ההתקפות האחרונות על ספינות בבעלות ישראלית בים הערבי לימדו את ישראל שיעור במגבלות הפעלת הכוח הצבאי במערכה נגד איראן, במיוחד כשהיא מתבצעת רחוק מהבית, בחצר האחורית של הרפובליקה האיסלאמית. ישראל מצאה עצמה מעורבת במערכה שבה מעמדה פגיע. היא נכנסה למאבק שבו למרחק ולעוצמה ימית יש משמעות – מאבק שנמצא מעבר ליכולתה הצבאית העצמאית. היא אולי שגתה בבחירת שדה המערכה, אך מהלכי התגמול האיראנים פותחים לה חלון הזדמנויות במערכה המדינית ומספקים זרז חדש לפעולה משותפת ישראלית-אזורית-גלובלית נגד פעילותה של איראן באזור בדמות שימור חופש השייט. ישראל יכולה כעת לפעול להגדרה מחדש של הגבלת פעילותה האזורית של איראן כאינטרס גלובלי, ובד בבד לבנות מרחב שותפות ארוך טווח עם מדינות האזור.
ההתקפה על המכלית "מרסר סטריט" הייתה פעולה נוספת בשרשרת של חילופי מהלומות ימיות בין איראן וישראל, המתפרשות בשנתיים האחרונות ממרחבי הים הערבי דרך הים האדום ועד לים התיכון. אך בעוד שמרבית הפעולות עד עתה הסתכמו בנזק טכני, התקיפה האחרונה במתכוון או שלא, גרמה למותם של אזרח בריטי ואזרח רומני ובכך מהווה הסלמה משמעותית – לא רק בראייה ישראלית אלא גם בתפישה גלובלית. איראן ניסתה לעצב מחדש את כללי המשחק של המערכה מול ישראל – להגיב על תקיפות ישראליות בסוריה ובאיראן בהתקפות על ספינות בבעלות ישראלית – אך במו ידיה יצרה בתזמון רגיש זיקה בין המאבק הישראלי בפעילותה לבין סדר היום הבינלאומי והאזורי. האיראנים התעסקו עם הנושא הלא נכון בזמן הלא נכון.
נושא חופש השייט משמש הוא נקודת הסכמה נדירה במערכת הבינלאומית כולה – ממזרח למערב. איומים על נתיבי הסחר הגלובליים מייצרים שותפויות מפתיעות בין מתחרים, כשהדוגמה הבולטת היא הקואליציה שנוצרה למאבק בפיראטים בקרן אפריקה. היה זה שיתוף פעולה יחיד מסוגו בין חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון של האו"ם, והוא התקיים למרות התחרות הגלובלית הנמשכת ביניהן. ההגנה על חופש השייט היא זרז לפעולה גם בקרב הזהירים שבשחקנים הבינלאומים, וכך הוביל המאבק בפיראטיות גם להקמת צוות משימה ימי ראשון בהיסטוריה של האיחוד האירופי.
חופש השייט במרחבים הרלוונטיים לישראל – בים הערבי, בים האדום ובים התיכון – משמש נקודת חיבור גיאו-פוליטית בין אינטרסים אזוריים ובינלאומיים. מה שקורה בים לא נשאר בים. מוקדי הסיכון אומנם מצויים במצרי הורמוז או בבאב אל-מנדב, אבל השפעתם בתחום הסחר מורגשת בשנגחאי, המבורג, ניו-ג'רזי וסנט-פטרבורג. ההתקפה האיראנית באה בשעה שמגפת הקורונה הגבירה הדרסטית את הביקוש לשינוע ימי ובה בעת גרמה להגבלות על פעילות נמלים. התוצאה היא עומס חריג ועלייה משמעותית של מאות אחוזים בעלות ההובלה הימית. המערכת הגלובלית מצויה במצב של תלות גוברת בסחר הימי ובה בעת מודעת לפגיעות של נתיבי ההובלה.
הדגמה חיה קיבלנו במארס האחרון כשספינה בודדת שנתקעה בתעלת סואץ במשך שישה ימים גרמה לחוסרים זמניים בציוד ברחבי העולם. עבור מדינות המערב, וארה"ב בראשן, חשיבות שימור חופש השייט בזירתנו אף חורגת מההקשר המזרח-תיכוני – היא משליכה על עקרונות שהן שואפות לקדם בזירות אחרות, לדוגמה בהתמודדות עם סין בים סין הדרומי או עם רוסיה בים השחור. זו אחת הסיבות לגינוי המהיר של ההתקפה האיראנית על "מרסר סטריט" בידי מדינות G7 והפניית האצבע הברורה לעברה.
ההזדמנות המדינית העיקרית שמזמנת ההתקפה האיראנית מצויה בחיזוק הקשר עם מדינות המפרץ והים האדום. רבות דובר על הקושי ליצור קואליציה ישראלית-אזורית מול איראן כי לכל אחת מהמדינות סדר עדיפויות שונה ביחס לאיומים האיראניים. בחריין מודאגת מחתרנות פנימית, איחוד האמירויות ממל"טים וטילי שיוט, סעודיה מתמיכת איראן בחותים בתימן, וישראל מהפעילות האיראנית בסוריה ובלבנון. חופש השייט הוא מרחב של אינטרס משותף עבור כולן. עבור מדינות המפרץ מדובר בקו חיים של ממש. מערכות הסחר, ייצוא האנרגיה והתקשורת שלהן עם המערכת הבינלאומית – תלויות בו. יש להזכיר כי ב-2019, בעקבות התקפות איראניות במצרי הורמוז, קמה המסגרת הבינלאומית לביטחון ימי (IMSC). המטה שלה הוצב בבחריין ולוקחים בה חלק שחקנים אזוריים כסעודיה ואיחוד האמירויות לצד מעצמות ימיות מערביות כארה"ב ובריטניה.
ההסלמה במרחב הימי מספקת לישראל הזדמנות לבחון את מתודות הפעולה שלה מול האיום האיראני. עד עתה עיקר היצירתיות במערכה מול איראן הושקעה במבצעים צבאים חשאיים. הגיע הזמן להשקיע מידה שווה של יצירתיות גם במעשה המדיני של בניית קואליציות. הגיע הזמן ליצור איזון שונה בין פעילות במסגרות רב-צדדיות ובין פעולות "כחול-לבן". אם ישראל תשכיל להתחבר למערכה הבינלאומית והאזורית להבטחת חופש השייט יהיה זה מרכיב חשוב לא רק בשמירה על ביטחון האינטרסים שלה. ממש כמו במקרה של "הסכמי אברהם", בפעילותיה ההתקפיות איראן מספקת לישראל הזדמנות לקידום שילובה האזורי. על ישראל לעלות על הגל ולנצל את ההרמה האיראנית להנחתה.
מה ישראל יכולה וצריכה לעשות ברמה הקונקרטית? ראשית, להגביר את רמת מעורבותה ב-IMSC באופן פורמלי או בלתי פורמלי. מדובר בנקודת מפגש בין שחקנים גלובליים ואזוריים ולכן היא בעלת חשיבות כפולה לישראל. שנית, להגדיר את חופש השייט כנושא מרכזי במכלול של נושאים אסטרטגיים לדיאלוג עם המסגרות הרב-צדדיות במזרח ובמערב הים האדום – מועצת המדינות הערביות והאפריקאיות הגובלות בים האדום והרשות הבין-ממשלתית לפיתוח בקרן אפריקה (IGAD). בעתיד, שיתוף פעולה בנושא חופש השייט גם יוכל להוות נקודת פתיחה לדיאלוג אזורי, הכולל את ישראל, על גיבוש חזית מדינית אזורית משותפת כנגד פעילותה האזורית של איראן.
מינוף נושא חופש השייט כנושא לשיתוף פעולה עם האזור יוצרת לישראל הזדמנות כפולה: ראשית, כמסגרת מדינית לחיזוק השותפות עם מדינות הנורמליזציה, ושנית, בשיפור ההתמודדות עם איומים איראנים. חלק מרכזי מהאתגר שבמעבר לשלב הבא ב"הסכמי אברהם" כרוך באיתור מסגרות פוטנציאליות ארוכות טווח לשיתוף פעולה. שיתוף פעולה מדיני ומבצעי בנושא חופש השייט הוא נושא בעל נפח פעילות אסטרטגי ששותפות האינטרסים בו צפויה רק לגדול. פוטנציאל שיתוף הפעולה בנושא זה הוזכר בשבוע שעבר על-ידי תת שר החוץ הבחרייני בעת ביקורו בישראל. הוא דאג להדגיש את דאגת מדינות האזור מהפגיעה בחופש השייט בנשימה אחת עם חשיבות הפעולה הרב-צדדית. בהסתכלות עתידית, שיתוף פעולה בנושא יכול לסייע בקידום "נורמליזציה זוחלת" ואף ליצור מרחב לצירוף שותפות למחנה הנורמליזציה – בראש ובראשונה סעודיה, אך גם עומאן וכוויית.
**המאמר פורסם בהארץ, 19 באוגוסט 2021.
