איחוד האמירויות משרטטת את כללי המשחק שלה לסכסוך שלנו

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

מאז הקמתה, איחוד האמירויות גילתה סולידריות עם שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים, דבקה בתמיכתה בהקמת מדינה פלסטינית וקראה לפתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני על-פי מתווה היוזמה הערבית מ-2002. אולם, כינון היחסים הרשמיים בין ישראל לאיחוד האמירויות במסגרת "הסכמי אברהם" – בתמורה לוויתור על כוונות הסיפוח, אבל ללא התחייבות למשא ומתן עם הפלסטינים ולהקמת מדינה פלסטינית וללא אזכור פתרון שתי המדינות – העלו את השאלה אם אבו-דאבי זנחה את עמדתה המסורתית. בחינת יחסה של איחוד האמירויות לסכסוך ולסוגייה הפלסטינית מגלה תמונה מורכבת של אינטרסים, הצהרות ומעשים, לצד הזדמנויות וחסמים.

הסכמי אברהם נחתמו על-רקע כוונתה המוצהרת של ישראל לספח שטחים מהגדה המערבית. החלטת הממשלה לעצור את הסיפוח הוצגה על-ידי איחוד האמירויות כתנאי הכרחי לחתימה על הסכמי הנורמליזציה וכתוצאה של לחץ שהפעילה על ישראל בנושא. הטענות הרבות בציבור ובתקשורת על כך שההנהגה האמירותית השתמשה בסיפוח ככלי שיווקי ושבנימין נתניהו כלל לא התכוון לספח שטחים, עומדות אל מול נחישות אמירותית להציג תמונה אחרת.

ההנהגה האמירותית הסבירה שהסכמי אברהם הם תוצאה של מאמץ דיפלומטי למען הסוגייה הפלסטינית. שורה של בכירים התראיינו לתקשורת הישראלית והדגישו את חשיבות עצירת הסיפוח והתחייבות ארה"ב וישראל לעשות זאת. בכך, הגדירה איחוד האמירויות את הקו האדום של היחסים בניסיונות סיפוח עתידיים. קשירת נרמול היחסים עם ישראל לעצירת סיפוח שטחים פלסטיניים מסמנת שלב חדש בהתנהלות של איחוד האמירויות ביחס לסכסוך. עד לשלב זה, היא היתה פסיבית ותמכה מהצד ביוזמת השלום הערבית. כעת, היא מובילה מהלך משמעותי שמציב אותה כשחקנית פרו-אקטיבית בזירה, למרות ועל אף הנתק הקיים בינה לבין ההנהגה הפלסטינית.

בעוד שהסיפוח הוגדר כקו אדום ברור ביחסים עם איחוד האמירויות, מאפיינים אחרים של הסכסוך עדיין נמצאים בתחום אפור. מאפיין אחד כזה הוא סוגיית השטחים וההתנחלויות. במקביל ליחסים החיוביים ושיתופי הפעולה המשגשגים, איחוד האמירויות מבקרת במרומז את ישראל על פעולותיה בשטחי הגדה המערבית. בדצמבר 2020 התקשורת האמירותית סיקרה בהרחבה את המקרה של צעיר פלסטיני שנורה בידי חיילים ישראלים, ובפברואר 2021 היא סיקרה את החלטת בין הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לחקור אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה בשטחים. במסגרת הקשרים הכלכליים החדשים, מגיעות משלחות רבות מישראל לאיחוד האמירויות, וביניהן אף משלחת מטעם מועצת יש"ע. בדצמבר 2020 נחתם הסכם ייצוא בין המועצה האזורית שומרון לבין חברת FAM Holding מאיחוד האמירויות. אולם, שיתופי הפעולה מסוג זה מוגבלים לסקטור הפרטי וטרם הוצגו עמדות ברורות מצד הגורמים הרשמיים באבו-דאבי בנוגע לרכישת מוצרים מההתנחלויות, קשרים עם ההתנחלויות ובכלל בנוגע למפעל ההתנחלויות. סביר להניח שהיחסים החדשים עם ישראל והתפתחות שיתופי הפעולה ייאלצו את האמירותים לגבש מדיניות שכזו, או לפחות להגיב ליוזמות הקשורות בשטחים.

גם נושא הר הבית נחשב לתחום אפור ביחסים. בעת ביקור המשלחת הישראלית הרשמית הראשונה באבו-דאבי ב-31 באוגוסט 2020, מסר יורש העצר מוחמד בן זאיד הצהרה לפיה הוא מחויב להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. אולם, התקרית שבה בכירים אמירותים עלו להר הבית וספגו גידופים מצד פלסטינים וקריאות להסתלק, ליבתה את המתח בין הצדדים וייתכן כי היא עשויה להוביל לחשיבה מחדש של הריבונות במקום הקדוש. בעקבות התקרית, ישראל נערכה לאבטחה מוגברת או ממוקדת למבקרים מהמפרץ במתחם, וכאשר יגיעו כמויות רבות של תיירים מהאמירויות ומבחריין, הר הבית ישוב לשמש כנקודת חיכוך נפיצה במשולש היחסים בין ישראל, הפלסטינים ומדינות המפרץ.

אלו העוקבים אחר ההצהרות והפעולות הדיפלומטיות של איחוד האמירויות, ודאי הבחינו כי בשלושת החודשים הראשונים להצהרה על הכוונה לנרמל את היחסים עם ישראל, ההנהגה האמירותית עסקה באופן אינטנסיבי בהתבטאויות בנוגע למחויבותה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. ריבוי ההצהרות בנושא זה יכול להעיד על חשיבותו להנהגה, אך יש בו גם להעיד על חשש מביקורת על ההסכם עם ישראל. לאור התקדים שיצרה בקרב המדינות במעגל הרחוק לישראל המקיימות עמה יחסים רשמיים מלאים, איחוד האמירויות השקיעה רבות בהסברה שהופנתה לאזרחיה, לעם הפלסטיני ולעולם הערבי. למרות זאת, היעדר הדיאלוג בין ההנהגה האמירותית לפלסטינית כובל את ידיה של אבו-דאבי מהשפעה משמעותית בגדה המערבית וברצועת עזה, ומאלץ אותה לבחור בערוצים עקיפים, כמו למשל ירדן, מצרים והאו"ם.

ירדן ומצרים משמשות כגורם מתווך בין האמירותים לפלסטינים בהיותן קרובות וחשובות לשני הצדדים, אך מרבית הפעילות שנעשית בערוצים אלה נותרה חשאית. האו"ם, לעומת זאת, משמש במה גלויה לפעילות מדינית של האמירותים, להצגת תמיכתם בפלסטינים וכן ככלי לפעילות הומניטרית שבאה לידי ביטוי למשל בתיאום וסיוע העברת הציוד הרפואי מהאמירויות לפלסטינים בתקופת הקורונה. כעת, מצטרפת גם ישראל לערוצי ההשפעה של האמירויות, המעניקים לה מידת מעורבות מסוימת בזירה הפלסטינית, בסכסוך הישראלי-פלסטיני וייתכן שגם בתהליך משא ומתן עתידי.

על-פי נשיאת Emirates Policy Center, ד"ר אבתסאם אל-קטבי, חרף ההתנגדות הפלסטינית להסכמי אברהם, הנורמליזציה דווקא יכולה למנף את העמדה הפלסטינית בסכסוך עם ישראל בשלושה אופנים: (1) שינוי פרדיגמה וחשיבה מחודשת על תהליך השלום; (2) כניסה של גורמי השפעה חדשים לתהליך השלום, כמו איחוד האמירויות, שיוכלו לקדם הן את האינטרסים הפלסטינים והן את אלו הישראלים; (3) שינוי דעת הקהל בישראל בנוגע לעולם הערבי ולאופן שבו ישראל יכולה להרוויח מהסכמי שלום, ובכך להגביר את התמיכה במשא ומתן עם הפלסטינים. הנרטיב הזה משמש כקו ההסברה העיקרי של איחוד האמירויות בנוגע לאופן שבו היא רואה את השפעתה על יציבות האזור ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני – השפעה שהיא גם מעשית וגם תודעתית.

מאז החתימה על הסכמי אברהם, איחוד האמירויות דאגה להבליט את תרומתה ההומניטרית לפלסטינים (שלא דרך אונר"א), את חיבורה לקהילה הפלסטינית המתגוררת באמירויות, את כוונתה לפתח ערוצי כלכלה חדשים עבור הפלסטינים וכאמור, את מחויבותה לעם הפלסטיני ולפתרון הסוגייה הפלסטינית. המסר המרכזי של ההנהגה האמירותית הוא שההחלטה לכונן יחסים עם ישראל היא למען השלום ואיננה על חשבון הסוגייה הפלסטינית. בדיון במועצת הביטחון, קראה איחוד האמירויות להשתמש במומנטום שנוצר לאחר החתימה לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים. עם המסר הזה היא משרטטת את תפקידה בפרדיגמה החדשה ובחוקי המשחק החדשים שהגדירה.

**המאמר פורסם ב"הארץ", 12 באפריל 2021