תשע המלצות לביידן לקידום שלום ישראלי-פלסטיני

2. חידוש יחסים ובניית אמון עם ההנהגה הפלסטינית. על הממשל הנכנס להכריז בשלב מוקדם על חידוש הקשר הרשמי בינו לרמאללה ולהשיק דיאלוג פוליטי רם-דרג בין הצדדים. חידוש היחסים צריך לכלול ביטול צעדים בהם נקט טראמפ, ובכלל זה פתיחה מחדש של משרדי אש"ף בוושינגטון ושל הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, וחידוש הסיוע של USAID לפלסטינים והתמיכה באונר"א. הממשל יוכל גם לקדם צעדים בוני אמון עם הפלסטינים, דוגמת קידום פרויקטים כלכליים בשטחי C או סיוע להתמודדות עם משבר הקורונה.

3. הדגשת המחויבות לפתרון שתי המדינות והצגת פרמטרים להסכם. ממשל ביידן צריך להצהיר על מחויבותו לפתרון שתי המדינות על בסיס קווי 1967, עם חילופי שטחים מוסכמים, כחזון ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההצהרה תאשרר את מחויבות ארה"ב לנורמות הבינלאומיות, עקרונות המשפט הבינלאומי והחלטות מועצת הביטחון. במקביל, על הממשל להתחיל בגיבוש פרמטרים להסכם קבע ישראלי-פלסטיני, שיציבו מסגרת ברורה למשא ומתן עתידי הזוכה לתמיכה בינלאומית. יחד עם זאת, יש לבחון גם את האתגרים הטמונים במהלך שכזה ולשקול היטב באיזה עיתוי וכיצד יהיה נכון להציג את הפרמטרים.

4. שימור היתכנות פתרון שתי המדינות ושרטוט קווים אדומים. על הממשל להבטיח שמתווה שתי המדינות יישמר כפתרון אפשרי ומעשי, ולעצור מהלכים בשטח שמטרתם להפוך אותו לבלתי ישים. הממשל יצטרך לשרטט קווים אדומים ברורים נגד מהלכים של סיפוח זוחל, הרחבת בנייה בהתנחלויות, הכשרת מאחזים ובנייה באזור E1 ובגבעת המטוס. במקביל, הממשל יוכל לתבוע מישראל ומהרשות הפלסטינית לאשרר את מחויבותם להסכמים שנחתמו ולהמשך התיאום הביטחוני והאזרחי, ולדרוש מהפלסטינים להוביל מאבק נחרץ בטרור, לגנות פיגועי טרור ולפעול נגד הסתה.

5. הובלת מהלכים רב-צדדיים, דוגמת הקמת מנגנון חדש וגיבוש חבילת תמריצים. ממשל ביידן יצטרך לפעול להקמת מנגנון בינלאומי לקידום שלום ישראל-פלסטיני. המנגנון יוכל להתבסס על המודל של 1+P5 (דרכו הושג הסכם הגרעין עם איראן) או על הקוורטט, בתוספת מדינות מרכזיות מהעולם הערבי ואירופה. המנגנון יוכל, בין השאר, לגבש ולקדם חבילת תמריצים בינלאומית לשלום ופרמטרים בינלאומיים לפתרון הסכסוך. ניתן יהיה להוביל באמצעותו מהלכים רב-צדדיים נוספים, כמו הקמת קבוצות עבודה אזוריות, הסתייעות בארגונים אזוריים בהם משתתפות ישראל והרשות הפלסטינית, וכינוס ועידה בינלאומית לשלום.

6. מינוף תהליכי הנורמליזציה באזור לקידום תהליך השלום. על הממשל לרתום את ההתקדמות שחלה ביחסים בין ישראל ומדינות ערב לטובת מהלכים לקידום שלום ישראלי-פלסטיני. במסגרת זו, הממשל יוכל לשלב את המדינות שנרמלו יחסים עם ישראל בפורומים משותפים עם ישראל והפלסטינים, ולשלב מדינות אלו בפרויקטים בתחומי הכלכלה והאנרגיה בגדה המערבית וברצועת עזה. במאמצים לקדם הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב נוספות, במיוחד עם סעודיה, הממשל יוכל לייצר חיבור לנושא הפלסטיני, בין השאר על ידי התניית המהלך בעצירת ההתנחלויות והסיפוח הזוחל.

7. שיפור המצב בעזה וסיום הפיצול הפנים-פלסטיני. רצועת עזה נמצאת במשבר הומניטרי קשה ובמצב נפיץ שעלול בכל רגע להסלים לעימות אלים. לאורך השנים, ארה"ב התרחקה מהנושא אבל הממשל החדש צריך להפסיק להתחמק ממנו ועליו לסייע בקידום פתרון. על הממשל לקדם תכניות ופרויקטים עם שותפים בינלאומיים, שישפרו את רווחת התושבים ברצועת עזה, בין השאר בנושאים כמו אנרגיה, מעברי הגבול ומשבר הקורונה. כדאי שהממשל יגביר מעורבות במאמצים למניעת עימות בין ישראל לחמאס, יסייע לשליח האו"ם במאמציו בנושא, ויפעל לקידום פתרון ארוך-טווח לסוגיית עזה בהובלת הרשות הפלסטינית.

8. חיזוק שחקנים תומכי שלום בישראל וברשות הפלסטינית, כולל בחברה האזרחית. ממשל ביידן צריך לקדם מהלכים של דיאלוג ושיתוף פעולה בין האזרחים בשני הצדדים של הסכסוך. על הממשל לתת גיבוי לפעילות של ארגוני חברה אזרחית תומכי-שלום בישראל וברשות הפלסטינית, ובכלל זה למסד מפגשים בין נציגי הממשל עם ארגוני חברה אזרחית ולפעול ליישום יעיל של החוק שאושר בקונגרס המעניק תמיכה כלכלית לארגונים שעוסקים בשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. במקביל, על הממשל לפנות ישירות לגורמים שונים בחברה הישראלית כדי לחזק את התמיכה בפתרון שתי-המדינות ולקדם דיאלוג בנושא, ולפעול בצד הפלסטיני נגד מגמת האנטי-נורמליזציה, שמובילה להחרמת פעילויות משותפות.

9. עיצוב טון היחסים של הממשל עם ההנהגה והציבור בישראל באופן שיקדם שלום. הממשל צריך לעצב את היחסים עם ישראל באופן שיאפשר קידום שלום וייצרו אמון הדדי. בתהליך זה, יש להפיק לקחים מתקופת אובמה לגבי מערכת היחסים עם ממשלת ישראל והחברה הישראלית, ולשים לב לטון ולסגנון השיח גם כשמשמיעים ביקורת. ממשל ביידן יוכל ליזום מחוות פומביות כלפי הציבור בישראל, ולהראות גילויי סימפטיה פומביים לישראל, במקביל להצגת דרישות ברורות מהממשלה בנושא הפלסטיני והצבת קווים אדומים.

המסמך נכתב על-ידי צוות חשיבה של מכון מיתווים, שכלל את (לפי סדר הא"ב): ד"ר נמרוד גורן, מירב כהנא-דגן, ד"ר ליאור להרס, גבריאל מיטשל, קסניה סבטלובה, כמאל עלי-חסאן, ד"ר אהוד ערן, פרופ' אלי פודה, ד"ר רועי קיבריק, יונתן תובל ונדב תמיר. לקריאת מסמך ההמלצות המלא, לחצו כאן