כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
ב-9 אפריל, מונה מצטפא אלכאט'מי למועמד להרכיב את ממשלת עיראק. זאת לאחר ששני מועמדים אחרים, מחמד תוופיק עלאוי ולאחרונה עדנאן אלזורפי, נכשלו במשימת קבלת האמון מהמערכת הפוליטית. אלכאט'מי, שמשנת 2016 מילא בהצלחה את תפקיד ראש המח'אבראת (שרות בטחון הפנים), הוא מועמד עצמאי. הוא נהנה מקשרים טובים בצמרת הממשל האמריקני. הוא אינטלקטואל וידידם של אינטלקטואליים ופעילי חברה אזרחית ליברליים. בעבר היה מקורב לאחמד אלצ'לבי וכנעאן מכייה, מאדריכלי הכיבוש האמריקני של עיראק. הוא חי שנים רבות במערב (בריטניה) ולאחר שובו לעיראק כתב עבור עיתונים ליברליים כגון "אל מוניטור". אפשר לומר עליו שהוא ההיפך הגמור מראש מח'אבראת טיפוסי בעולם הערבי. בתקופתו וביוזמתו עוקר השירות מעיסוק בפוליטיקה. מינויו בא על רקע משבר פוליטי בעיראק שהופך גם למשבר כלכלי עם ירידת מחירי הנפט. בין אוקטובר 2019 לפברואר 2020 הייתה בבגדאד ובערים אחרות מחאה רחבת היקף נגד המערכת הפוליטית וההגמוניה האיראנית במדינה. מחאה זו התפוגגה זמנית בשל משבר הקורונה. עוד קודם לכך, המחאה לא הצליחה לכפות חלופה לשיטה הפוליטית השלטת. התמיכה האמריקנית במפגינים וכן הריגתם של קאסם סלימאני ואבו מהדיאלמוהנדס לא נוצלה על ידי המפגינים להישגים פוליטיים.
עיראק נשלטת מאחורי הקלעים על ידי גושים פוליטיים ובראשם אישים שאינם מתמודדים בבחירות. אלה מחלקים ביניהם את משאבי המדינה ומעסיקים פולי טיקאים שישמרו על השיטה. מאז 2018 ,הסנדקים העיקריים הם האדי אלעאמרי (העומד בראש גוש המפלגות "פתח" ומפקד מיליציית "בדר") ואיש הדת מוקתדא אל-סדר. השושבין והפטרון של הברית הזאת היא איראן. במקביל, נמשכה ההסלמה בין המיליציות השיעיות לבין הכוחות הצבאיים האמריקנים השוהים בעיראק. העילה הייתה נקמה מתמשכת על הריגת שני הבכירים, בעיקר על ידי ארגון "חזבאללה אלעראק" שאלמוהנדס עמד בראשו. ההסלמה המשיכה "ספין" שיזם סלימאני להסטת תשומת הלב הציבורית מהמחאה לעבר יעד "פטריוטי" של השגת נסיגה אמריקנית. כך נגררה עיראק לעבר סכסוך אזורי איראני-אמריקני שרק מעטים בה רוצים בו.
למעשה, עד מרץ 2020 שרר בעיראק סטטוס קוו שהיה נוח יחסית עבור האיראנים: המחאה דעכה והמדינה נשלטה על ידי ראש הממשלה בפועל עאדל עבד אלמהדי החלש, שהתפטר בדצמבר 2019 .אז נכנס לתמונה מועמד חדש שהעיב על המצב הקיים ואיים על המיליציות ואיראן. עדנאן אלזורפי קבל את תמיכת הממסד הדתי השיעי (ה"מרג'עיה") ואת תמיכת ארה"ב (הוא אזרח אמריקני). נשיא עיראק הכורדי ברהם צאלח מיהר לאשר בהתלהבות את המינוי. זורפי כ יהן בעבר כמ ושל מחוז נג'ף. במהלך כהונותיו שם הוא לחם בנחישות נגד המפלגות והמיליציות ששלטו במחוז לפניו. רבים בעיראק ראו בו את המועמד האידיאלי וקיוו שיצליח להרכיב ממשלה. אם היה מתמודד בבחירות, אין כמעט ספק שהיה נבחר לתפקיד. במהלך התקופה, פרסם זורפי מספר פעמים את עקרונותיו: הוא יפעל לריכוז כל הנשק בידי המדינה, יעמיד לדין את מי שאחראי להרג המפגינים, ינהיג מדיניות של "עיראק תחילה" וישמור על עיראק ממעורבות בסכסוכים אזוריים. מועמדותו הטרידה מאד את עמודי התווך של השיטה הפוליטית בעיראק והם מיהרו לפעול.
בתחילה, תמכו רבים במערכת הפוליטית הזאת בזורפי. זאת ככל הנראה כתוצאה משילוב בין האשליה שיוכלו לשלוט באמצעותו והרצון להחליש גורמים מתחרים בתוך המערכת. משנוכחו כי "הגולם" עלול "לקום על יוצרו", מיהרו לשנות דעתם. ראשית, ביקרו בעיראק פקידים איראנים בכירים ואחר כך נערכה פגישה בין נציגי כל המפלגות השיעיות שבה הוחלט להסיר תמיכה מזורפי ולתמוך, בברכת איראן כמובן, באלכאט'מי. מיד בעקבות זאת הודיעו הסונים והכורדים על שינוי בעמדתם ותמיכה באלכאט'מי. ב -9 באפריל הודיע זורפי על משיכת מועמדותו וייחס זאת ל"גורמים פנימיים וחיצוניים".
משמעויות לישראל:
עיראק היא המדינה הערבית הגדולה והמאוכלסת ביותר ממזרח לישראל. רבים בציבור העיראקי רוצים בקשר עם ישראל. הסיבות לכך מגוונות: עניין מחודש בקהילה היהודית שנכחדה, הערצת ישראל בשל היותה דמוקרטיה והישגיה המדעיים וגם היותה האויבת של איראן (ולכן בעלת ברית לרבים שעוינים את איראן בעיראק).
ישראל הרשמית, מצידה, החלה לגלות לאחרונה את הלך הרוח הזה בקרב העיראקים ולתקשר עמו, בעיקר דרך התקשורת החברתית. בשנה האחרונה הצטרף משרד החוץ הישראלי אל הניסיון לעודד מגע ושיח. במהלך 2019 ביקרו בארץ כמה משלחות מעיראק ואורחים עיראקים הי ו חלק ממשלחת נוספת. דפי המשרד בערבית זוכים למעקב מצד מאות אלפי עיראקים שרובם הגדול מבטא עמדות חיוביות. אחד הדפים, "ישראל בלהג העיראקי" , מיועד במיוחד לדיאלוג ישראלי-עיראקי. בנובמבר 2019 ,גינה ראש הממשלה נתניהו את הטבח שערכו תומכי איראן במפגינים בעיראק ולפניו הביע שר החוץ ישראל כץ תמיכה במפגינים ודרישותיהם. בכך הפכה ישראל למדינה האזורית היחידה שהביעה הזדהות עם המפגינים בעיראק.
מצטפא אלכאט'מי הוא מועמד ראוי לתפקיד ראש הממשלה ומינויו יוכל לייצר הזדמנות תקדימית לקשר עם הצמרת הפוליטית העיראקית. אלכאט'מי ביסודו הוא פרו מערבי, ליברל אמיתי, דובר אנגלית שוטפת ובסביבתו פוטנציאל רב ליצירת ערוצי הידברות עם ישראל. איראן ותומכיה נאלצו להמליץ לראשות הממשלה על אדם שרק בחודש ינואר הואשם כי מילא חלק בחיסולו של סלימאני וזכה לכינוי "סוכן אמריקני". לפני מספר שבועות הוא ניצל את מעמדו כראש המח'אבראת ושלח אנשים לעצור מפקדים במיליציית "חזבאללה אלעראק". אלכאט'מי עומד בפני חודש בו הוא אמור להרכיב ממשלה ולזכות באמון הפרלמנט. אם יצליח, הוא אמור לכהן כשנה עד לעריכת בחירות.
אולם צריך לזכור היטב שכאט'מי לא נבחר לתפקיד, אלא מונה על ידי תומכי איראן בפוליטיקה העיראקית. הוא יצטרך להיות ה"ילד הטוב" ולא להסתכן. תומכי איראן יעמידו אותו במהלך החודש הקרוב במספר מבחנים, למשל על ידי חימום הזירה מול הכוחות האמריקנים. הוא יצטרך כנראה להבליג. ויש להם גם תוכנית מגירה למקרה שלא יהיה רופס מספיק: הם לא יאשרו את ממשלתו ויפעלו להשארת ראש הממשלה בפועל עאדל עבד אלמהדי עד הבחירות. אם יצליח אלכאט'מי בשלב כלשהו, כלומר לאחר המינוי הרשמי, להשתחרר מ"יוצריו", תיפתח בפני ישראל הזדמנות אמיתית ואופק חדש. זה לא יוכל לקרות מעצמו וללא מעורבות אמריקנית (ואולי גם ישראלית) רבה יותר בפוליטיקה העיראקית.
ד"ר רונן זיידל הוא חוקר עיראק במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב וחבר צוות חשיבה במכון מיתווים.
המאמר פורסם בזמן ישראל, 15 באפריל 2020
