מאמרי דעה ופרשנות
/ תהליך השלום הישראלי פלסטיני
אל הוואקום המדיני שמאפיין את ראשית כהונתו של הנשיא טראמפ, הצליח ראש הממשלה נתניהו להכניס את הרעיון האזורי, אותו הוא מקדם מעל בימות מקומיות ובינלאומיות שונות מאז 2014. נתניהו מצהיר שניתן לקדם פריצת דרך אזורית עם מדינות ערב השכנות, גם ללא התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים. בקיץ 2016, למשל, הוא טען "תמיד נהגנו לומר שברגע שנפרוץ ביחסי השלום עם הפלסטינים, נוכל להגיע ליחסי שלום עם העולם הערבי כולו […] אבל יותר ויותר אני חושב שהתהליך יכול לנוע גם בכיוון הפוך".
שרים בממשלה הלכו בעקבותיו, ופיזרו הצהרות מלאות תקווה לגבי התפתחויות אזוריות שאוטוטו מבשילות. בקיץ 2016 הצהיר סגן השר לשיתוף פעולה אזורי דאז, איוב קרא, שבתוך שבועות או חודשים "תשמעו עוד בשורות מכמה מדינות באזור". שמונה חודשים חלפו, ללא פריצות דרך משמעותיות, אך האופטימיות נותרה. ב-19 בפברואר אמר השר ישראל כץ שהקשר בין ישראל למדינות המפרץ "יכול להשתדרג והולך להשתדרג מאוד". חברי הממשלה מספרים תדיר לציבור הישראלי שהיחסים העכשוויים בין ישראל לעולם הערבי הם חסרי תקדים וטובים מאי-פעם. עם זאת, הם בדרך כלל מסרבים לפרט ולתת דוגמאות, בטענה שיש הכרח במעטה חשאיות סביב יחסים אלו.
המאמר פורסם ב"שיחה מקומית" ב-26 בפברואר 2017
