כל הפרסומים
המצב הכלכלי מהווה סוגיה קבועה בכל משטר מכהן במצרים לנוכח האתגרים העצומים – אוכלוסייה גדלה והולכת, מיעוט מקורות הכנסה ומדיניות כלכלית שלא מצליחה לקדם רפורמות חיוניות. המצב החמיר בשנים האחרונות עקב משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה. ייצוא הגז ממצרים אומנם התגבר, הגיע לכמויות שיא ואף נמכר במחירים גבוהים, אולם אינו מספיק כדי להתמודד עם ההוצאות הכבדות. לאחרונה, המצב החריף יותר, באופן שנשמעים קולות המזהירים מאפשרות של חדלות פירעון.
הנתונים הכלכליים של שכנתנו מדרום מדאיגים ביותר. החוב הלאומי עומד על יותר מ־220 מיליארד דולר, מתוכו כ־155 מיליארד חוב חיצוני; מחצית מתקציב המדינה מיועדת להחזרת חובות; והלירה המצרית איבדה קרוב למחצית מערכה ושערה עומד סביב 30־32 לירה לדולר. מצרים נשענת באופן מסורתי על הלוואות מקרן המטבע ועל תמיכה מצד מדינות המפרץ בדגש על סעודיה והאמירויות. אלו האחרונות ניתנות באמצעות הפקדות מסיביות במצרים, שמשפרות את מאזן התשלומים וקופת המדינה, ובמתן ערבויות להלוואות ממוסדות בינלאומיים.
התמיכה מבוססת על חשיבותה העצומה של מצרים ליציבות האזורית, ועל כך שמשטרו של עבד אל־פתאח א־סיסי ניצב איתן מול האסלאם הפוליטי.האינטרסים הללו עומדים בעינם גם כעת. למרות זאת, לאחרונה ניתן לחוש ברמזים שמא חל שינוי בגישתן של מדינות המפרץ. שר האוצר הסעודי אמר במהלך הכינוס הכלכלי בדאבוס כי בעבר נהגו לסייע באמצעות מענקים והפקדות ללא תנאים, אולם כעת עובדים עם מוסדות מימון בינלאומיים, שברצונם לראות רפורמות. סימנים מדאיגים נוספים התעוררו לנוכח היעדרן של סעודיה וכווית מכינוס חירום שאיחוד האמירויות יזמה במחצית ינואר, שנועד לבחון דרכים לסייע למצרים ולירדן.
פרשנויות נוספות נתנו ביטוי נוקב ומדאיג למשבר הכלכלי במצרים. ד”ר ח’ליל אל־ענאני, במאמר שכותרתו “האם מנהיגי מדינות המפרץ נוטשים את מצרים?”, עמד על האינטרסים של מדינות המפרץ לתמוך בממשל המצרי, אולם תהה שמא אלו מפקפקים ביכולתו של א־סיסי להתמודד עם המצב. בנוסף מנה את הפרויקטים הגרנדיוזיים שהוא מוביל, כבנייתה של עיר הבירה המנהלית החדשה, ואת השליטה המעמיקה של הצבא במשק המצרי.
כותרת נוספת נוסח זו באתר הלבנוני DARAJ תהתה אם “ההיסטוריה חוזרת על עצמה” ואף השוותה בין חובותיה של מצרים בתקופתו של א־סיסי לאלו של החד’יב אסמעיל (!), ששלט במצרים במאה ה־19 והותיר חובות כבדים שהגבירו עד מאוד את התלות באימפריה הבריטית (השוואה היסטורית לא מחמיאה, עם קונוטציות בעייתיות).
יש להבין את נימות הביקורת כמעין קריאות השכמה לנחיצותן של רפורמות מתבקשות. אומנם שוררת דאגה מפני השלכות בעייתיות על הזירה הפנימית, אולם נראה שהציפייה להתנהלות שונה מצד הממשל המצרי מתחזקת.
באשר לישראל, מדובר באינטרס אסטרטגי מן המעלה הראשונה להבטיח יציבות במצרים ואת המשכה של מדיניות מצרית אחראית שמובילה אסטרטגיה אזורית משותפת מול האיומים הקיימים. בשנים האחרונות, מפגש האינטרסים האסטרטגיים בין שתי המדינות העמיק מאוד. כך גם האמון בין ההנהגות ללא קשר לזהות הממשלה. אלו באים לידי ביטוי מול רצועת עזה, במזרח הים התיכון ומול מדיניות החוץ האגרסיבית של טהרן.
ישראל חייבת לוודא מול הזירה האזורית והבינלאומית שחשיבות השמירה על היציבות במצרים תיוותר בעינה. שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה, וייצוא הגז הישראלי למצרים שמהווה את אחד הערוצים העיקריים להכנסות עבור הקופה המצרית, חשובים מתמיד בנסיבות הנוכחיות.
אומנם אין ביכולתה של ישראל להשפיע על אופן ההתנהלות המצרית בביתה פנימה. אולם בירושלים חייבים לנהל מדיניות חוץ אחראית, שאינה מלבה הסלמה אזורית, בעיקר בזירה הפלסטינית, שבה מצרים, וירדן, ממלאות תפקיד חשוב ביותר. יעידו על כך פגישותיהם של ראשי המודיעין, המצרי והירדני, עם אבו מאזן במקביל לביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי באזור.
המאמר פורסם ב"YNET", ב-5 בפברואר 2023.
