כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
מדיניות החוץ האזורית ויחסי החוץ של ישראל במחצית השנייה של 2024 התעצבו בעולם שבו נמשך המאבק המעצמתי בין הציר המערבי בהובלת ארה"ב אל מול ציר סיני-רוסי-איראני. ההתרחשויות במזרח התיכון הן זירה נוספת של המאבק הזה. הפגיעה המשמעותית בחיזבאללה ונפילת משטר אסד בסוף התקופה הזאת חוללו שינוי אזורי ברמה אסטרטגית – איראן איבדה שלוחות מרכזיות באזור, ולבנון וסוריה הפכו למרחב פוטנציאלי להשפעה של מדינות אחרות.
זו גם היתה התקופה של מערכת בחירות בארה"ב, שהקפיאה מהלכים דיפלומטיים משמעותיים עד לבחירת נשיא חדש. ובאירופה, ממשלות מרכזיות איבדו את יציבותן.
בחודשים האלו המשיכה ישראל לנהל מלחמה בעצימות נמוכה בעזה, תוך התבססות הצבא בשטח והימנעות פעילה מקידום עסקת חטופים שתסיים את המלחמה ומדיון במציאות הרצויה ביום שאחרי המלחמה. במקביל האיצה הממשלה את מהלכי הסיפוח דה-פקטו בגדה המערבית, וכל זאת אל מול האשמות גוברות כלפיה בשדה הדין הבינלאומי.
מהלכים צבאיים אפקטיביים הביאו לפגיעה משמעותית בחיזבאללה ולהסכם הפסקת אש בצפון, וכן לפגיעה ביכולות ההגנה האיראניות תוך הפגנת הפוטנציאל שבשיתוף פעולה אזורי.
ישראל מוצאת את עצמה בעמדה אמביוולנטית: לטווח הקצר המציאות האסטרטגית-ביטחונית שלה השתנתה לטובה עם היחלשות איראן, חיזוק מחודש של ההרתעה והצגת היכולות לעולם. מנגד, היא הופכת בקרב ציבורים רבים למדינה כמעט-מצורעת, המסרבת לקדם תהליך מדיני הכרחי מול הפלסטינים, וסובלת מירידת ערך ומפוטנציאל לנזק ארוך טווח. להלן הפירוט של המגמות המרכזיות:
1. ממשלת ישראל מכשילה את מאמץ המדינות המתווכות לסיים את המלחמה ולקדם עסקת חטופים לאור מתווה ביידן, ומסמנת כי בכוונתה להישאר בעזה גם ללא קבלת החלטה פורמלית בנוגע ל"יום שאחרי המלחמה".
ישראל השתתפה בסבבי השיחות בקטאר ובמצרים, אך סירבה לדרישת החמאס לצאת מעזה ולסיים את המלחמה, והתנגדה לכניסת הרשות הפלסטינית שתחליף את חמאס גם לאחר ביצוע רפורמות. אל מול הזדמנויות לסגור עסקה היא אף הוסיפה מכשלות על ידי הצגת דרישות חדשות (כגון נוכחות ב"ציר פילדלפי") למתווה שכבר הסכימה לו בעבר. הימנעותה של ישראל מדיון ומהצגת תמונה ליום שאחרי המלחמה העמידה אותה בעמדה מנוגדת לעולם, תרמה להמשך שליטתו של חמאס ברצועה, מנעה השלמתה של עסקת חטופים וסיום המלחמה, ותמכה בתהליך שבו צה"ל מתכונן לנוכחות ארוכת טווח בעזה.
2. פעילות ישראל בעזה והכיבוש המעמיק בגדה המערבית מביאים אותה להתמודד עם צווי מעצר נגד ראש ממשלתה ושר הביטחון, עם טענות בינלאומיות גוברות לביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטיהור אתני ועם הפיכתה בציבורים רבים למדינה כמעט-מצורעת.
ישראל פעלה לפנות את צפון רצועת עזה מאוכלוסייה פלסטינית, תוך צמצום משמעותי של כניסת סיוע הומניטרי למרחב והרס אזורי מגורים. קשיים בהעברת הסיוע ההומניטרי שנבעו מהיעדר חלופה לחמאס, ביזת משאיות הסיוע והיעדר ביטחון של צוותי הסיוע, יחד עם תנאי החורף – החריפו את האסון ההומניטרי. על רקע ממדי ההרג וההרס בעזה, האשימו דו"חות בינלאומיים את ישראל בפשעים נגד האנושות, טיהור אתני ואף רצח עם. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי הכיבוש הישראלי אינו חוקי ויש לסיימו בהקדם האפשרי, ובית הדין הבינלאומי לעניינים פליליים הוציא צווי מעצר לנתניהו וגלנט. בנוסף לכך, הימנעות ישראל מהקמת ועדת חקירה ממלכתית וטיפול משפטי בהפרות הדין הבינלאומי עודדה מאמץ להעמיד לדין חיילים ישראלים בבתי משפט בעולם.
3. ממשלת ישראל מאיצה תהליכי סיפוח בגדה המערבית ותומכת במאמצי המתנחלים לקבוע עובדות בשטח, מבלי להידרש לדיון וקבלת החלטה ציבורית.
ממשלת ישראל קידמה צעדים רבים המכוונים להעמיק את סיפוח הגדה המערבית. אלה כללו, בין היתר, הכרזה על אלפי דונמים כאדמות מדינה, קידום בנייה בהתנחלויות והקמת מאחזים, העברת מיליוני שקלים לפיתוח ההתנחלויות והקמת תשתיות, החלשה של הרשות הפלסטינית, חקיקה נגד אונר"א, התעללות וגירוש קהילות פלסטיניות על ידי אלימות מתנחלים בגיבוי הצבא, לקיחת סמכויות אזרחיות על שטחי B ושינוי הסטטוס קוו בירושלים. מדינות המערב הטילו סנקציות על אישים וארגונים מתנועת ההתנחלות ותקפו את מדיניות הסיפוח של ממשלת ישראל, אך ללא הצלחה במניעת פעולות הסיפוח.
4. ישראל פועלת לשנות את כללי המשחק בגבולותיה הצפוניים, ולאחר פעולות צבאיות מוצלחות מגיעה להסכם הפסקת אש עם חיזבאללה תוך ניסיון ליישום טוב יותר של החלטה 1701, ונוכח קריסת משטרו של אסד תופסת שטחים לאורך הגבול ופוגעת ביכולות הצבאיות של צבא סוריה.
ישראל יזמה מתקפה על חיזבאללה, הרגה את מזכ"ל הארגון נסראללה ואת שרשרת הפיקוד המרכזית ופגעה אנושות בארגון. בתיווך אמריקאי וצרפתי, ובמנותק מהמלחמה בעזה, הסכימו ישראל וחיזבאללה על הפסקת אש ויישום הסדר מחודש לאור החלטה 1701 של האו"ם (שקראה להפסקת אש במלחמת לבנון השנייה) והחלו ביישומה. עם נפילת משטרו של אסד, תפסה ישראל רצועת ביטחון לאורך הגבול בשטח סוריה, וניצלה את ההזדמנות להשמיד יכולות צבאיות רבות של הצבא הסורי. לא נצפו מצד ישראל מאמצים לנצל הזדמנות זו למהלכים מדיניים כחלק מהעיצוב מחדש של האזור.
5. המאבק בין ישראל לאיראן מתעצב מחדש באמצעים צבאיים נוכח אובדן השלוחות האיראניות המרכזיות שסביב ישראל, מוביל לתקיפות ישירות בין הצדדים ודוחף את איראן לכיוון הכרעה בסוגיית הגרעין.
מצב החמאס בעזה, היחלשות חיזבאללה והסכם הפסקת האש בלבנון, נפילת משטר אסד ויציאת רוסיה מסוריה ונצירת האש מעיראק – כל אלה השאירו את איראן עם יכולת מוגבלת לתקוף או להרתיע את ישראל בסיוע שלוחים, למעט החותים בתימן. איראן וישראל תקפו זו את זו באופן ישיר, וידידותיה של ישראל עמדו לצדה בשנית בהדיפת המתקפה וביטאו את הפוטנציאל האסטרטגי של שיתוף פעולה אזורי.
6. מדינות השלום והנורמליזציה מתוסכלות ממדיניות ישראל בשטחים ומהמשך המלחמה, אך משתפות פעולה עמה אל מול האתגרים הביטחוניים.
מצרים ניסתה לתווך ללא הצלחה לסיום הלחימה בעזה ועסקת חטופים, והאשימה את ישראל בשיקולים פוליטיים; ירדן שמרה על שיתוף פעולה ביטחוני הדוק עם ישראל, אך הביעה דאגה משינוי הסטטוס קוו בירושלים ובגדה המערבית; איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו את היחסים עם ישראל, אך נמנעו מקידום פרויקטים פורצי דרך, ואילו ערב הסעודית חזרה והדגישה כי היא לא תקדם נורמליזציה עם ישראל ללא סיום המלחמה בעזה וקידום תהליך מדיני שבסופו מדינה פלסטינית. מדינות השלום והנורמליזציה סייעו לישראל מול איראן ואף גילו נכונות לסייע ביום שאחרי המלחמה ובתהליכי השיקום, אם תיבחר הדרך המדינית לפתרון הסוגיה הפלסטינית.
7. ישראל נהנית מהיעדר קונסנזוס אירופי ביחס למתחולל בעזה ומהשינויים הגיאופוליטיים, ועל אף ביקורות חריפות זוכה להכלה. ישראל מרחיקה עצמה מביקורות ומחפשת מקומות נוחים יותר לקשרים בקרב גורמים קיצוניים, כאשר המלחמה בעזה הופכת לסוגיה פוליטית במדינות השונות.
האיחוד האירופי ומדינות אירופה ניסו למלא תפקיד חיובי ולתרום לסיום המלחמה ולקידום שלום אזורי, לצד ביקורת שהופנתה כלפי ישראל על התנהלותה בעזה ובגדה המערבית והבעת מחויבות לדין הבינלאומי. ישראל סגרה את שגרירותה באירלנד וציננה את יחסיה ואת שיתופי הפעולה שלה עם נורווגיה, וחברי ממשלה חיפשו קשרים ותמיכה במדינות מזרח אירופה ובקרב מפלגות ומועמדים ימנים-קיצונים. החלפת הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ז'וזפ בורל בקאיה קאלאס עוררה תקווה לשינוי מערכת היחסים עם האיחוד, וישראל פעלה לקדם מפגש של מועצת האסוציאציה – הגוף המנהל את הסכם שיתוף פעולה בינה לבין האיחוד האירופי.
8. המשבר עם טורקיה מעמיק נוכח דומיננטיות אזורית גוברת שלה, וקפריסין ויוון מהוות עורף אסטרטגי לישראל.
חרם הסחר ההדדי עם טורקיה העמיק, וארדואן יצא נגד מדיניות ישראל בעזה ובסוריה ופעל לבודד אותה בעולם. מנגד, חיזקה ישראל את יחסיה עם יוון וקפריסין. שתי המדינות אמנם הביעו מחויבותן לדין הבינלאומי ולזכויות הפלסטיניות, אך גם קידמו שיתוף פעולה ביטחוני וסחר בנשק עם ישראל.
9. ישראל נהנתה מתמיכה ביטחונית אמריקאית מלאה ומטרייה מדינית במוסדות הבינלאומיים, ומיסמסה דרישות אמריקאיות בעודה מחכה לכהונתו של טראמפ.
ממשל ביידן המשיך לתמוך במאמצים הביטחוניים של ישראל, פרש כוחות להרתעה והקים קואליציה בינלאומית לבלימת ההתקפות האיראניות. ארה"ב גם אימצה את עמדת ישראל ביחס להחלטות בית הדין הפלילי הבינלאומי. ואולם, ישראל נענתה באופן חלקי בלבד ללחצים האמריקאיים לשפר את הסיוע ההומניטרי ברצועה, והממשל נכשל בקידום עסקת חטופים ויישום תוכניתו המדינית הכללית. על אף תמיכתו חסרת התקדים של ביידן בישראל, חברי הממשלה תמכו בטראמפ במהלך הקמפיין.
10. העולם מתרחק מישראל וישראל מתרחקת מהעולם.
על אף קשרים פורמליים-ממשלתיים חיוביים בין ישראל למדינות רבות, ישראל סבלה ממאזן הגירה שלילי, והידרדרה במדדי הדמוקרטיה העולמיים לדמוקרטיה אלקטורלית בלבד. חברות דירוג האשראי המרכזיות הורידו את הדירוג של ישראל וסיפקו תחזית שלילית למצב המשק שלה, וחלה ירידה גדולה בהשקעות בה. ארגוני זכויות אדם ובתי הדין הבינלאומיים בהאג יצאו נגד פעילותה בעזה ובשטחים, וגבר המאמץ המאורגן בעולם לאיתור ומעצר חיילים בחו"ל.
חברות התעופה המרכזיות בעולם ביטלו פעילותן מישראל בגין המצב הביטחוני ורבות טרם שבו, וקריאות רבות נגד שיתופי פעולה עם ישראל נשמעו בקרב קהלים בעולם ובארגונים ציבוריים. לצד המשך הפריחה של הסחר בנשק, גברו קריאות לאמברגו נשק על ישראל. משרד החוץ הישראלי – שהמשיך להיחלש תוך כדי חילופים נוספים של שר ומנכ"ל ופרישות של דיפלומטים ותיקים – בחר לאמץ לרוב גישה אגרסיבית ולעומתית.
