מאמרי דעה ופרשנות
/ ישראל והמזרח התיכון
בעת כתיבת שורות אלה טרם אושר סופית הסכם תיחום קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, אך נראה כי הוסרו כל המכשולים לחתימתו. פרטי ההסכם מעניקים לשני הצדדים הישגים נאים, אך גם מאלצים אותם לוויתורים ולפשרות.
ישראל הסכימה לקביעת קו 23 כקו הגבול הימי בין המדינות, כפי שלבנון דרשה. קו זה חוצה את מאגר הגז קאנא כך שחלקו הארי מצוי בתחומי לבנון ורק שטח קטן בידי ישראל. ויתור נוסף ביצעה ישראל כשהסכימה שגם החלק הישראלי הנכלל בתחומי המאגר יימסר ללבנון שתוכל לעשות בו שימוש לצורך חיפוש והפקת גז. בתמורה תזכה ישראל לפיצוי כספי באופן יחסי לכמות הגז שתתגלה במאגר ולגודל השטח עליו היא מוותרת.
המחיר הכלכלי שתשלם ישראל לא בהכרח יהיה גבוה. ראשית, טרם הופק גז כלשהו ממאגר קאנא והפוטנציאל הטמון בו איננו ברור. שנית, השטח עליו מוותרת ישראל קטן יחסית ויזכה אותה בפיצויים ההולמים את היקף השטח שאבד. תשלום פיצויים בתמורה להעברת שטח הוא פרקטיקה רווחת בפתרון מחלוקות ימיות בין מדינות. כך למשל, במרץ 2021 הביעה ממשלת ישראל בראשות נתניהו נכונות להתקדם בכיוון של פתרון סוגיית מאגר הגז אפרודיטה/ישי מול קפריסין באמצעות ויתור ישראלי על שטח ותשלום פיצויים. במקרה הנוכחי, התשלום יגיע מחברת האנרגיה טוטאל ולא מלבנון.
מבחינה כלכלית, ישראל תשלם אפוא מחיר סביר והוגן בתמורה לפתרון הסוגיה הסבוכה. עיקר הרווחים יבואו לידי ביטוי בתחומים הביטחוני והמדיני. בתמורה להסכמתה לקביעת הגבול הימי בקו 23 ולוויתור על מאגר קאנא, תזכה ישראל להכרה חוקית מטעם לבנון והקהילה הבין-לאומית ב"קו המצופים". מדובר בקו גבול בלתי-מוכר שקבעה ישראל באופן חד-צדדי עם הנסיגה מרצועת הביטחון בשנת 2000 ועובר לפחות בחלקו בתוך המים הטריטוריאליים של לבנון. ישראל דאגה למיקום הקו באופן שמשרת את האינטרסים הביטחוניים שלה.
אם אכן ישראל תזכה להכרה חוקית בקו זה כקו הגבול הבין-לאומי המוסכם בין המדינות, הרי שמדובר בהישג אסטרטגי מן המעלה הראשונה ובוויתור רציני מצד הלבנונים. כך יתאפשר לישראל להמשיך ולפעול בשטח המבטיח את צרכי הביטחון שלה, אך כעת תוך הכרה רשמית המעוגנת בידי החוק הבין-לאומי.
מעבר להכרה ב"קו המצופים", ההגעה להסכם על סימון קו הגבול הימי תוכל גם לאפשר את יצירתו של גורם מרסן נוסף במסגרת מאזן האימה וההרתעה המתקיים בין ישראל וחזבאללה. חשוב לא פחות, הסדרת גבול המים הכלכליים עשויה לסייע ללבנון להתמודד עם הקטסטרופה הכלכלית אותה היא חווה בשלוש השנים האחרונות – סוגיה שהיא אינטרס ישראלי ראשון במעלה.
למעשה, בדיון על מנצחים ומפסידים סביב ההסכם הנרקם נדמה שיש רק מפסיד אחד – חיזבאללה. הפסד זה נובע מעצם חתימתו של ההסכם – אם אכן ייחתם. במשך שנים סיכל הארגון השיעי כל ניסיון להידברות בין ישראל ולבנון וכל ניסיון להביא לסוג של הסדרה שיש בה הכרה – גם אם עקיפה – בישראל.
במציאות בה חיזבאללה זקוק לקיומו של קונפליקט מתמשך עם ישראל על מנת להצדיק את פעילותו ולמעשה את עצם קיומו, הרי שאי-פתרון המחלוקת הטריטוריאלית משרת היטב את האינטרס של נסראללה ומאפשר לו, כל העת, להמשיך ולהחזיק בקלף מיקוח חזק אותו יוכל להציג לציבור הלבנוני בעת הצורך.
אלא שהמשבר הכלכלי חסר-התקדים שפוקד את מדינת הארזים הפך את הצורך להגיע להסדר שכזה מול ישראל נדרש כאוויר לנשימה, ונסראללה הפנים לבסוף כי אין לו ברירה אלא לאפשר את המהלך. הארגון נמצא ככל הנראה במצב הגרוע ביותר בתולדותיו מבחינת תדמיתו בלבנון. מתנגדיו, והם הולכים ומתרבים, רואים בפעילותו את הסיבה העיקרית למשבר החמור שפוקד את המדינה, ונסראללה הבין כי אם ימשיך לסכל את המגעים יראו בו הלבנונים הגורם שהוביל לכישלון המדינה במציאת האופק ליציאה מן המשבר.
נסראללה מעוניין כמובן להפוך את ההפסד לניצחון, אם לא במובנים מעשיים, אז לכל הפחות במובן התודעתי והתעמולתי. הדבר מסביר את החרפת הטון שלו בחודשים האחרונים ואת האיומים החריפים ששיגר לעבר ישראל בעניין הבטחת זכויותיה הימיות של לבנון. הדבר גם מתקשר ככל הנראה למשבר שפרץ בשבוע האחרון עם הצגתן של דרישות חדשות בידי הצד הלבנוני לביצוע תיקונים בטיוטת ההסכם. דרישות אלה נגעו, בין השאר, לסוגיית ההכרה ב"קו המצופים" כקו הגבול הבין-לאומי ולמידת יכולתה של ישראל להשפיע על תחילת תהליך חיפוש הגז הלבנוני בשדה קאנא.
היה זה ניסיון לבנוני של הרגע האחרון לסחוט מישראל ויתורים מהותיים שיקטינו את מידת ההישג שלה. הלבנונים קיוו שבשל הבחירות המתקרבות יצליחו לסחוט מלפיד ויתורים נוספים, וכי גם האמריקנים, שלהוטים להשלים את העסקה על רקע המלחמה באוקראינה, יפעילו לחצים שיובילו אותו להתקפל.
קבלתן של דרישות חדשות אלה הייתה מעקרת את הישגיה של ישראל, וטוב עשה ראש הממשלה שדחה אותן. הלבנונים טיפסו על עץ גבוה עם דרישתם לביצוע תיקונים בהסכם. מעבר לעובדה שלבנון זקוקה להסכם הרבה יותר מישראל, מה ששיחק תפקיד חשוב בהתגמשות היא העובדה שנשיא המדינה מישל עאון צפוי לסיים את תפקידו בסוף החודש, וכבר מסתמנים קשיים מהותיים במציאת מועמד מוסכם. בנוסף, על רקע הידרדרותה המבהילה של לבנון במהלך שנות כהונתו, ההסכם עם ישראל יהיה בלי ספק ההישג הגדול והחשוב ביותר שלו ולכן היה לו אינטרס לסיים אותו. גם ללפיד ולגנץ היה אינטרס לסגור את ההסכם עתה, תקופה קצרה לפני הבחירות הצפויות.
מדובר בהסכם טוב לישראל מבחינה כלכלית, ביטחונית, מדינית וגם תודעתית. עם זה, הסכם זה אין משמעו הסכם שלום והוא אינו כולל הסדרה של הגבול היבשתי בין המדינות. לאורך שני העשורים האחרונים מקפיד חיזבאללה לטפח ולהעצים את התביעה הלבנונית הבלתי מבוססת לחוות שבעא, ויש להניח שעל רקע אובדן הקלף של "חוות שבעא הימיות", ביטוי שטבע נסראללה עצמו, ישקיע הארגון כל מאמץ לפעול למען חיזוק התביעה הלבנונית לשטח זה ולסיכול כל אפשרות של הסדרה. על כן, פתרון לסוגיה זו אינו נראה באופק, אך אם בכל זאת יושג ביום מן הימים, ייתכן ונוכל להביט בהסדרת הגבול הימי כנקודת ציון מהותית בדרך.
בינתיים פרצה בישראל סערה פוליטית בשעה שיו"ר האופוזיציה תקף בחריפות את ההסכם המתגבש ואף הגדיל לטעון כי איננו חוקי ולא יחייב את הממשלה שתקום בראשותו. נתניהו טען כי מדובר בהסכם כניעה מביש מצד ראש ממשלה חלש שנכנע לאיומיו ולתכתיביו של נסראללה, וצפוי למסור לידיו באופן אישי שטח ריבוני ישראלי ומיליארדי דולרים שישמשו אותו כדי "לרכוש ולהתחמש בטילים וברקטות שיכוונו כלפי ערי ישראל".
אף שכאמור אין מדובר בהסכם שלום, יש לברך עליו. סוף סוף יהיה לישראל גבול, גם אם הוא בינתיים ימי בלבד. כל התנגדות להסכם תהיה פוליטית מעיקרה והיא תשחק לידיו של החזבאללה. יש גבול.
המאמר פורסם ב״N12״, ב-15 באוקטובר 2022
