ועידת הפסגה בעקבה: עוד החמצה ישראלית לאוסף

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

רבים כבר אולי אינם זוכרים את שר החוץ אבא אבן, אבל זוכרים גם זוכרים את האמירה המיתולוגית שלו, כי "הערבים (או הפלסטינים בגרסה אחרת) אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". הסיבה להפיכתה של אמירה זו למיתוס נעוצה בתפישה הרווחת כי ישראל הפכה מצדה כל אבן להשגת שלום, בעוד אויביה מיאנו להשלים עמה והחמיצו כל הזדמנות שנקרתה לשלום. הפלסטינים, כפי שהראיתי במחקר שפורסם בשנה שעברה, אמנם החמיצו לפחות שלוש פעמים לאורך ההיסטוריה להתקדם לעבר שלום, כאשר חאג' אמין אל-חוסייני דחה את תכנית החלוקה של האו"ם ב-1947 ,כאשר ערפאת דחה את הפרמטרים של קלינטון בדצמבר 2000, וכאשר אבו מאזן דחה (או יותר נכון: לא הגיב) את הצעתו של אולמרט ב-2008. ואולם, ישראל החמיצה לא פחות משלוש פעמים: בעת שניהלה מגעים עם עבד אל-נאצר ב-1966, כאשר סירבה ליוזמת השלום של סאדאת ב-1971, וכאשר דחתה או התעלמה מיוזמת השלום הערבית ב-2002. כמו-כן, סוריה וישראל החמיצו במשותף שלוש הזדמנויות לחתום על הסכם במהלך שנות ה-90.