כל הפרסומים
/ ישראל ואירופה
לראשונה מאז שנחתם הסכם האסוציאציה בין ישראל לאיחוד האירופי בשנת 2000, עולה אפשרות ממשית שהאיחוד יבחן מחדש את תנאיו ואף ישעה חלק משיתופי הפעולה הכלולים בו. הסכם זה הוא המסגרת המרכזית שמסדירה את היחסים בין ישראל לאיחוד – ממסחר וכלכלה, דרך מחקר ופיתוח, ועד תחבורה, חינוך ושיתוף פעולה ביטחוני. בנוסף, ההסכם מייסד את הדיאלוג המדיני, הקרוי מועצת האסוציאציה. המהלך האירופי מגיע על רקע הביקורת הגוברת כלפי ישראל בעקבות המצב ההומניטרי החריף וחידוש המלחמה העצימה בעזה.
בראיון מיוחד, שוחח ריף יצחקי, מנהל תחום ההשפעה במכון מיתווים, עם ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, מנהלת תוכנית ישראל-אירופה במכון, על משמעות ההתפתחויות האחרונות, ההשלכות האפשריות והצורך בהתמודדות מדינית זהירה.
ריף יצחקי:
איך הגענו למצב שבו האיחוד האירופי בוחן מחדש את הסכם האסוציאציה? מה עומד בעצם על הפרק?
מאיה שיאון-צדקיהו:
ההליך הנוכחי החל כבר בפברואר 2024, כארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה. אז יזמו ראשי ממשלות אירלנד וספרד פנייה לנציג העליון למדיניות חוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, בבקשה לבחון את ההסכם. הפנייה נדחתה על ידי מועצת שרי החוץ.
ב-7 במאי 2025, שר החוץ ההולנדי – שנחשב לתומך בישראל – חידש את הקריאה מתוך דאגה משמעותית למצב האוכלוסיה האזרחית בעזה. הוא ביקש לבחון את סעיף 2 להסכם, סעיף מרכזי שמעגן את ערכי היסוד של ההסכם – כיבוד זכויות אדם, דמוקרטיה, ומשפט בינלאומי. בהפרתם, כל מסגרת היחסים עומדת בספק.
יצחקי:
"יש מי שטוענים שזו לא דרמה גדולה, שהאיחוד תמיד היה ביקורתי כלפי ישראל".
שיאון-צדקיהו:
"היחסים תמיד היו מורכבים, בעיקר בזירה המדינית. אבל מאז ה-7 באוקטובר, ראינו סולידריות ברורה עם ישראל – גינויים חסרי תקדים לפיגוע של חמאס, תמיכה בזכות ישראל להגנה עצמית, וסנקציות כבדות על חמאס.
עם זאת, מההתחלה האיחוד האירופי הדגיש: גם מדינה במצב לחימה כפופה לכללי המשפט הבינלאומי והמשפט הבינלאומי ההומניטרי. זה כולל הימנעות ככל האפשר ומיזעור פגיעה באזרחים חפים מפשע, מניעת הרעבה והבטחת כניסת סיוע הומניטרי. זו לא עמדה חדשה, אבל הנכונות לנקוט בצעדים מול ישראל זו ההתפתחות המשמעותית.
יצחקי:
"איך המתח הזה משתקף בציבור הישראלי?"
שיאון-צדקיהו:
"מאז 2018 אנחנו בודקים במיתווים את עמדות הציבור כלפי האיחוד האירופי. באותה שנה, 55% מהישראלים ראו באיחוד 'יריב', ורק 18% ראו בו 'ידיד'. הנתונים שיקפו את השיח הפוליטי בישראל אז, שכלל מתקפות תכופות על האיחוד מצד הממשלה.
בשנים הבאות ראינו שינוי: באוגוסט 2023, 39% תפסו את האיחוד כיריב ו-33% כידיד – שיפור משמעותי. אך ב-2024, בעיצומה של המלחמה, הנתונים שוב התהפכו: 54% יריב, 23% ידיד. ככל שהביקורת האירופית גברה על אופן ניהול המלחמה בעזה, כך גם התחזקה התחושה בציבור שישראל מאבדת את תמיכתו של האיחוד".
יצחקי:
"לאן הדברים יכולים להתפתח מכאן?"
שיאון-צדקיהו:
"כרגע, ההסכם עדיין בתוקף, ולא חל שינוי מעשי ביחסים. אבל עצם פתיחת ההליך הוא איתות מדיני ברור. האיחוד שואל: האם ישראל עומדת בעקרונות של דמוקרטיה וזכויות אדם, לא רק פנימה אלא גם כלפי חוץ – מול הפלסטינים בעזה.
אם האיחוד יחליט לנקוט צעדים, הוא לא חייב לבטל את כל ההסכם – אלא יכול להשעות חלקים ממנו. למשל, את תוכנית Horizon Europe למחקר,פיתוח וחדשנות, או את תוכנית ארסמוס לחילופי סטודנטים. זהו תהליך שדורש רוב מיוחד, אך הוא בהחלט אפשרי. מעבר להשלכות הישירות, יש כאן מסר עמוק לקהילה העסקית והאקדמית באירופה: האם כדאי להמשיך להשקיע או לקיים שיתופי פעולה עם ישראל, כשעתיד היחסים האלו לוט בערפל? יש חשש מחרמות אקדמיים, צמצום השקעות, ואובדן אמון מצד שותפים קרובים. זהו נזק אסטרטגי שעלול להתרחב אם לא נטפל במישור המדיני ובאמון מול הקהילה הבינלאומית".
