עם הגב לעולם: מדוע כנסת ישראל מתעלמת מנושאי חוץ?

מבט אל כנסת ישראל מגלה מציאות מוזרה וגם חריגה מאוד בנוף הפרלמנטרי הבינלאומי: היעדר כמעט מוחלט של עיסוק בנושאי חוץ. נושאים גלובליים, כולל עניינים קריטיים העומדים במרכז סדר היום העולמי אך מחוץ לתחום המקובל של הספקטרום הפוליטי בישראל, כמעט שאינם נידונים בכנסת: לא בוועדת חוץ וביטחון ולא בשום ועדה אחרת או בפעילות הכנסת בכלל – במליאה, בחקיקה, או בכינוסים ובמפגשים ציבוריים הנערכים במשכן הכנסת. ההתעלמות מסוגיות בינלאומיות מזדקרת לעין. בין אם מדובר בנושאים גלובליים על-מדינתיים כגון ההתחממות העולמית וקריסת האקלים, מגמות כלכליות, משברים הומניטריים, פעילות מוסדות בינלאומיים – כמובן כל עוד אין לכך קשר ישיר לישראל – ובין אם מדובר בסוגיות, סכסוכים ומשברים במדינות שונות, אפילו אם מדובר בנושא מרכזי בסדר היום הבינלאומי. רק לעתים נדירות ביותר, אולי פעם בכמה שנים, עולה לדיון בכנסת, בפורום כלשהו, סכסוך קשה, משבר או מלחמה חריפה המתחוללים בעולם. על עיסוק שוטף בנושאים בינלאומיים, כחלק מגישה ועיסוק רציניים בענייני העולם – אין על מה לדבר בכנסת ישראל. יותר מכך, החידלון הפרלמנטרי בכל הנוגע לעיסוק בענייני חוץ בולט במיוחד כאשר גם בכל הקשור למדיניות-החוץ הישראלית, ממעטת הכנסת לעסוק. היא ממעטת לדון בקווי היסוד של מדיניות-חוץ, וגם בשאלה האם קיימת בישראל מדיניות-חוץ, ומהי, ועל חקיקה בעניין אין כמעט מה לדבר.