כל הפרסומים
/ תהליך השלום הישראלי פלסטיני
עיתוי חידוש השיחות המדיניות בין ישראל לפלסטינים – עשרים שנה לאחר החתימה ההיסטורית של הסכמי אוסלו – מעלה תהיות רבות לגבי סיכויי הצלחתן. התקופה שחלפה מאז היתה זרועה במכשולים ובכישלונות, שהגבירו את חוסר האמון ותרמו רבות לסקפטיות השוררת בקרב שני הצדדים, כל אחד על רצינות כוונותיו של הצד השני. בית הקברות של היוזמות המדיניות מלא חללים. האם המהלך הנוכחי של שר החוץ האמריקאי, ג’ון קרי, אכן יוצר הזדמנות חדשה? ומה הסיכויים שיוזמה לא זו תתויק בדפי ההיסטוריה כהחמצה נוספת?
ניתוח מפוכח מלמד כי קיימת הזדמנות היסטורית לקידום השיחות עם הפלסטינים. הערכה זו מבוססת על שלוש הנחות יסוד: ראשית, מתחוללים באזורנו שינויים טקטוניים היוצרים סביבה אסטרטגית חדשה. שינויים אלה אמנם יוצרים אי־יציבות אזורית, אך הם מפחיתים את מידת האיום או הסכנה על ישראל. דווקא בעת שרוב שכנותיה עסוקות בענייניהן הפנימיות, יכולה ישראל לקחת את הסיכון הכרוך בהשגת הסכם עם הפלסטינים, ואף צריכה לעשות זאת. שנית, על אף הפיצול בקרב הפלסטינים בין הפתח לחמאס, האחרון ספג מהלומה קשה עם נפילת האחים המוסלמים במצרים, דבר שעשוי לחזק את מעמדו של מחמוד עבאס (אבו מאזן). ולבסוף, שורת ההבנות שהתגבשה, כפי שדווח בתקשורת, אטרקטיבית דיה לשני הצדדים, הן בנושא של גבולות 1967 (בעבור הצד הפלסטיני) והן בנושא המדינה היהודית (בעבור הצד הישראלי). ויחד עם זאת, קיומה של הזדמנות היסטורית עדיין אינו מבטיח כי היא לא תוחמץ.
המאמר פורסם ב"הארץ" ב-5 באוגוסט 2013
