לא רק טיפול בפשיעה: את הקול הערבי ניתן לגייס גם במדיניות החוץ

מאמרי דעה ופרשנות / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

ב-1 בנובמבר נלך לקלפי בפעם החמישית בתוך ארבע שנים. הפעם, יותר מבכל סבבי הבחירות הקודמים, ניכר כי הבחירות לא יוכרעו בתל-אביב, בני ברק או במסדרונות בית הספר "בליך", אלא בנצרת, רהט וביתר יישובי החברה הערבית.

הנטייה היא להכניס את הקול הערבי לקופסת העיסוק בתחומי הפנים, התשתיות והסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל כשחושבים מחוצה לה עולה תחום נוסף וקריטי – מדיניות החוץ. ממדד מדיניות החוץ השנתי של מיתווים 2022 עולה כי קרוב לחצי מהציבור הערבי (49.4% אם רוצים לדייק) סבורים שעמדת המפלגות בתחום מדיניות החוץ "די תשפיע" או "מאוד תשפיע" על הצבעתם בבחירות הקרובות.

לאורך השנים מחזיקה החברה הערבית בישראל בעמדות שונות ביחס לסוגיות חוץ מאשר אלו בהם מחזיקה החברה היהודית. מספר ממאפייניה באו לידי ביטוי גם במדדי מדיניות החוץ של מיתווים בשנים האחרונות:

1. תמיכה משמעותית בקידום תהליך השלום עם הפלסטינים – בדומה לשנים קודמות, בעת שנתבקשו לדרג סדרי עדיפויות בתחום מדיניות החוץ, בחברה הערבית נתנו לקידום תהליך השלום דרוג חשיבות גבוה (6.94 מתוך 10). בחברה היהודית לעומת זאת ניתן לתהליך השלום הדירוג הנמוך ביותר בחשיבותו מכל סוגיות החוץ השונות (5.53).

שתי החברות תמכו במדד האחרון בצעדים פרקטיים לקידום שלום ושיתופי פעולה – למשל בקידום מהלכים אזרחיים לשיפור תשתיות האנרגיה הפלסטיניות ובהתמודדות משותפת עם משבר האקלים (החברה הערבית תמכה בכ-70%, וזו היהודית בכ-50%). שתיהן הפגינו תמיכה דומה (יותר מ-60%) בהקמת מנגנון תיאום בין ישראל, הפלסטינים וירדן למניעת חיכוך באתרים הקדושים בירושלים.

יחד עם זאת, בשאלות שקשורות להתנחלויות שתי החברות נבדלות מאוד: אחוז גבוה (כ-63%) מהחברה הערבית תומך בהצטרפות לתוכניות כלכליות של האיחוד האירופי גם אם הן מדירות את ההתנחלויות, ובהקפאת הבנייה בהתנחלויות בתמורה לנורמליזציה מלאה עם סעודיה. מרבית המשיבים מהחברה היהודית מתנגדים לשני צעדים אלו.

2. חיזוק היחסים עם האיחוד האירופי – בשנים האחרונות החברה הערבית מייחסת חשיבות גבוהה במיוחד, ואף גוברת והולכת, לחיזוק היחסים עם האיחוד האירופי. בשנתיים האחרונות הנושא דורג אף מעל לחשיבות תהליך השלום עם הפלסטינים (7.04). תדמיתו של האיחוד מאוד גבוהה בחברה הערבית כאשר מרבית המשיבים רואים בו ידיד (52.9%) ומיעוט רואה בו יריב (14.1%), בעוד שבחברה היהודית הנתונים כמעט הפוכים (44.9% רואים בו יריב, ורק 29.9% ידיד).

3. דגש על המזרח התיכון – הציבור הערבי רואה את ישראל ואת עצמו כחלק אינטגרלי מהמזרח התיכון יותר מאשר הציבור היהודי. הדבר מתבטא בדרוג הגבוה שהוא נותן לקידום היחסים עם מדינות ערב. כמו כן, בעת שנשאלו מה הן המדינות שמערכת היחסים איתן הכי חשובה לישראל מלבד ארה"ב, העניקו המשיבים הערבים חשיבות גבוהה יותר ליחסים עם מדינות האזור (מלבד מצרים), ובראשן איחוד האמירויות, טורקיה וסעודיה. זאת, ביחס לתשובות הנשאלים היהודים אשר העניקו חשיבות גבוהה בהרבה ליחסים עם רוסיה (נתון לא מפתיע בהתחשב בעליות מבריה"מ לשעבר), גרמניה ובריטניה.

4. חשיבות פחותה לנושא האיראני ותמיכה בצעדים דיפלומטיים – ממצאי המדד מראים כי האיום האיראני מעסיק את החברה הערבית פחות מאשר את החברה היהודית. בשאלה בנושא, מספר המשיבים הערבים בעלי הדעה היה רק כ-66%, הנתון הנמוך ביותר בכל הסקר. זאת בניגוד מוחלט ל-90% מקרב הנשאלים היהודים אשר החזיקו בדעה זו או אחרת בסוגיה. מעבר לכך, מבין שלוש האסטרטגיות שהוצעו במדד להתמודדות עם האיום האיראני, הציבור הערבי העדיף במובהק נקיטה של צעדים דיפלומטיים כמו תמיכה במאמצי הקהילה הבינלאומית לחידוש ושיפור הסכם הגרעין (29.4%) ומאמץ ליצור קואליציות עם מדינות המזרח התיכון המאוימות על ידי איראן (27.1%), על פני פעילות צבאית עצמאית (10.6%).

אז מה חדש?

עם השנים ניתן לזהות שינויים במאפיינים ובעמדות של הציבור הערבי. שתי נקודות משמעותיות ראויות להדגשה בסקר האחרון:

1. עדות להשתלבות גוברת? – כמו בתחומים רבים אחרים בחברה הערבית, גם במדיניות החוץ בלטה לאורך השנים תחושת הניכור. זו באה לידי ביטוי בשיעור חסרי דעה גבוה באופן עקבי מאשר בציבור היהודי – לעתים אפילו פי שניים, פי שלושה או יותר. עם זאת, במדדי מדיניות החוץ של שלוש השנים האחרונות מסתמן שינוי מגמה. משנה לשנה חלה עלייה של המשיבים הערבים בעלי הדעה כמעט בכל תחום. עלייה זו הגיעה במקרים מסוימים ל-10% מהנשאלים, והיא חדה בהרבה מזו הזניחה שהתרחשה במקביל בציבור היהודי.

עוד מוקדם להגיד ממה נובע השינוי. שלוש השנים האחרונות היו שונות מהרגיל בלשון המעטה – מגפת הקורונה; הסכמי אברהם; סבבי הבחירות החוזרים; חברות ראשונה של מפלגה ערבית בקואליציה בה מונה גם שר ערבי ראשון (עיסאווי פריג'). עוד מוקדם להכריז על מפץ פוליטי, אבל התגברות המעורבות של השנים האחרונות היא מובהקת. הזמן יעיד אם תימשך.

2. אימוץ הפוטנציאל החיובי שבהסכמי אברהם – בניגוד לשנה שעברה, רוב מובהק מהמשיבים הערבים שהביאו דעה (45.9% לעומת 25% בשנה שעברה) ציינו שהם רואים בהסכמי אברהם נקודת מפנה בקבלתה של ישראל למזרח התיכון. תהליך דומה מתרחש במקביל בציבור היהודי.

מעבר לכך, יש עלייה גדולה מאוד של התומכים בציבור הערבי במינוף היחסים עם מדינות ערב לקידום שלום עם הפלסטינים (64.7% לעומת 48.8% בשנה שעברה). מהלך זה זכה לתמיכה גם בציבור היהודי (55.9%), כפי שזכה לתמיכה בשנה שעברה. השינוי בעמדות הציבור הערבי כלפי הסכמי אברהם הוא שיוצר כיום רוב גדול בציבור הישראלי (57.2%) לטובת מהלך מסוג זה.

פעלתנות גוברת

מהנתונים ניתן ללמוד מספר דברים. ראשית, החברה הערבית היא קבוצה מובחנת בעלת דעות ומאפיינים שונים בתוך הציבוריות הישראלית. שנית, לצד המאפיינים ההיסטוריים חלות תמורות יסודיות בתפיסתה של מדיניות החוץ בה. דוגמה מרכזית המצביעה על כך היא התמיכה הגדולה והחדשה ביוזמות אזוריות כמפתח להתקדמות בתהליך השלום. זאת מעבר לתמיכה ההיסטורית בקידום אפיקים ישירים מול הרשות הפלסטינית ורב-צדדיים המערבים גם את ירדן. ולבסוף, השינוי המהותי שמסתמן מהסקר האחרון הוא הפעלתנות הגוברת של החברה הערבית במדיניות החוץ.

מספר מהלכים מתבקשים על מנת להמיר את כל זה להישגים בקלפי: בראש ובראשונה, על המפלגות הפונות לקהל הערבי לכלול גם סוגיות של מדיניות חוץ בדף המסרים שלהן. למעשה, הנתונים מזמינים את מעצבי המדיניות ובוני הקואליציה העתידית להציב את הציבור הערבי במרכז התהליכים הקרובים ללבו, בדגש על קידום היחסים עם הפלסטינים והאיחוד האירופי, תהליך הנורמליזציה ומינוף היחסים עם מדינות ערב לקידום תהליך השלום.

ניתן ואף רצוי, לדוגמה, למנות נציגים ונציגות מהחברה הערבית לתפקידים מרכזיים בהקשרים אלו. צעדים כגון אלו יכולים לממש את הפוטנציאל הטמון בחברה הערבית להפוך לחוליה המקשרת בין ישראל והמזרח התיכון. אולי באמצעות מימוש חזון זה ניתן לא רק לחזק את קשריה של ישראל כלפי חוץ, אלא גם לחזק את הקשרים בין ערבים ויהודים בתוך ישראל.

 

 

 

המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-20 באוקטובר 2022