כל הפרסומים
פרנסיס פוקויאמה טעה בגדול בהכריזו על "קץ ההיסטוריה". האמונה שלאחר נפילת הגוש הקומוניסטי נחיה כולנו תחת דמוקרטיה-ליברלית התגלתה כאוטופיה. המציאות של ימינו מציגה תמונה קודרת יותר, שבה הדמוקרטיה-הליברלית ניצבת מול איומים מחנה הפוך ומתחזק. מפלגות וארגונים המזוהים עם הימין הפופוליסטי מקדמים אסטרטגיה סדורה לעיצוב סדר היום, יוצרים בריתות אנטי-ליברליות חוצות גבולות, ובמקביל (ובאופן אבסורדי למדי), מנהלים ציד מכשפות נגד כל סממן של שיתוף פעולה ליברלי. בסוף, המטרה ברורה: להוקיע את היסודות הדמוקרטיים-ליברליים של המערב, ולהפיץ ולהטמיע באופן גלובלי תחתם מודל שלטוני שמרני, פונדמנטליסטי ומושחת.
הכוחות האנטי-ליברליים אינם פועלים באופן מוסדי בלבד. מפחיד לראות באיזו מהירות פעילותם ברמה הפוליטית מחלחלת בקרב מגזרים נרחבים בציבור, ומובילה להידרדרות מוסרית: בישראל נרשמה עלייה חדה במספר המקרים של הדרת נשים במרחב הציבורי, לצד התגברות פשעים מצד מתנחלים נגד פלסטינים. בארה"ב, ביטול הפסיקה ההיסטורית "רו נגד וויד" עודד ארגונים שמרניים לקדם אסטרטגיית מעקב אזרחי נגד נשים, שעברו או מתכוונות לעבור הפלה. בגרמניה, בעקבות ההישגים האחרונים של מפלגת הימין הקיצוני (AFD), נראים יותר מעגלי שיח של תומכי המפלגה עם הציבור הרחב, בניסיון לנרמל את השקפותיהם הרדיקליות.
מול המשרוקית בפי המחנה האנטי-ליברלי, בולט חוסר האונים של הדרג המדיני. עד כה, מדינות המערב נמנעו מלערוך טיפול שורש לתופעת הנסיגה הדמוקרטית מסיבות מגוונות, אך מעל הכל, נראה שהמערב פשוט הזניח את תפקידו הנורמטיבי. פולין והונגריה ממשיכות לממש את מדיניותן האנטי-ליברלית, בזמן שהאיחוד האירופי נמצא במלכוד עם עצמו כיצד להגיב אליהן מעבר להטלת סנקציות כלכליות, מבלי להוביל לקריסתו הפנימית. גם נגד הצעדים הדרסטיים של ממשלת נתניהו, המערב הגיב בחוסר אחידות ניכר. העמקת הכיבוש בחסות ההפיכה המשטרית הובילה במקרה הטוב לגינויים ואזהרות ברורות מהבית הלבן על עתיד היחסים בין המדינות, ובמקרה הרע לאמירות מגומגמות מבריסל.
לכן, לאחר שנים של ניסיון להכיל את הכוחות האנטי-ליברליים, לא ניתן עוד לברוח מהעובדה שאנחנו בעיצומה של מערכה עולמית. במאבק זה נדרשת הכרעה, ולא ניתן עוד לחכות למנהיגי המערב שיעשו את הצעד הראשון. מתוך הוואקום המנהיגותי והאידאולוגי של הדרג הפוליטי-ליברלי וחוסר האמון הציבורי בו, הפעילות של החברה האזרחית נחוצה מאי פעם. על ארגונים ליברליים במערב להתעלות מעל המכשולים שהציב הימין ולפעול להקמת שותפות בינלאומית, מתוך הבנה שבמערכה העולמית למען הדמוקרטיה לא משאירים אף מדינה מאחור.
ייחודיות המאבק בישראל
בתגובה לצעדי ההפיכה המשטרית המתוכננים, קם מחנה ליברלי גדול בישראל שהחל להתנגד ובחצי השנה האחרונה הוא מגיע להישגים מרשימים. למרות התגובה הפושרת של הדרג הפוליטי במערב נגד צעדי הנסיגה הדמוקרטית המקומיים, העולם לא נותר אדיש כלפי עוצמתו של המחנה הליברלי בישראל. במקביל, ובניגוד להונגריה ופולין, תנועת המחאה זכתה לתמיכה לא מבוטלת בקרב בכירים מהחוגים הכלכליים, הביטחוניים והתרבותיים, בעודה ממשיכה להשכיל ללמוד ממאבקים דומים ברחבי העולם.
מרכיב ייחודי נוסף למחנה הליברלי בישראל הוא תנאי הפתיחה הגרועים למאבק על הדמוקרטיה: המשך הכיבוש, עליית הלאומנות היהודית והשתלטות אורח החיים האורתודוקסי על המרחב הציבורי, הם חלק בלתי נפרד מזהות המדינה כבר שנים רבות. היה והמאבק הדמוקרטי בארץ לא יצליח להשיג את מטרותיו, ההשלכות של הנסיגה הדמוקרטית יהיו חמורות הרבה יותר בהשוואה לפולין והונגריה. היכולת של המחנה הליברלי בישראל להתמודד עם תנאים אלו, התמיכה הגדולה מבית, ההצלחה בייצוא המחאה לקהילות יהודיות-ישראליות בעולם והסיקור העולמי הנרחב – פותחים צוהר להנעת שותפות ליברלית בינלאומית.
על המחנה הליברלי בישראל לשדר לעולם כי ישראל עומדת במרכזה של מערכה אידאולוגית גלובלית. הצלחת המאבק בארץ עשויה להוות תקדים עולמי של מחאה אזרחית, שהתעלתה מעל מגבלות ותנאים גרועים ביותר שמדינה בנסיגה דמוקרטית יכולה לבקש. בד בבד, העולם המערבי, על דרגיו הפוליטיים והאזרחיים, צריך להבין כי הצלחת המחנה הליברלי בישראל עשויה להיות ה-Textbook הכי טוב שהוא יכול לבקש כיום. ייתכן, שהמאבק הדמוקרטי הוא ענף הייצוא החשוב והיעיל ביותר שיכול לצאת מישראל, יותר מתעשיית הנשק, ואולי אפילו יותר מההיי-טק או החקלאות.
קשרי חברה אזרחית גלובליים
בהיעדר פעולה מספקת של הדרג המדיני-פוליטי במערב, לחברה האזרחית ישנה חוזקה בולטת, שעשויה להוות לנכס משמעותי עבור המאבק של המחנה הליברלי העולמי. מציאות המאבק הדמוקרטי בישראל ובמקומות נוספים בעולם, מציגה לנו תמונה עגומה ביחס לתחושת הניכור הגוברת של המחנה הליברלי כלפי נציגיו. בתוך הפער ביניהן, ניצבת החברה האזרחית שניחנת בשתי יכולות מרכזיות: מחקר ופעולה. מכוני מחקר מומחים בלמידה הדדית חוצת גבולות, בפיתוח מושגים וייצור ידע רלבנטי לפעולה הפוליטית. הארגונים החושבים והארגונים האקטיביסטיים פועלים לקידום השפעה פוליטית, על בסיס הידע הקיים ובעזרת ייצור ידע חדש. ההשפעה הפוליטית עשויה להתרחש במישור המוסדי, כמו ניסוח ופרסום ניירות מדיניות אל מול נבחרי ציבור בוועדות פרלמנטריות, או במישור הציבורי, דרך הפגנות, קמפיינים חברתיים, אמצעי התקשורת וכדומה.
במסגרת שיתוף הפעולה הפוליטי, ארגונים ליברליים בעולם יכולים לפעול בשתי דרכים עיקריות: ראשית, קידום פעולה משותפת נגד התפתחויות א-ליברליות עולמיות, כמו בפגיעה מערכת המשפט, החלשת מעמד התקשורת וצמצום המרחב של החברה האזרחית. במערכה להגנת הדמוקרטיה נדרשת הקמה של מנגנון תיאום ארגוני (מעין חמ"ל), שיוביל למספר צעדים משמעותיים: יצירת לחץ על הדרג הפוליטי במערב והמוסדות הבינלאומיים כדי להתערב במדינות בהן הנסיגה הדמוקרטית יוצאת מכלל שליטה, עוררות המודעות הציבורית דרך מחאות ייעודיות וגיוס משאבים שונים, למשל המגזר העסקי.
שנית, על השותפות הליברלית לפעול לפיתוח הרעיונות הדמוקרטיים-ליברליים והמושגים הרלבנטיים למציאות המאבק בו אנו נתונים, כדי לספק את הסיפור והכלים הנחוצים לנאבקים למען חופש ושוויון ברחבי העולם. כמו כן, דיונים שמתרחשים בין ארגוני חברה אזרחית ליברליים ברמה הגלובלית, דרך דיאלוגים אסטרטגיים וכנסים בינלאומיים, עשויים להניח תשתית רעיונית עדכנית עבור הדרג הפוליטי במערב במגוון תחומים, כמו מדיניות חוץ אינקלוסיבית, ביצור שלטון החוק והגנה על זכויות אדם ומיעוטים.
רוב הציבור בישראל מתחיל להבין את החשיבות של קשרים ליברליים חוצי-גבולות עבור השגת ניצחון דמוקרטי. לפי מדד מדיניות החוץ הישראלית של מיתווים ל-2023, 45% מהציבור הושפע במידה רבה או רבה מאוד מהביקורת הבינלאומית על ההפיכה המשטרית בעיצוב עמדותיהם בנושא. כלומר, אם במשך שנים הציבור עמד כחומה בצורה מול ביקורות של העולם המערבי, בדגש על הסוגייה הפלסטינית, נראה שכיום ישנה הפנמה רחבה לגבי האזהרות סביב ההשלכות הרחבות של הנסיגה הדמוקרטית המקומית. חלקים רבים מהציבור מבינים בהדרגה, כי תהליכי שינוי המשטר בישראל קשורים באופן הדוק למאבק העולמי על הדמוקרטיה.
כתוצאה מכך, המחנה הליברלי המתהווה בארץ החל לאמץ את הדאגה הבינלאומית למטרותיו, אך מעל הכל, הוא יודע כי הצלחתו המקומית תלויה בהבעת דאגה הדדית למאבקים דומים בעולם המערבי. לכן, רק שותפות אזרחית-ליברלית רחבה, שאינה מוגבלת למדינות בהן הדמוקרטיה בקריסה, עשויה לקדם צעד אחד נוסף לניצחון דמוקרטי מהותי.
אנחנו נמצאים במלחמה קרה חדשה: המאבק הדמוקרטי מתרחש בכל מקום, והוא יכול לבעבע ולפרוץ גם במדינות שנחשבות למעוזי הדמוקרטיה. מנהיגי המחאה וארגוני החברה האזרחית בישראל צריכים להושיט יד לשותפיהם בעולם וליצור גוש דמוקרטי-ליברלי, בדיוק כפי שמדינות המערב התאחדו מול הגוש הקומוניסטי. עליהם לפעול בתיאום הדוק, הן במישור הלמידה והן במישור שיתוף הפעולה המדיני, בדיוק כפי שהמחנה האנטי-ליברלי השכיל לנהוג עד כה. ומעל הכל, עליהם להבין ש"קץ ההיסטוריה" לעולם לא יתרחש – במאבק על הדמוקרטיה אין רגע מנוחה.
המאמר פורסם בהארץ, ב-7 בספטמבר.
