שינוי האקלים: תחום חדש לשיתוף פעולה בין ישראל לטורקיה

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל ואגן הים התיכון

ישראל וטורקיה עומדות בפני פרק חדש ביחסים ביניהן. ביקורו המוצלח של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה היה נקודת שיא בתהליך שיפור היחסים, שמתקדם בהדרגה מזה כשנה, וכעת נמצא הכדור במגרש הפוליטי. ביקור שרי החוץ והאנרגיה של טורקיה בישראל, אמור לסלול את הדרך להחזרת יחסי המדינות לדרג שגרירים ולמציאת מכנה משותף לשיתופי פעולה מוחשיים.

חימום היחסים צפוי לכלול הגברה מחודשת של שיתופי פעולה בתחומים בהן המדינות עבדו יחד בעבר – דוגמת סחר, תיירות, ודיאלוג אסטרטגי. ואולם, לצד זאת, הוא גם מייצר הזדמנות לשיתופי פעולה בתחומים חדשים ובעלי חשיבות, ובראשם – תחום הסביבה והאקלים, שהופך לסוגיה מרכזית יותר בטורקיה ובישראל. הממונה על שגרירות ישראל באנקרה, אירית ליליאן, נתנה לכך ביטוי לאחרונה כשאמרה לסוכנות הידיעות הטורקית ששיתוף פעולה בתחומי קיימות יכול לשדרג קשרי כלכלה ומסחר בין שתי המדינות.

שינוי האקלים כבר נותן את אותותיו בטורקיה, בצורה של שריפות, בצורת, הצפות וזיהום בים המרמרה. לפי התחזיות, המגמה תחריף בעשורים הקרובים, בהם תחווה טורקיה יותר אירועי קיצון אקלימיים לצד מגמות מתמשכות של התחממות, התייבשות ופגיעה במקורות מים, ועלייה במפלס הים. ואולם, נשיא טורקיה ארדואן לא שידר בשנים האחרונות דחיפות בנושא האקלים. בין היתר, הוא קידם את פרויקט התעלה החדשה באיסטנבול שנטען שיש לו השלכות סביבתיות שליליות, ונעדר מוועידת COP26 בגלזגו. עם זאת, ארדואן ייחד חלק נכבד מנאומו בעצרת האו"ם ב-2021 לשינוי האקלים, קרא לפעולה בינלאומית נמרצת והדגיש את מחויבות טורקיה לנושא.

טורקיה אשררה לאחרונה (אוקטובר 2021) את ההצטרפות לאמנת פריז, והייתה למדינת ה-G-20 האחרונה לעשות כן. מאז האשרור, טורקיה הגיעה להסכם עם הבנק העולמי, צרפת וגרמניה על קבלת סיוע כספי ניכר שיסייע לה לעמוד בהתחייבויות הנגזרות מההצטרפות לאמנה. טורקיה מתכננת להפחית את היקף הפליטות ב-21 אחוזים עד שנת 2030, ולהגיע לאפס פליטות עד שנת 2053. במקביל, פועלת בה – בתמיכת האיחוד האירופי – רשת ערים להתמודדות עם שינוי האקלים, ובחודש פברואר הוקמה בטורקיה מועצת אקלים, שקיימה מפגש ראשון בעיר קוניה, בתמיכה ממשלתית ועם נציגים מכל רחבי המדינה.

טורקיה גם אימצה בשלהי 2021 תכנית בשם “Green Development Revolution”, שמקדמת, בין היתר, שימוש באנרגיות מתחדשות, הרחבת מערך הרכבות והתחבורה הימית, העלאת היקף השימוש ברכבים חשמליים והיברידים, הגנה על יערות ומקורות מים, ושימוש גובר בחומרים ממוחזרים. נושא הסביבה צפוי להפוך מרכזי יותר במערכות הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שמתוכננות בטורקיה ב-2023. זאת, כתוצאה מהשיח הגלובלי הגובר על הנושא, השפעות שינוי האקלים שמורגשות בטורקיה, הצעדים האחרונים שנקט ארדואן, וביקורת האופוזיציה עליו בנושא.

בינואר 2022 הפנה ראש האופוזיציה קיליצ'דאראולו מכתב לאזרחי טורקיה הצעירים, בו התחייב שהגוש הפוליטי בראשותו יוביל שינוי ממשי בתחום האקלים, ו"יפעל להציל את העתיד האקולוגי של טורקיה והעולם". במקביל, ארדואן מנסה למתג את עצמו מחדש בתחום האקלים, ממנהיג שספג ביקורת על התעלמות מהנושא לכזה שמוביל תכניות לאומיות חדשניות ושקורא לקהילה הבינלאומית לפעול בצורה צודקת ויעילה יותר. ככל שתתקרבנה הבחירות בטורקיה, צפוי להיות לו עניין להגביר את העיסוק בנושאי אקלים – גם עם שותפות בינלאומיות, דוגמת ישראל – ולזכות להכרה בפועלו.

החזון שמציג הנשיא הרצוג בדבר "מזרח תיכון מתחדש", פעילות פורום האקלים בראשותו, ודבריו – טרם ביקורו באנקרה – על הצורך בשותפות אזורית להתמודדות עם שינוי האקלים, מעוררים עניין בטורקיה. זאת, גם לאור העובדה שהמסגרות האזוריות בהן ישראל לוקחת חלק בים התיכון אינן כוללות כיום את טורקיה. מדובר על פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון (EMGF) ועל "יוזמת ממשלת קפריסין לתיאום פעולות בתחום שינוי האקלים במזרח אגן הים התיכון ובמזרח התיכון". בעיני טורקיה, יוזמות אלו מבודדות אותה במרחב האזורי ואין בהן כוונה אמיתית להכללתה. גם הצעה קפריסאית חדשה להקמת מסגרת אזורית להתמודדות עם שריפות הקיץ, הוצגה עד כה ליוון וישראל, ולא לטורקיה.

בישראל, מתקיים לאחרונה שיח על הפיכת ה-EMGF לפורום שיעסוק באנרגיות מתחדשות, או באנרגיה באופן כללי, ולא רק בגז הטבעי. זאת, על רקע הקשיים בשיתוף פעולה רווחי בתחום הגז הטבעי והעלייה בחשיבות האנרגיות המתחדשות. עד כה, ה-EMGF הניב אמנם תועלות מדיניות למדינות החברות בו והקל על שיתופי פעולה ביניהן, אך לא נשא פירות ממשיים בנוגע לייעודו המקורי – מקסום רווחים מתגליות הגז הטבעי.

ב-EMGF יש לכל מדינה חברה זכות וטו על צירוף חברים או משקיפים חדשים. כך, למשל, טרפדה הרשות הפלסטינית את בקשת איחוד האמירויות להתקבל כמשקיפה בפורום. טורקיה לא צופה אפשרות שיוון וקפריסין תסכמנה לצירופה. במידה פחותה, שוררת תפיסה דומה גם לגבי מצרים. גם אם הייתה נכונות הלנית לצירוף טורקיה, סביר שטורקיה הייתה דורשת הבטחת ייצוג בפורום גם לקפריסאים-טורקים, שכרגע מודרים ממנו, וזה תנאי שקפריסין ויוון לא צפויות להסכים לו.

לאור זאת, הרעיון לשדרג את ה-EMGF לכדי מסגרת אזורית מכלילה שעוסקת גם בנושא סביבה, אינו נראה ריאלי בשלב זה. מודל עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר הוא הקמה של פורום חדש, שייבנה מלכתחילה כשותפות בין כלל המדינות במרחב, ושהקמתו לא תיתפס כמהלך ישיר או עקיף נגד גורם כלשהו. או אז, תוכלנה טורקיה וקפריסין להתגמש מבחינת התנאים הפוליטיים, כפי שעשו במסגרות אזוריות אחרות שקמו בהשתתפותן מההתחלה, דוגמת האיחוד למען הים התיכון (UfM).

דרך להתניע מהלך כזה הוא ליזום מפגש ישראלי-טורקי-מצרי בנושאי סביבה ואקלים. הניסיונות הזהירים של מצרים וטורקיה לשפר את יחסיהן, מייצרים כיום היתכנות לצעד מסוג זה, שעד לאחרונה היה נתפס כבלתי אפשרי. ישראל יכולה למלא תפקיד בקידומו, גם אם בשלב ראשון בדרג בלתי-רשמי ובמטרה לקדם שיח אזורי לקראת COP27 במצרים.

אפשרות חדשה נוספת לקדם שיתוף פעולה אזורי בנושא סביבה היא חימום היחסים המקביל בין ישראל לטורקיה ובין טורקיה לאיחוד האמירויות. בהיבט הכלכלי, כבר דווח שנבחנים פרויקטים משולשים, ויש ליזום גם מפגש ישראלי-טורקי-אמירתי בנושאי סביבה ואקלים. בשונה מהמקרה המצרי, כאן הרגישות פחותה יותר – בייחוד לאור ביקורו המוצלח של ארדואן באמירויות – וניתן יהיה כבר בשלב ראשון לקיים מפגש בין גורמים רשמיים משלוש המדינות.

המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-24 במאי 2022