת שמציבה "עמוד ענן לפני המחנה". ראוי שישראל תציג חזון משלה לחיים משותפים באזור, המבוסס על המכנה המשותף החיובי, במקום השלילי. טבעו של חזון, שהדרך להשגתו קשה ורבת מהמורות, אולם יש בו כדי לתרום לאווירה בונה, ופחות מאיימת, ולטעון את האווירה באזור באנרגיות חיוביות, עם או בלי גז טבעי.
המאמר פורסם בזמן ישראל ב-28 במרץ 2020.
