הסוגייה הזאת מלווה אותנו ביתר שאת מאז תחילת כהונתו של דונלד טראמפ ובמקביל להתחזקות הקולות הרדיקליים בשמאל בארה"ב: מדוע לקראת בחירות 2020 ממשיכים רוב היהודים האמריקנים לתמוך במפלגה הדמוקרטית, שנתפסת בארץ כמי שתומכת פחות בישראל? התשובה לכך מורכבת ויש בה רבדים היסטוריים, דתיים, ערכיים ודמוגרפיים, ובכל מקרה היא מחדדת את הפער שנראה כבלתי ניתן לגישור בין מה שרואים מכאן לבין מה שמרגישים שם.
1. גם שמרנים בארה"ב מתקשים להבין את הקשר בין היהודים למפלגה הדמוקרטית ולערכיה. על יהודי ארה"ב נהוג לומר, כפי שניסח זאת הוגה הדעות היהודי-אמריקני מילטון הימלפרב, שהם "מרוויחים כמו אפיסקופלים ומצביעים כמו פורטוריקנים". ואכן, באופן עקבי, יותר מ-70% מהיהודים מצביעים לדמוקרטים (74% הצביעו למועמדים דמוקרטים בבחירות האמצע ב-2018 ו-70% הצביעו להילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ב-2016), אף שנהוג לחשוב כי בשל מעמדם הכלכלי יעדיפו להצביע למפלגה שתומכת בהורדת מסים ומתנגדת למעורבות של הממשלה בכלכלה.
2. בהכללה ניתן לומר שההצבעה לדמוקרטים היא נחלתם של היהודים החילונים ושל אלו שמשתייכים לקהילות רפורמיות, מסורתיות או קונסטרוקטיביות, להבדיל מהיהודים האורתודוכסים שמצביעים ברובם לרפובליקנים. יוצאים מן הכלל הזה, בהכללה גסה, הם היהודים שהיגרו בעשורים האחרונים מברה"מ לשעבר וישראלים אמריקנים שנוטים להיות יותר שמרנים.
3. הקשר של הרוב הגדול של יהדות ארה"ב למפלגה הדמוקרטית נובע מאלמנטים ערכיים המאפיינים את הקהילה היהודית-אמריקנית הלא-אורתודוכסית. התפיסה שלפיה "תיקון עולם" הוא הערך העיקרי של הדת מבהירה מדוע היהודים מתקשים לתמוך בגישה שמרנית שנועדה לשמר את הסטטוס קוו. "תיקון עולם" משמעו גם תמיכה בצדק חברתי ובזכויות מיעוטים ומהגרים, ורבים מהיהודים עדיין תופסים עצמם כצאצאי מיעוט מהגר ולכן מרגישים סולידריות כלפי אלה שלא הצליחו כמותם ועדיין זקוקים לסיוע מהמדינה ("גרים היינו בארץ מצרים").
4. בניגוד לתפיסה רווחת בישראל כיום, רוב היהודים האמריקנים רואים באנטישמיות תופעה שמקורה בימין הגזעני ולא בשמאל הביקורתי. הם צפו במשך שנים איך תנועת העליונות הלבנה תקפה אותם על תמיכתם בזכויות השחורים, והתמונה המפורסמת של אברהם יהושע השל צועד שלוב זרועות עם מרטין לותר קינג הפכה למקור גאווה עבורם. במקביל, בעוד בישראל מתייחסים לארגונים כגון "הקרן החדשה" או ה-BDS כגופים אנטישמיים, וכך גם לשמאל הביקורתי המתון המתנגד לכיבוש, יהודים אמריקנים רבים דווקא חברים בהם. המאמצים לקדם חקיקה נגד הגופים הללו נתפסים שם כמהלך אנטי ליברלי שפוגע בחופש הביטוי הקדוש.
5. היהודים ברובם תומכים באופן טבעי בהפרדת דת ומדינה. עבורם, הניסיון של הימין הדתי לשמר את ארה"ב כמדינה נוצרית הוא פוגעני. בעניין זה הם מרגישים סולידריות עם המוסלמים האמריקנים, כפי שבעבר הם השתלבו בקואליציות עם מהגרים מפולין, איטליה ואירלנד שהופלו לרעה בשל היותם קתולים. היהודים הליברלים חוששים מהימין הדתי גם בשל נושא "ערכי משפחה" – בסוגיות כגון הפלה וזכויות להטב"ים. מותה של שופטת העליון רות באדר גינסבורג – שהייתה ליברלית, יהודייה גאה ואייקון לליברלים אמריקנים רבים – הבליט את החיבור הזה (גם שופטי עליון יהודים נוספים – אלנה קגן וסטיבן ברייר – נחשבים למובילי הקו הליברלי).
6. המתח בין המוסלמים והיהודים שמוכר לנו מאירופה ומשפיע על מגמות של שמרנות, למשל בקרב יהודי צרפת, ניכר הרבה פחות בארה"ב. רוב המוסלמים בארה"ב אינם ערבים, ולכן הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו חלק משמעותי בזהות של הקהילות הללו. תורמת לכך העובדה שרוב המוסלמים האמריקנים משולבים בחברה ובכלכלה, בניגוד לבני דתם באירופה, שרבים מהם חיים בגטאות עניים ורואים ביהודים העשירים לא רק אויב לאומי אלא גם מעמדי.
7. היהודים הליברלים רואים בטראמפ היפוך ערכי של כל מה שהם מאמינים בו. שרשרת המקרים שבהם ביטא זלזול בנשים, במהגרים ובנכים הוא בלתי נסבל בתפיסת הליברליזם היהודי. תמיכתו, כביכול, בישראל לא נתפסת אצלם כתמיכת אמת. רוב הקהילה היהודית מצפה מנשיא אמריקני לסייע לישראל לסיים את הכיבוש ולעצור את הבנייה בהתנחלויות. רובה רואה בברית בין טראמפ לבין בנימין נתניהו (כמו גם בבריתות שכרתו שניהם עם פופוליסטים ימנים אחרים כגון ויקטור אורבן בהונגריה, ז'איר בולסונארו בברזיל ורודריגו דוטרטה בפיליפינים) חיבור שנובע משנאת האחר ומרצון לפגוע במוסדות הליברליים בארצותיהם. הם לא מזהים בכך תמיכה בישראל.
8. הפער בין הנטיות הפוליטיות של רוב יהודי ארה"ב לבין רוב היהודים בישראל בלט פחות כאשר וושינגטון וירושלים הקפידו על גישה בי-פרטיזנית, שמנעה מלהפוך את ישראל לנושא מחלוקת בין-מפלגתית. אולם מבחינת יהודי ארה"ב, בתקופת נתניהו הפכה ישראל לזרוע של המפלגה הרפובליקנית, הן בגלל העוינות בין נתניהו לבין ברק אובמה (שבו בחרו 78% מהיהודים ב-2008, ו-69% ב-2012), והן בשל הסימביוזה עם ממשל טראמפ.
9. ניצחון של ג'ו ביידן ב-3 בנובמבר עשוי לשפר את המצב. המועמד הדמוקרטי הפגין תמיכה מרשימה בישראל בשנים הרבות שלו כסנטור, כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט וכסגן נשיא, ויש ביכולתו לצמצם את הפער שנוצר בין המפלגה הדמוקרטית לבין ישראל. גם סגניתו קאמילה האריס תומכת בישראל לאורך הקריירה שלה (עוד לפני שנישאה ליהודי). מובן שגם ממשלת ישראל צריכה לחזור לגישה הבי-פרטיזנית, לא רק לשם שימור היחסים המיוחדים עם ארה"ב, אלא גם כדי לחזור ולהתחבר לרוב הגדול של יהודי ארה"ב הליברלים, שהתרחקותם מאיתנו בשנים האחרונות פוגעת אנושות במעמדנו כמדינת הלאום של העם היהודי.
**המאמר פורסם בוויינט, 29 באוקטובר 2020
