שתי ועידות האקלים הבאות, בהן אמורה הקהילה הבינלאומית לצקת תוכן בהתחייבויות שניתנו השנה בגלזגו, יתקיימו במזרח התיכון. מצרים תהיה המארחת של הוועידה ב-2022 בשארם א-שייח (COP27) ואיחוד האמירויות תארח שנה לאחר מכן (COP28). זוהי הזדמנות מצוינת לישראל לפעול יחד עם שתיהן לבניית תוכניות לשיתוף פעולה אזורי שיוצגו בוועידות אלה.
ההכרה הבינלאומית בתפקיד המרכזי של המזרח התיכון במאבק בהתחממות משקפת שורה ארוכה של גורמים, ושלושה מהם ראויים לציון במיוחד: הראשון הוא שהמזרח התיכון יושפע מוקדם יותר וחזק יותר מאזורים אחרים בעולם מהשלכות השינוי האקלימי. הכוונה לעליית מפלס מי הים, מידבור, החמרת המחסור במים ועוד. הגורם השני הוא היותו של המזרח התיכון המרכז החשוב בעולם להפקת נפט ונדרשות התאמות במעבר מעולם של כלכלה מבוססת דלק מאובנים לכלכלת "העידן שאחרי". הראשונות שצריכות לעשות זאת הן המדינות מפיקות הנפט באזורנו. הגורם השלישי, והחשוב לא פחות, הוא ששתיים ממפיקות הנפט המובילות במזרח התיכון – סעודיה ואיחוד האמירויות – נמצאות כבר בתוך תהליך המעבר ולשתיהן תוכניות שאפתניות לעשורים הבאים.
איחוד האמירויות מציינת בימים אלה יובל שנים להיווסדה. בחמשת העשורים האחרונים היא מימשה בהצלחה מרשימה אסטרטגיה ארוכת טווח שהפכה אותה למרכז סחר ועסקים בינלאומי חשוב. בשנתיים האחרונות גיבשה הצמרת השלטונית באבו-דאבי אסטרטגיה עבור היובל השני, המציבה יעדים שאפתניים לשנת 2071 בתחומים שונים ומגוונים. החל מתוכנית חלל שיעדה התיישבות במאדים, דרך תוכניות מפורטות בתחום הביטחון התזונתי, ועד החלפה מלאה של מערך הפקת האנרגיה למקורות מתחדשים (סולארית, גרעינית) ומקורות חדשים, כמו תחנות כוח המתבססות על הפקת מימן ממים (Green Hydrogen). במרבית התחומים הללו, איחוד האמירויות נמצאת כבר בתוך תהליכי ביצוע. לקראת COP28 צפויה איחוד האמירויות לגבש שורה של מהלכים נוספים, כשיעדה הוא למנף את הוועידה לשדרוג מעמדה בפעילות הבינלאומית מול האתגרים שמציב משבר האקלים, ובראש ובראשונה בהתמודדות של המזרח התיכון עמם.
מצבה של מצרים, שתארחת את COP27 בשנה הבאה, שונה מאוד מזה של איחוד האמירויות. ההערכה היא שמשבר האקלים יפגע בה באופן הקשה ביותר מבין מדינות המזרח התיכון. היא צפויה לסבול מהצפת שטחים נרחבים לחופי הים התיכון וממחסור חמור במים שיפגע במטה לחמם של עשרות מיליוני חקלאים. התמודדות עם אתגרי משבר האקלים, בנוסף לבעיות הכלכליות החמורות שאיתן מתמודדת מצרים כבר שנים, מחייבת הן גיוס השקעות בהיקפים גדולים מאוד והן רפורמות מרחיקות לכת – הרבה מעבר ליכולותיה. הדרך היחידה שלה להתמודד אתגר בסדר גודל כזה הוא באמצעות שיתוף פעולה אזורי. כלומר, באמצעות גיוס משאבים כספיים שרק מדינות המפרץ (ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות) יכולות לספק; פתרונות טכנולוגיים שישראל יכולה להיות שחקן מפתח באספקתם; ותמיכה בינלאומית מצד המעצמות וגופים כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ועוד.
בדומה למצרים, אתגרי משבר האקלים מתווספים למצב כלכלי קשה קיים עבור עבור רוב המדינות הערביות במזרח התיכון. מדינות אלה חסרות את המשאבים – כספיים ואחרים – כדי להתמודד בכוחות עצמן. הדרך היחידה שיוכלו לעשות זאת באפקטיביות עוברת בשיתוף פעולה אזורי.
מנקודת המבט של ישראל, זו הזדמנות להפוך לשחקן אזורי משמעותי בהתמודדות עם האתגר הגדול והקשה ביותר שעמו יתמודד האזור בעשורים הקרובים. זו הזדמנות עבורה להשתלב באזור, על כל היתרונות המדיניים והביטחוניים הקשורים בכך. התחומים שבהם התרומה הישראלית יכולה להיות משמעותית במיוחד בהקשר זה הם רבים ומגוונים. הבולטים הם תחומי המים (טכנולוגיות התפלה חדשניות, מחזור מי ביוב להשקיה, פתרונות לשימוש יעיל במים ועוד), החקלאות (במיוחד בתנאי מדבר), הביטחון התזונתי והאנרגיה הסולארית.
היכולות הישראליות משלימות את יכולותיהן של סעודיה ואיחוד האמירויות. שילוב בין כולן יאפשר בניית פתרונות בעלי היתכנות כלכלית וטכנולוגית לאתגרים שבפניהם יעמדו מצרים, ירדן ומדינות נוספות במזרח התיכון, כולל ישראל. בחלק מהתחומים הללו יש כבר תקדימים מוצלחים במדינות המפרץ ובישראל, שניתן להעתיק למדינות אחרות. לדוגמה, בתחום האנרגיה, איחוד האמירויות מיישמת בהצלחה רבה תוכנית אגרסיבית להקמת הקמת תחנות כוח סולאריות גדולות, המספקות כבר היום חשמל בעלות נמוכה באופן ניכר מעלות החשמל המיוצר בתחנות המופעלות בגז. החשמל הזול מאפשר להתפיל מי ים בעלויות נמוכות (עלות החשמל היא המרכיב העיקרי בעלות של מי ים מותפלים).
פרויקטים דומים שיוקמו במימון מפרצי/בינלאומי (על-ידי חברות עסקיות, כפי שהדבר נעשה באיחוד האמירויות) בשטחי המדבר של ירדן, יאפשרו לספק חשמל זול למתקני התפלה גדולים שיוקמו לחופי הים התיכון לשימוש הממלכה והרשות הפלסטינית. חשמל זול שיימכר לישראל יאפשר גם לממן את רכישת המים ממתקני ההתפלה הללו (אשר גם הם יוקמו על-ידי חברות עסקיות, כנגד חוזי רכישת מים ארוכי טווח בגיבוי מפרצי/בינלאומי). דוגמה נוספת ניתן להביא מתחום מחזור מי הביוב להשקיה: יישום המודל הישראלי המוצלח בתחום זה במדינות כמו מצרים וירדן יהפוך בהם למרכיב חשוב בשימור החקלאות.
יצירת שיתוף פעולה כלכלי גלוי ומתואם עם סעודיה היא יתרון חשוב במיוחד לישראל, כחלק מהשתלבותה במהלכים האזוריים. הדבר נכון במיוחד לתוכניות העוסקות באזור הים האדום, אזור הפיתוח הסעודי החדש ניאום בצפון-מערב הממלכה, חצי האי סיני ופרוזדור תעלת סואץ. ברור כי אפשרות זו תדרוש מישראל מאמץ מדיני נרחב. הדגש בכל התוכניות הללו צריך להיות על מהלכים בני קיימא לטווח ארוך, בוודאי לא הסכמים מהסוג שבין קצא"א לחברה מאיחוד האמירויות.
המאמר פורסם ב"הארץ", 17 בנובמבר 2021
