עדיף בלי "אופק מדיני"

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

הז'רגון הפוליטי הישראלי ממציא לעתים מונחים "מכובסים" שנועדו ליצור אשליה של מציאות שאינה קיימת; כזה הוא המושג "אופק מדיני", שנהפך לפופולרי בקרב פוליטיקאים ובכלי תקשורת מאז עשה בו באחרונה שימוש ראש הממשלה בנימין נתניהו. מהו אותו אופק מדיני שכולם כה ששים להזכיר אותו?

קשה לדעת מתי והיכן הומצא המונח לראשונה; ארכיון "הארץ", המאפשר בדיקה סטטיסטית רק מסוף 2001 ,מלמד אותנו כי מאז אותה שנה הוא הופיע מאות פעמים בעיתון, בהקשרים מדיניים שונים. במאמר המערכת מ–5 במאי 2002— בעת מבצע "חומת מגן" בשיאה של האינתיפאדה השנייה — נכתב תחת הכותרת "תוכנית פעולה מדינית", כי "בשנה האחרונה השתרש המונח 'אופק מדיני' כביטוי לצורך ללוות את המאמץ המבצעי נגד האלימות הפלשתינית בתוכנית מדינית שיש בה סיכוי. מאחורי הביטוי הזה מסתתרת ההכרה שיש להציג לפלשתינאים חזון, יעד, המסוגל לענות לכיסופיהם לעצמאות. יוזמה כזו נעדרה עד כה ממאגר הרעיונות של ראש הממשלה (שרון)". סביר אפוא להניח, כי היעלמותה של האופציה המדינית — כישלון שיחות קמפ־דייוויד (יולי 2000), מתווה קלינטון (דצמבר 2000), שיחות טאבה (ינואר 2001) והחרפתה של האינתיפאדה הפלסטינית — יצרה את הצורך ליצור איזו שהיא תקווה בדמות "אופק מדיני".