ההפיכה המשטרית תדחק את ישראל אל הקיר במשפט הבינלאומי

כל הפרסומים / ישראל ואירופה

מעמדה של ישראל במערכת המשפט הבינלאומי עלול להיפגע ממימוש "הרפורמה המשפטית". ההשלכות של הגבלת סמכויותיהם והחלשת עצמאותם של בתי המשפט והיועצים המשפטיים בשירות המדינה עלולים להשפיע על הליכים המתנהלים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, על העמדה לדין של חיילים ישראלים בבתי משפט מדינתיים בחו"ל, ועל ההסתברות להפרת כללי המשפט הבינלאומי על-ידי ישראל.

1. בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג חוקר בימים אלה אם חיילים ומקבלי החלטות בישראל ביצעו פשעי מלחמה, בדגש על מבצע "צוק איתן" ב-2014. לצד הראיות הנוגעות להתנהגות צה"ל והדרג המדיני, על התובע (ובית הדין) לבחון שיקולים נוספים. הבולט שבהם מתייחס ל"עקרון המשלימות" (Complementarity Principle) על-פי סעיף 17 לחוקת בית הדין. על-פי עקרון זה, בית הדין אינו מיועד להחליף את רשויות החקירה ובתי המשפט המדינתיים אלא "להשלים" את פעילותם. בית הדין אינו מפעיל את סמכות שיפוטו כאשר רשויות המדינה חוקרות בצורה אפקטיבית אם בוצעו פשעים בינלאומיים ואם החשודים מועמדים לדין בפני מערכת משפט עצמאית ויעילה.

מימוש המהפכה המתוכננת יחליש את יכולתם של בתי המשפט בישראל לבדוק בצורה אפקטיבית ועצמאית אם בוצעו פשעים בינלאומיים, והדבר אמור במיוחד במקרים המשלבים ציות לדיני המלחמה ומחלוקות פוליטיות. הגבלת סמכויותיהם של בתי המשפט ושחיקת עצמאותם אל מול הדרג המדיני צפויים להחליש את האמון שרוחשים גופים בינלאומיים (כולל בית הדין בהאג) כלפי מערכת המשפט הישראלית, ולהגביר את ההסתברות של ניהול הליכים שכאלה בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

2. בתי משפט מדינתיים זרים כבר התבקשו להעמיד לדין חיילים ואנשי ממשל ישראלים בגין פעולות צה"ל. כך, לדוגמה, בבריטניה ובספרד דנו בבקשות לעצור ולחקור חיילים ומדינאים ישראלים בטענה שביצעו פשעי מלחמה. על-פי כללי המשפט הבינלאומי בעניין "סמכות שיפוט אוניברסלית", רשויות החקירה ובתי משפט של מדינות זרות רשאים לחקור ולהעמיד לדין חשודים בביצוע פשעים בינלאומיים, גם כאשר הפשעים התבצעו בשטחים של מדינות אחרות. בעבר הרחוק, "עקרון המשלימות" לא היווה חלק מהכללים של סמכות שיפוט אוניברסלית. עם זאת, ב-20 השנים האחרונות יש מגמה ברורה בקרב מדינות זרות להחיל אותו (או עקרון דומה הנקרא Subsidiarity) גם בהקשר של החלת סמכות שיפוט אוניברסלית.

כך, למשל, אחד הנימוקים הבולטים של בית המשפט בספרד להפסיק ב-2009 את ההליכים נגד בכירים בצה"ל בקשר לחיסול ראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, סלאח שחאדה, במהלך האינתיפאדה השנייה, התמקד בחקירות עצמאיות של גופים בישראל ועצמאות מערכת המשפט הישראלית. גם החלטת התובע הפדרלי הכללי של גרמניה ב-2005 שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד בכירים בממשל האמריקאי בנוגע לחשד לביצוע עינויים התבססה על "עקרון המשלימות". החלשת עצמאותם של בתי המשפט בישראל תפגע בתדמיתם של בתי משפט אלה כגופים עצמאיים מהדרג המדיני והפוליטי, ותגביר את ההסתברות שבתי משפט מדינתיים בחו"ל יעמידו לדין חיילים ומדינאים ישראל בשל החשד לביצוע פשעים בינלאומיים.

3. השלמת ההפיכה המשפטית תגביר גם את ההסתברות להפרת כללי המשפט הבינלאומי. כללים אלה נקלטים במקרים רבים לתוך המשפט הישראלי. זה קורה בצורה ישירה (למשל, כאשר החוק ישראלי קולט אמנה בינלאומית) ובצורה עקיפה (למשל, כאשר יועצים משפטיים ובתי משפט מפרשים את הדין הישראלי על-פי כללי המשפט הבינלאומי). עם זאת, כאשר חוק ברור ומפורש של הכנסת סותר את כללי המשפט הבינלאומי – יש להעדיף את החוק הישראלי. על יועצים משפטיים בשירות המדינה להתריע בפני הדרג המדיני שצעדי מדיניות מסוימים סותרים את כללי המשפט הבינלאומי (שנקלטו בדין הישראלי), ועל בתי המשפט לפסול הפרות כאלה. כך למשל פסק בית המשפט העליון בפרשת ית"ד (2002) שילדים בעלי צרכים מיוחדים זכאים לחינוך מיוחד חינם, גם כאשר שולבו במסגרת החינוך הרגיל. החלטה זו התבססה גם על פרשנות החוק הישראלי על-פי כללי המשפט הבינלאומי.

כללים רבים של המשפט הבינלאומי יכולים להתפרש במספר דרכים. מקבלי החלטות בישראל יכולים בדרך כלל לקבל חוות דעת משפטית המאמצת פרשנות המצביעה על כך שהמדיניות בה הם רוצים ללכת, עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי. עם זאת, תגובת הקהילה הבינלאומית לפעולות שנוקטת המדינה תלויה במידה רבה בדעה הרווחת בקהילה הבינלאומית באשר לפרשנות הנכונה של כללי המשפט הרלבנטיים. כאשר הפרשנות המקובלת על-ידי מרבית המדינות או המומחים בעולם מצביעה על כך שהתנהגות המדינה סותרת את כללי המשפט הבינלאומי, יש חשש שחוות הדעת המוצגות למקבלי ההחלטות אינן מבליטות את הפרשנות הרווחת בקהילה הבינלאומית.

במקרים רבים, גם כאשר המדינאים מודעים לסתירה שבין צעדי המדיניות לבין הפרשנות המקובלת במערכת הבינלאומית, הם אינם נוטים לפרסם בציבור עובדה זו. במקרים שכאלה, יועצים משפטיים עצמאיים בשירות המדינה נוטים יותר להצביע על הסתירה שבין הצעדים המתוכננים לבין הפרשנות המקובלת. וכך גם באשר לבתי המשפט – כאשר אלה סבורים שיש סתירה בין פעולת הדרג המדיני לבין כללי המשפט הישראלי (הקולטים את הדין הבינלאומי), בתי משפט עצמאיים עשויים יותר להכריז שצעדי המדיניות אינם עולים בקנה אחד עם הדין הבינלאומי (והדין הישראלי). קיומם של יועצים משפטיים ובתי משפט עצמאיים אינו מבטיח כלל שאלה תמיד יכריזו בפומבי על הסתירה שבין צעדי המדיניות לפרשנות המקובלת בקהילה הבינלאומית ויפסקו שצעדים אלה אינם חוקיים, אך ההסתברות שהציבור הרחב יידע על הפרות שכאלה עולה, ובהתאם קטנה ההסתברות שישראל תישא בתוצאות של ההפרות.

4. לסיכום, תפקוד עצמאי של בתי משפט ויועצים משפטיים בשירות המדינה (ובמיוחד כלפי הדרג המדיני) חיוני לא רק לאיזון נאות בין שלושת הרשויות, אלא גם למעמדה של ישראל במערכת המשפט הבינלאומי. הגבלת סמכותם והחלשת עצמאותם של בתי המשפט ושל היועצים המשפטיים מגדילה את ההסתברות שבית הדין הפלילי הבינלאומי ובתי משפט מדינתיים זרים יעמידו לדין חיילים ישראלים, ושרשויות המדינה יפרו יותר את כללי המשפט הבינלאומי. הפרות שכאלה עלולות לפגוע במעמדה של ישראל בזירת המשפט הבינלאומי ולגרום נזקים שונים לגופי המדינה ותושביה.

המאמר פורסם ב"הארץ" ב-27 באפריל.