כל הפרסומים
/ ישראל וסעודיה
ד"ר עזיז אלע'שיאן בשיחה מיוחדת על עמדת סעודיה, המשבר האזורי וההזדמנות שעדיין קיימת
לרגל הכנס השנתי של מיתווים, “בונים תקווה”, ערך ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים של המכון, שיחה מקיפה עם ד"ר עזיז אלע'שיאן, עמית מדיניות בכיר במיתווים ואחד הקולות הבולטים בסעודיה בתחום יחסי חוץ והמזרח התיכון. השיחה התקיימה בעיצומן של טלטלות אזוריות חריגות, ובמרכזן שאלה אחת: האם חלון ההזדמנויות לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה נסגר – או שאולי דווקא נוצר מסלול אחר, חדש ומורכב יותר?
ד"ר אלע'שיאן פותח את דבריו בתיאור חד של המציאות: “אנחנו חיים ברצף של תרחישי בלהות שהיו פעם תיאורטיים בלבד, והפכו בשנה האחרונה למציאות יומיומית". התקיפות ההדדיות בין איראן לישראל, הפגיעה בבירות ערביות, המשבר המתמשך בתימן וקריסת המבנים המדינתיים בלבנון ובסודן – כל אלה יוצרים אזור רווי מתחים, שבו כל אירוע מתגלגל במהירות לפוטנציאל הסלמה רחב יותר." בתוך מציאות כזו, הוא מסביר, מדינות המפרץ ובעיקר סעודיה – מזהות סכנה ממשית: משבר עזה עלול להשתלב במארג האזורי הרגיש ולהפוך למוקד שיחליש את יציבותן הפנימית ואת תהליכי הצמיחה שהן משקיעות בהם בעשור האחרון.
אך מעבר לאיום הגיאופוליטי, הוא מדבר על השבר הרגשי: "הטראומה של ישראלים ופלסטינים עצומה – אבל גם באזור כולו יש טראומה. תחושה שהאירועים האחרונים יימשכו, ושאין מסלול ברור החוצה". לדבריו, הציבור הערבי, במיוחד הצעירים, חווה בשנה האחרונה מפנה ביחס לישראל. לא מדובר בהחרפת ניכור פוליטי בלבד, אלא שינוי עמוק בתפיסת האיום: "בעקבות התקיפות באיראן ובקטר, רבים ראו בישראל איום ביטחוני. עבור הדור הצעיר במיוחד זו הייתה הפתעה – הם הכירו את ישראל בעיקר דרך סיפורי העבר, ופתאום המציאות התאימה לנרטיבים ההיסטוריים".
מנגד, הוא מדגיש שישראל לא מבודדת דיפלומטית. הסכמי אברהם לא בוטלו, קשרים רשמיים ולא־רשמיים נמשכים, ותיאום עם חלק ממדינות האזור נותר בעינו. אבל התודעה הציבורית השתנתה, וזה משפיע על כל שיח מדיני עתידי. סעודיה, לדבריו, אינה רואה את עצמה כמי שסגרה דלת בפני נורמליזציה – אך היא אינה מוכנה לעשות צעדים "ריקים", שאינם מייצרים בסיס יציב ותהליך ברור.
כאן מגיע לב העניין: מהם תנאי היסוד של סעודיה לכל התקדמות? לפי אלע'שיאן, שלושה יסודות ברורים מכתיבים את עמדתה: נסיגה ישראלית מלאה מעזה; מסלול מדיני קונקרטי ולא עמום; ומעורבות משמעותית של הרשות הפלסטינית שתעניק לגיטימציה לתהליך. "אף מדינה ערבית לא תסכים להיות נתפסת כמי שמכשירה מהלך צבאי של ישראל", הוא אומר. כל שיקום, כל מעורבות ביטחונית אזורית – חייבים להיות חלק מתהליך מדיני עם לגיטימציה פלסטינית.
לדבריו, בניגוד לתפיסה הרווחת בישראל, סעודיה דווקא הפגינה נכונות יוצאת דופן. היא הייתה מוכנה לבחון השתתפות בכוח בינלאומי, ולהירתם למאמץ שיקום לעומק. "יש מעט מאוד תקדימים שבהם סעודיה שלחה כוחות מחוץ לגבולותיה. זה אומר הכול על כמה הם רואים בחומרה את המצב, וכמה הם מזהים הזדמנות אמיתית". אבל הזדמנות זו עומדת כעת על בלימה, משום שמהלך כזה אינו יכול להתקדם בתוך מבנה ביטחוני־מדיני לא ברור.
אחת מנקודות המפתח בשיחה היא ההבנה שאין דרך לעסוק בעזה בלי לעסוק בגדה. אלע'שיאן טוען שהפרדה בין שתי הזירות תכשיל כל ניסיון לייצב את המצב: "כל ההיבטים שתומכים בתהליך – ביטחון, כלכלה, תשתיות – זקוקים לשיקום בגדה לא פחות מאשר בעזה. אחרת התהליך לא ישרוד". הוא מציע גישה כפולה: שיקום אזרחי־כלכלי בגדה לצד מסלול ביטחוני־מוסדי בעזה, כדרך לשמור על הדינמיקה החיובית.
מעניין במיוחד ניתוחו של אלע'שיאן את ההבדל בין "תוכנית טראמפ" לבין “ההצהרה מניו יורק”. התוכנית האמריקאית מספקת, לדבריו, את ההכרח החשוב ביותר: מחויבות אמריקאית. מנגד, ההצהרה המשותפת במטה האו"ם מספקת את המרכיב שחסר בתוכנית טראמפ – בהירות פוליטית. הוא מציע לראות ביוזמות הללו מנגנונים משלימים, לא מתחרים, ולבנות מהן תהליך אחד בעל שני זרועות: אחת אמריקאית, אחת אזורית. "אסור לנו ליצור תחרות בין יוזמות שלום", הוא אומר. "צריך לראות איך אחת משלימה את השנייה".”.
בסיום השיחה, אלע'שיאן מבקש להעביר מסר אישי לציבור הישראלי – אולי החלק הנוגע ביותר בדבריו: "בשנתיים האחרונות הבנתי עד כמה מעט אנחנו מכירים זה את זה. אנחנו חייבים לדבר זה עם זה באמת, לא רק זה על זה. הדם שנשפך – של כולנו – צריך להפוך לכוח שמניע אותנו קדימה". לדבריו, ההזדמנות לשינוי קיימת, אבל היא זקוקה לשותפות אמיתית, לא רק לאינטרסים משותפים.
ד"ר רועי קיבריק, שסיכם את השיחה, מציין כי עצם ההשתתפות של אלע'שיאן בדיון כזה היא פעולה בעלת משמעות. "אתה מתרגם מילים למעשים", אמר לו. "זו תרומה ממשית ליכולת שלנו לקדם תקווה באזור"”
הראיון המלא משקף מערכת אזורית הנמצאת בשפל עמוק, אבלה עם פוטנציאל לשינוי. אם תיווצר תשתית מדינית אמיתית – עם נסיגה ישראלית, עם מסלול ברור ועם מעורבות פלסטינית – הנורמליזציה אולי לא תחזור לזירה מחר, אבל היא כבר לא תיתפס כאשליה.
ואם זה לא יקרה? כפי שאמר אלע'שיאן: “אנחנו עלולים שוב להחמיץ הזדמנות היסטורית".
