סיום הסכסוך הוא אפשרי, והוא צריך להתבסס על תקווה ולא על פחד. ניתן להגיע להסכם שלום. החתירה להסכם צריכה להתבסס על תקווה לעתיד משותף טוב יותר, ולא על פחד ממחיר היעדר השלום. הישראלים והפלסטינים צריכים לקחת אחריות, ולא להסתמך על צד שלישי שיבוא לעזרתם.
ישראל נמצאת בימין. הסיכויים לפריצת דרך במשא-ומתן הנוכחי הם נמוכים. הפלסטינים לקחו סיכון בהסכמתם להיכנס למשא-ומתן מבלי שישראל הודיעה על הקפאת הבנייה בירושלים ובהתנחלויות. המשא-ומתן נועד לבחון אם יש מוכנות ישראלית להגיע להסדר. ואולם, הפלסטינים אינם תולים בו תקוות גדולות. ממשלת ישראל והציבור הישראלי נתפסים כבעלי עמדות ימניות וניציות. ההצעות הטריטוריאליות שישראל מציעה עד כה בשיחות הן לא רציניות, ולא כוללות את שטחי C או את בקעת הירדן. כרגע יש לקהילה הבינלאומית אינטרס לקדם את המשא-ומתן, אך אם יושג הסדר בסוריה והמצב במצרים יירגע? הפלסטינים מטילים ספק אם גם אז תהיה ארה"ב מחויבת לקידום התהליך.
המאמר פורסם ב"על צד שמאל" ב-14 באוגוסט 2013