ביטחון ודיפלומטיה על מסלול התנגשות

סיכומי כנסים / ישראל וירדן

פראח בדור על חוסן השלום בין ישראל לירדן ועל עתיד האזור

לקראת הכנס השנתי של מכון מיתווים, שנערך ב-13 בנובמבר 2025, הציגה פראח בדור – מומחית ירדנית למדיניות חוץ וליחסי ישראל–ירדן – מבט רחב על מקומה של ישראל בנוף אזורי המשתנה במהירות. דבריה בראיון ל"מיתווים" התמקדו בשני נושאים מרכזיים ומשתלבים: החוסן המתמשך של הסכם השלום בין ירדן לישראל, ומגמת ההתרחקות האסטרטגית בין גישתה הביטחונית של ישראל לבין הגישה הדיפלומטית של מדינות ערב והמפרץ.

יחסי ישראל-ירדן הם יותר מאשר המיתוס של “שלום קר”

בדור פתחה בהתמודדות עם אחת הקלישאות המתמשכות ביותר בנוגע ליחסי ישראל–ירדן: הרעיון של "שלום קר".

31 שנים לאחר חתימת ההסכם, היא טענה, עצם הישרדותו מפריכה את הטענה כי השלום נכפה מלמעלה או נשמר ללא אינטרסים משותפים אמיתיים.

"זה אינו שלום שנמדד בטמפרטורה", הדגישה בדור, "אלא בעמידותו". למרות טלטלות אזוריות ולחצים פנימיים משני הצדדים, ההסכם נותר מעוגן בהבנה אסטרטגית ברורה וממשיך לשרת את האינטרסים החיוניים של שתי המדינות – דבר שבא לידי ביטוי מיוחד בשנתיים הסוערות האחרונות.

היא הציבה את ההסכם לצד רגע מכונן נוסף: רצח ראש הממשלה יצחק רבין. לדבריה, שני האירועים הללו יוצרים מעין "עמודי תווך תאומים" של נרטיב משותף – אחד של אומץ, והשני של אובדן – שניהם נטועים בשאיפה האנושית לביטחון ולשגשוג.

למרות הקצנה גוברת וקולות דחייה רמים יותר בשני הצדדים, בדור זיהתה סימנים של חוסן ותקווה. בישראל ציינה את ההתחדשות בטקסי הזיכרון לרצח רבין, שבהם ניכרת נוכחות בולטת של צעירים. בירדן, הדגישה, קיים "רוב דומם" הרואה בשלום לא סמל ריק – אלא מנגנון הגנה פרגמטי על האינטרסים הלאומיים.

עם זאת, היא הזהירה מפני שאננות: עתיד ההסכם תלוי באומץ פוליטי ובנכונות שתי החברות להגן על מה שנוצר באומץ לפני יותר משלושה עשורים.

פרדוקס אזורי: ביטחון מול דיפלומטיה

בדור פנתה אל המרחב האזורי הרחב יותר ותיארה פרדוקס מובהק: האזור מחזיק בפוטנציאל עצום לסדר אסטרטגי חדש – אך במקביל נמשך לכיוונים של פירוק ואי-יציבות בשל מאבקי כוח.

בלב המתח הזה, לדבריה, פועלים שני "מרכזי כובד" שונים: ישראל מעצבת את המרחב הביטחוני, בעוד שמדינות ערב והמפרץ מגדירות את מסלולו הדיפלומטי. השאלה אם שני הצירים יתכנסו – או יתנגשו – תקבע במידה רבה אם המזרח התיכון ינוע לעבר אינטגרציה או לעבר חוסר יציבות עמוק יותר.

האסטרטגיה הביטחונית הכוחנית של ישראל

מאז 7 באוקטובר, ציינה, פעולות ישראל – מלבנון ועד איראן – משקפות דוקטרינה שהיא כינתה "אסטרטגיה כוחנית": ניטרול איומים, חיסול רשתות הנהגה, וכינון קווים אדומים באמצעות כוח. גישה זו, לטענתה, אינה רק טקטית, אלא גם פסיכולוגית – מעוצבת מטראומה ומושתתת על ההנחה שישראל אינה יכולה להסתמך על אחרים לביטחונה.

האירועים אחרונים חשפו גם את עוצמתה וגם את שברירותה של תפיסה זו.
המתקפה האיראנית בטילים ובמל”טים ב-12 באפריל יורטה בהצלחה באמצעות רשת הגנה אזורית שהופעלה תחת פיקוד המרכז של צבא ארה"ב. בדור תיארה זאת כמהלך חסר תקדים – אבטיפוס ל“נאט"ו מזרח-תיכוני”.

עם זאת, ההצלחה חשפה גם מציאות עמוקה יותר: מערכי ההגנה של ישראל היו עלולים להיות חדירים ללא שיתוף פעולה אווירי ערבי ואספקת תחמושת אמריקאית. התלות, היא טענה, לא נעלמה – אלא התגלתה.

המכה הישראלית בדוחא שלאחר מכן, הזהירה, פגעה באמון שנוצר באותו רגע של פעולה משותפת – והפכה נקודת מפנה אפשרית לקריסת אמון.

האסטרטגיה הדיפלומטית של מדינות המפרץ

בדור ציינה כי בעוד ישראל מעצבת את מפת הביטחון, מדינות המפרץ הופכות לעוגן הדיפלומטי האזורי:  הן שמות דגש על יציבות, גיוון כלכלי והתרחקות מסכסוכים.

לאחר המלחמה בעזה, הדיפלומטיה המפרצית הוסטה מחדש לשאלה של לגיטימיות: חידוש היוזמה הערבית, קישור נורמליזציה להקמת מדינה פלסטינית, והצבת עצמן כשותפות חיוניות לשיקום עתידי.

יחד עם זאת, קיים חשש מרכזי: הסתבכות.
"יש פחד שמהלכים חד-צדדיים וצבאיים של ישראל עלולים להבעיר אזור שלם – ולסכן אוכלוסיות, כלכלות ואף את עצם קיומן של מדינות", אמרה.
למרות המתח, בדור סיימה בנימה זהירה-אופטימית. היחלשות רשת הפרוקסי של איראן, לדבריה, יוצרת הזדמנות נדירה להסדר ביטחוני אזורי חדש – כזה שיכול לרסן לא רק את איראן, אלא גם שחקנים לא-מדינתיים כמו אל-קאעידה ודאעש.

אך כדי שזה יקרה, יש לשלב בין תיאום ביטחוני למסגרות דיפלומטיות.
הסכנה הגדולה ביותר, הזהירה, היא מבנית: הביטחון והדיפלומטיה מתפתחים בנפרד – בעוד שאיראן ובעלות בריתה משקמות את כוחן. אם צעדים חד-צדדיים של ישראל ימשיכו לערער מאמצים דיפלומטיים ערביים – האזור עלול להפוך למפורר, נתון למירוץ חימוש, ומלא חוסר אמון. אירונית, תרחיש כזה ישרת דווקא את איראן ובעלות בריתה.

ובכל זאת, קיימת אפשרות להתכנסות: אם ישראל תרכך את דוקטרינת הפעלת הכוח, ואם מדינות המפרץ ישלבו דיפלומטיה במסגרת ביטחונית משותפת – המזרח התיכון עשוי לנוע מהגנה שמגיבה לאיומים ליציבות יוזמת ומשגשגת.

לצפייה ביוטיוב