גל הטרור הנוכחי אשר זכה כבר לכינוי אינתיפאדת היחידים הוא תוצר של תהליכי עומק אשר הבשילו להם ופרצו בצורה של האלימות הנוכחית. בין המניעים המרכזיים לפרוץ האלימות ניתן למנות את כישלונה של הרשות הפלסטינית לנהל תהליך מדיני בעל אופק משמעותי, משבר כלכלי חמור שהוביל לתחושת ייאוש בקרב הדור הצעיר, ניכור הולך וגובר בין ההנהגה הפוליטית וההמון ובין הצעירים למסגרות הפוליטיות המסורתיות. לצד כל זאת, יש להוסיף למשוואה גם את האפקטיביות של הקמפיין הפוליטי הפלסטיני המתמשך המצייר את אל-אקצה בסכנה.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני עובר תהליך של מעבר מסכסוך לאומי בעל מאפיינים טריטוריאליים למאבק בעל אלמנטים יותר ויותר דתיים. מגמה זו ניכרת בשפת השיח הפוליטי והמיתוסים שנבנים סביב אינתיפאדה זו שבה שער שכם הפך להיות מכונה שער השהידים בפיהם של הצעירים הפלסטינים. גם הפרקטיקה של בחירת הקורבנות מעידה על מגמה זאת. לצד מתקפות יזומות על לובשי מדים, ניכר האחוז הגבוה של הקורבנות בעלי החזות היהודית-דתית, בעיקר באירועי הטרור בירושלים.
המאמר התפרסם ב-Ynet בתאריך ה-12 במרץ 2016