שתי מדינות שכדאי לקחת בחשבון בתיווך בין ישראל לפלסטינים

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון קיים בחודש שעבר בקהיר, מפגש ראשון מאז הפיכתו לארגון בינלאומי מוכר. המשתתפות: קפריסין, יוון, ישראל, הרשות הפלסטינית, איטליה, מצרים וירדן. הפורום, שפועל ליצירת משק אנרגיה אזורי משותף, הוא מסגרת יוצאת דופן שמאפשרת לישראל ולרשות הפלסטינית לשתף פעולה בזירה הבינלאומית, וזאת יחד עם מדינות אירופיות וערביות. ואולם, גם בזירה זו הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותן את אותותיו. כשנערכה הצבעה על בקשת איחוד האמירויות לקבל מעמד של משקיפה בפורום – כמו ארה"ב והאיחוד האירופי – הטילו הפלסטינים וטו, במחאה על החלטת אבו-דאבי לנרמל את היחסים עם ישראל.

יוון וקפריסין ממלאות תפקיד מרכזי בפורום הגז, ובעשור החולף נוצרה בין שתיהן לבין ישראל ברית אסטרטגית. יכולתן לתרום לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני טרם נבדקה באופן מעמיק. חרף היותן שחקניות משנה בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ניכר שיש באפשרותן לסייע באופן ממשי להגברת שיתוף פעולה ודיאלוג בין הצדדים. הדבר הופך רלוונטי בעקבות הגישה המולטי-לטרלית שצפוי ממשל ביידן לנקוט בנושאי מדיניות חוץ, ובכלל זה בנוגע לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני שנמצא בקיפאון מתמשך. ניסיונות אמריקאיים עתידיים להשכין שלום צפויים להתבצע במסגרת שתערב עוד מדינות וגורמים בינלאומיים שביכולתם לתמוך בהיבטים ספציפיים. מה צריך להיות מקומן של יוון וקפריסין בכך?

המדיניות הנוכחית של אתונה וניקוסיה בנושא הישראלי-פלסטיני היא רב-ממדית. שתי המדינות נמצאות בקשר שוטף עם הרשות הפלסטינית ומחויבות לעמדות הרשמיות של האיחוד האירופי בקשר לסכסוך (תמיכה בפתרון שתי המדינות בגבולות 1967 והתנגדות למהלכים ישראליים חד-צדדיים, כגון בניית התנחלויות וסיפוח שטחים). אולם, אף אחת מהן אינה משמיעה קול בולט באיחוד האירופי בסוגיה זו וישראל נעזרה בהן לריכוך (ולפעמים לבלימת) תגובות אירופיות למדיניותה בגדה המערבית ורצועת עזה. כך, למשל, ב-2015 התנגדה יוון למדיניות האיחוד בנוגע לסימון מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק. חרף מאמצי הרשות הפלסטינית לשכנע אותה לנקוט עמדה רשמית נגד כוונות הסיפוח של ישראל ב-2020, לא העלה ראש הממשלה קיריקאוס מיצוטקיס את הנושא בפומבי במהלך ביקורו בישראל במחצית יוני, ובחר להתמקד בהיבטים אחרים של היחסים הבי-לטרליים.

יוון וקפריסין אינן זקוקות לעידוד מצד ישראל על-מנת לשמור מרחק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. הן עצמן מעורבות בסכסוך מתמשך עם טורקיה במזרח הים התיכון, ומעדיפות שמערכת היחסים שלהן עם ישראל לא תתערב בעניינים הפנימיים שלהן. אין לראות בגישה זאת חוסר עניין מצדן בסכסוך. באופן רשמי, שתיהן מצדדות בקידום שלום ישראלי-פלסטיני. הכנסייה היוונית אורתודוקסית היא בעלת קרקעות בישראל ובשטחים הפלסטיניים ועדיין נחשבת מוסד דתי מרכזי באזור. שתיהן גם מנהלות קשרי מסחר איתנים ויחסים אסטרטגיים עם מדינות מרכזיות בעולם הערבי.

עם זאת, חשיבות היחסים האסטרטגיים עם ישראל והרצון להדיר את טורקיה ממערך השותפויות האזורי, הובילו את יוון וקפריסין להוריד פרופיל בנוגע לסוגיה הישראלית-פלסטינית. הסחר בין יוון וקפריסין לפלסטינים, שמעולם לא היה משמעותי, פחת בשני העשורים האחרונים. פקידים פלסטינים מדברים כיום על יחסיהם המשגשגים עם אתונה וניקוסיה בלשון עבר. לשחקנים אזוריים אחרים – כגון מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, טורקיה וקטאר – יש תפקיד יותר מרכזי מאשר ליוון וקפריסין בפוליטיקה הפנים-פלסטינית ובהעברת מסרים בין פלגים פלסטינים שונים לישראל.

מעבר לכך, ליוון וקפריסין יכולות מוגבלות ועניין מועט יחסית למלא תפקיד מרכזי בהשכנת שלום בין ישראל לפלסטינים. אולם, הן יוכלו לתמוך במרכיבים מסוימים בתהליך בהינתן התנאים המתאימים לכך. קפריסין תוכל לתמוך בפתיחת רצועת עזה. הרצועה נתונה תחת סגר ישראלי ומצרי והמצב ההומניטרי שם קשה. האיסור הישראלי על יבוא ויצוא מוצרים רבים מעזה ואליה מגביל את צמיחתה הכלכלית של הרצועה ומעורר ביקורת בינלאומית על ישראל. עם זאת, מסתמן כי ישראל מבקשת לשנות את המצב. בפברואר הודיעה קטאר כי יחד עם הקוורטט הגיעה להסכמה עם ישראל ו"קבוצת דלק" על הנחת צינור בין אחד ממאגרי הגז שלה לרצועה. כעבור ימים אחדים, הודיעה מצרים כי הסכימה לפתח את מצבור הגז הטבעי השוכן לחופי הרצועה.

ישראל וקפריסין דנו בעבר, לאחרונה ב-2018, בהקמת רציף צף בלימסול לפיקוח על סחורות המיועדות לעזה והעברתן לרצועה. הרעיון היה יצירתי אולם לא מומש בשל התנאים שהציבה ישראל לחמאס. בנוסף, קפריסין הסתייגה מהיוזמה בגלל חוסר רצון להתערב ביחסים בין ישראל לפלסטינים. ואולם, המצב הכלכלי וההומניטרי ברצועת עזה נותר כפי שהיה (ואולי אף הידרדר) וההודעות שמסרו באחרונה קטאר ומצרים מעידות שאולי כדאי לשקול את הפרויקט פעם נוספת. הדבר יחייב תיאום משמעותי בין ישראל, קפריסין והרשות הפלסטינית, כמו גם עם שחקנים בינלאומיים נוספים כגון מצרים, האיחוד האירופי וארה"ב. במידה שממשל ביידן והנהגת האיחוד האירופי יחליטו להחיות את הפרויקט, תהיה זו דרך מעשית להקל את בידודה של הרצועה, וזאת בעלות נמוכה יחסית.

הדיווחים האחרונים על יוזמות לשיפור המצב ברצועת עזה נוגעים גם לזירה השנייה בה יוכלו יוון וקפריסין להועיל ליחסי ישראל והפלסטינים: שיתוף פעולה אזורי בתחום האנרגיה והשתתפות פלסטינית בפורום הגז של מזרח הים התיכון. ביטחון אנרגטי הוא סוגיה חשובה לפלסטינים, במיוחד בעזה הסובלת ממחסור בחשמל. יוזמות לשיפור אספקת אנרגיה במחירים השווים לכל כיס יסייעו בייצוב הכלכלה הפלסטינית ובהעלאת רמת החיים. הואיל וקיים כבר מומנטום אזורי בתחום האנרגיה, לא יהיה זה מהלך נועז מצד יוון וקפריסין להציע לפלסטינים את שירותיהן בסוגיות אנרגיה שעולות בפורום הגז. זאת, למשל, על-ידי עידוד חברות זרות לבחון אפשרות לפיתוח שדה הגז לחופי עזה. המשימה הנוכחית של הפורום מתמקדת אך ורק באנרגיה, אולם אפשר שזו תתרחב בהמשך.

עם הזמן, מתברר כי מדינות מזרח הים התיכון חייבות לנהל ביניהן דיאלוג על שורה ארוכה של נושאים, כולל תחום הכלכלה ואיכות הסביבה. יוון וקפריסין יוכלו להבטיח נוכחות פלסטינית בשיחות אלו. כחברות באיחוד האירופי ובאיחוד מדינות הים התיכון, ליוון וקפריסין יש גם תפקיד בגיבוש ויישום מדיניות השכנות של האיחוד האירופי, כולל ביחס לישראל ולרשות הפלסטינית. במסגרת זו, הן יכולות ליטול יוזמה ולזהות פרויקטים אזוריים שיאפשרו שיתוף פעולה ישראל-פלסטיני תוך הגברת הקשר החיובי בין הצדדים, כמו גם להשתתף ביוזמות לעידוד הסחר, להשקעה אירופית בכלכלה הפלסטינית ולחילופים אקדמיים. תמיכתן של השתיים בעמדות ישראל במסגרת האיחוד האירופי אמנם זוכות לשבחים בירושלים, אולם גישה נייטרלית מצדן כלפי הסכסוך עשויה להבטיח מערכת יחסים עמידה יותר ולאורך זמן.

קפריסין שימשה בעבר מקום מפגש לארגוני חברה אזרחית ישראלים ופלסטינים. תוכניות דיאלוג בין סטודנטים הפגישו שם ישראלים ופלסטינים, לעתים יחד עם קפריסאים יוונים וטורקים, להכרת הנרטיב האחד של השני וללמידה הדדית על הסכסוכים ועל הדרכים ליישב אותם. בדצמבר 2020, אישר הקונגרס האמריקאי להשקיע סכום נרחב בפעילות ארגוני שלום ישראלים ופלסטינים בשנים הקרובות, ובכך נפתחה הזדמנות לחדש גם פרויקטים שיאפשרו לצדדים חיצוניים לסכסוך לתרום את חלקם. הדבר יאפשר לקפריסין לשוב ולארח, כמקום נייטרלי, מפגשי דיאלוג ישראלי-פלסטיני, ולהביא לידי ביטוי את הידע המקצועי שנצבר בקרב אנשי המקצוע הפועלים בקפריסין בתחום יישוב הסכסוכים.

יוון וקפריסין לא תהיינה המדינות המרכזיות שיסייעו לפתור את סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אולם יש ביכולתן למלא תפקיד בונה בשיפור התנאים בשטחים הפלסטינים ולתמוך ביוזמות אזוריות ובינלאומיות. מתווכים עתידיים בתהליך השלום צריכים לקחת את יוון וקפריסין בחשבון, ולכלול אותן במניין הגורמים הבינלאומיים שביכולתם למלא תפקיד צנוע בקידום השלום.

**פורסם בהארץ, 7 באפריל 2021