כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
פרופ' אריה קצוביץ, עמית מדיניות במיתווים ובעל הקתדרה ע"ש חיים וייצמן ביחסים בינלאומיים ופרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים – כותב על ההתפתחות המדינית הקריטית שצפויה בקרוב:
החדשות מהשבוע האחרון שנושאות בחובן הכרעה, אינן דווקא אלה על ההפגנות, העצומות והמכתבים הפומביים החשובים של מרכיבים חיוניים של החברה האזרחית הישראלית הנפלאה הקוראים להחזרת החטופים וסיום המלחמה.
החדשות החשובות באמת מתייחסות ללוח הזמנים של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ולביקורו הצפוי בסעודיה בחודש הבא. כמו בחד־גדיא: הנשיא טראמפ נוסע לסעודיה, כי הוא מאוד רוצה לסגור עסקה כלכלית רחבה עם מוחמד בן סלמאן. גם הנסיך הסעודי רוצה לסגור עסקה כלכלית ואף ביטחונית עם טראמפ, אבל הוא לא יכול כל עוד המלחמה בעזה נמשכת.
ארה"ב וסעודיה צריכות את ישראל ("נורמליזציה?"), בשל התמיכה הנדרשת בסנאט לברית בין סעודיה לארצות הברית. אבל המחיר של נורמליזציה הוא התחייבות של ישראל לחידוש התהליך המדיני עם הפלסטינים אחרי המלחמה. אין ולא יהיה תהליך מדיני עם הפלסטינים ללא סיום המלחמה, והחלפת חמאס בשלטון של הרשות הפלסטינית בעזה — אולי לאחר תקופת מעבר של שלטון טכנוקרטי בתמיכת כוחות שלום ערביים ושל האו"ם. אין ולא יהיה סוף למלחמה ללא החזרת החטופים, נסיגת צה"ל מהרצועה והתפרקות חמאס מנשק ושילובו כתנועה פוליטית בתוך אש"ף.
בסופו של דבר, נתניהו יעשה את כל מה שהנשיא טראמפ יכתיב לו לעשות, וטראמפ יעשה את כל מה שהאינטרס הכלכלי והאגו הגדול שלו ידחפו אותו לעשות — כולל הרצון העז לזכות בפרס נובל לשלום כי הנשיא לשעבר ברק אובמה זכה בו. מכאן שהשאלה העיקרית היתה ונותרה, מה יעשו הגויים (הסיכומים שאליהם יגיעו טראמפ ובן סלמאן בפגישתם בריאד במאי), ולא מה שהיהודים אומרים שיעשו ("אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט על חמאס").
