כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
הדגל, ההמנון והסמל של המדינה הם הסמלים הלאומיים החשובים ביותר כיום בכל מדינה. כישראלים אנחנו מורגלים בקדושתם של סמלים אלה. כאשר דורכים על דגלים או מעלים אותם באש, או כאשר לא נעמדים בזמן שירת ההמנון, התנהגות זו נתפסת כפעולת מחאה וביזוי, שבמדינות מסוימות גוררת אף עונשים חמורים. בישראל קובע החוק שמי שפוגע בדגל או בסמל עונשו קנס או מאסר עד שלוש שנים.
הדגל, ההמנון והסמל בישראל לא השתנו מאז קום המדינה. זה המצב גם במדינות רבות בעולם. אולם יש מדינות, במיוחד בעולם הערבי, שדגלים והמנונים משתנים בהן באופן תדיר, אם בגלל שינויי משטר ואם בגלל גחמות של מנהיגים. כל שינוי של סמל טומן בחובו עולם שלם של פרשנויות, הכולל נרטיב היסטורי וריטואלים.
כך למשל הדגלים של עיראק וסוריה השתנו כמה פעמים במהלך המאה ה-20. גם דגלה של מצרים השתנה פעמיים. מאידך, דווקא הדגלים של ירדן, מרוקו ולבנון לא השתנו כלל במהלך המאה ה-20. במקרה של המדינות המלוכניות הדבר מצביע על היציבות של הממשל באופן כללי. בלבנון,
מאידך, הדגל וההמנון הבלתי משתנים היוו איים של יציבות במדינה שנמצאת כל העת בסערה. עיראק, למשל, לא הצליחה לאמץ דגל חדש מאז הכיבוש האמריקני, דבר שמלמד על אי היכולת של מרכיבי החברה – שיעים, סונים וכורדים – להסכים על נרטיב וסמלים משותפים.
דווקא בערב הסעודית, שנהנית מיציבות שלטונית וסמלית, התעוררה לאחרונה סערה תקשורתית על רקע ציוצים שפרסם ב-27 וב-28 בינואר העיתונאי והסופר הסעודי פהד עאמר אל-אחמדי בחשבון הטוויטר שלו, ובהם הציע:
"להסיר את החרב מהדגל הסעודי".
כידוע, הדגל הסעודי צבוע בירוק, צבע המסמל את האסלאם, והוא כולל את השהאדה (הצהרת האמונה האסלאמית: "אין אלוהים בלעדי אללה ומוחמד הוא שליחו") ומתחתיה חרב.
אחמדי ציין שלוש סיבות מדוע הוא מציע להסיר את החרב:
- משום שהיא אינה מתאימה לתקופתנו.
- בשל חוסר ההלימה עם דבריו של אללה בקוראן: "אין כפייה בדת".
- ועל מנת להדוף האשמות של אלימות והרג המופנות כלפי דת האסלאם.
כדי לחזק את דבריו הוא טען, כי בשני גלגולים מוקדמים של הדגל הסעודי, החרב כלל לא הופיעה בו.
דבריו של אל-אחמדי עוררו סערה בסעודיה ומחוצה לה וגררו תגובות מתנגדות רבות. אחת מהן הייתה של בן משפחת המלוכה, הנסיך סטאם בן ח'אלד אל סעוד, שכתב:
"החרב היא סמל לכוח וצדק וחלק שורשי מההיסטוריה שלנו".
הוא הזכיר כי הנפת חרבות היא חלק מריקוד העֻרְדַה הסעודי המסורתי, שבו לוקחים חלק מנהיגי המדינה ובו לקחו חלק גם מנהיגי ארצות אחרות שביקרו בסעודיה (למשל טראמפ). ריקוד שמטרתו להפגין עוצמה, אצילות וכבוד, ולא להטיף לאלימות. הנסיך תהה האם יש לשנות גם את ההיסטוריה הסעודית ואת סמל הממלכה (בו מופיעים עץ דקל ושתי חרבות מוצלבות) כדי להימנע מהאשמות באלימות.
סעודים רבים רואים בחרב סמל היסטורי חשוב המתקשר הן לאסלאם, הן לתרבות הערבית והן למשפחת המלוכה והמדינה הסעודית לדורותיה. הם הביעו את מורת רוחם ממה שנתפס בעיניהם כניסיון לרצות את המערב ואף להתרפס בפניו.
היו שטענו כי חרבות וכלי נשק אחרים מופיעים בדגליהם של ערים ומדינות אחרות ברחבי העולם דוגמת אנגולה, סרילנקה והעיר לונדון, ומעולם לא הועלתה דרישה להסירם. יתרה מזו, על דגלי מדינות רבות במערב, במיוחד באירופה, מצויר צלב המסמל לכאורה את מלחמות הצלב והתפשטות הנצרות באלימות. מכאן, שהקריאה להסיר את החרב הינה פגיעה בסמליה ובתרבות הפוליטית של ערב הסעודית.
מנגד, היו גם סעודים מעטים שתמכו ברעיון של אל-אחמדי והציעו להחליף את החרב בציור של עץ תמר, המסמל את חצי האי ערב לצד יציבות, שפע ונתינה, או בציור של הכעבה – המקום הקדוש ביותר למוסלמים השוכן בעיר מכה.
הדיון שהתפתח בתקשורת הסעודית לגבי משמעות החרב בדגל הסעודי אינו עניין אזוטרי. הוא מתקשר למאבק המתחולל בעולם האסלאמי והערבי בכל הנוגע לדימוי של האסלאם במערב ובכלל.
הופעת ארגוני אל-קאעדה ודאע"ש שהפכו את האלימות לחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה והפעילות שלהם העניקו לחרב האסלאם עומק היסטורי ומשמעות מודרנית. רבים במערב נוטים לזהות את האסלאם, על גווניו השונים, עם "החרב".
על רקע זה אפשר להבין את קריאתו של אחמדי להסיר את החרב מהדגל הסעודי, שמשמעותו באופן סמלי ניתוק הממלכה והאסלאם מכל קשר לאלימות. מאידך, רבים בסעודיה מעניקים לחרב משמעות אחרת, של עוצמה, של אצילות ושל כבוד שאינה בהכרח מתקשרת לאלימות.
יתרה מזו, לטענתם, השימוש בחרב כסמל – גם אם הוא מסמל אלימות – אינו רלוונטי עוד, כשם שהצלב אינו רלוונטי עוד בדגלי מדינות אירופה רבות (למשל, ניתן למצוא צלב בדגליהן של אנגליה, שוויץ, יוון וכל מדינות סקנדינביה).
יש לשער כי הדיון שהתעורר בתקשורת הסעודית לא יוביל, בסופו של דבר, לשינוי הדגל. הדגל, כמו גם ההמנון והסמל, הם מיסודות הלגיטימציה של כל משטר, במיוחד משטרים בעולם הערבי.
מעבר לכך, המחקר על דגלים והמנונים בעולם הערבי מלמד כי התוצר הסופי שלהם היה תמיד היברידי. דהיינו, אף שהדגל הופיע עוד בתקופתו של הנביא מוחמד, דגלי מדינה והמנונים הינם תופעה מודרנית שהחלה במערב במאה ה-18. מדינות ערב שהוקמו במאה ה-20 חיקו את המודלים שקמו במערב, בעיקר את הדגם המלוכני הבריטי והדגם הרפובליקני הצרפתי. אולם על מנת לשמר את ההיסטוריה והתרבות המקומיים, מרבית הדגלים של מדינות ערב כללו צבעים שהיו חלק מהמורשת האסלאמית (ירוק, שחור, לבן וירוק), וכן סמלים אסלאמיים (כוכב, סהר, חרב ועוד). הוויכוח לגבי הפרשנות "הנכונה" לגבי החרב בדגל יימשך, אולם החרב קרוב לוודאי תמשיך להתנפנף בדגל הסעודי.
**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 18 בפברואר 2021.
