לבנון נמצאת בנקודת חולשה, ואזרחיה מתנגדים למלחמה. על ישראל לנצל זאת

בששת החודשים האחרונים, גבול ישראל-לבנון הוא זירת לחימה בין ישראל וחיזבאללה. בשבועות ואף בימים האחרונים ניתן להבחין בהסלמה משני הצדדים, עדיין בהתאם לקווים שלתפישתם לא חורגים מכללי המשחק המונעים מהעימות להידרדר לכדי מלחמה כוללת, אך בהחלט תוך התגרות בהם.

בנוסף לאזרחים משני צדי הגבול, מי שמשלמת מחיר כבד ביותר על החלטתו של ארגון חיזבאללה לפתוח בלחימה, שעלולה בכל רגע להידרדר לכדי מלחמה כוללת והרסנית, היא מדינת לבנון. המאורעות האחרונים מעידים על חולשתה המובנית ומעלים שאלות מהותיות לגבי עצם תפקודה כישות מדינתית. מנגד, דווקא חולשתה של לבנון היא הגורם המרסן האפקטיבי ביותר מול חיזבאללה, ויותר מכך – עשויה להיות זרז לפתרון התסבוכת שלא בדרכי מלחמה.

מי שעוקב אחר חיזבאללה ידע לומר כי התנועה השיעית מתקיימת בצל שורה של דילמות, וכן במאבק מתמיד להצדקת קיומה בזירה הפנים-לבנונית. דילמות אלה מעסיקות את הארגון בזמן שגרה, ונדמה כי הן מתחדדות והופכות למהותיות עוד יותר בימים אלה.

את חיזבאללה הקימו משמרות המהפכה של איראן כחלק מהתפישה של ייצוא המהפכה האיסלאמית. משמעות הדבר היא שהארגון קם בתוך לבנון, אך לא כחלק ממנה – תכליתו היתה לשמש חלק מחזון תיאולוגי-מהפכני נרחב שבאחריתו ישלוט האיסלאם (השיעי) על העולם. למדינת לבנון, על המנגנונים הפוליטיים וההסדריות העדתית שלה, לא היה מקום בחזון זה. אלא שבמשך השנים הלך חיזבאללה ושינה את אופיו באופן הדרגתי. לצד טשטוש הדוגמות המהפכניות-איסלאמיסטיות, החל הארגון לאמץ זהות לאומית-לבנונית, ואף השתלב במערכת הפוליטית של המדינה.

תהליך זה מתואר לא פעם בתור ה"לבנוניזציה" של חיזבאללה, במסגרתו הדגישו מנהיגיו את מאבקם בתור תנועה לאומית המשמשת "מגן לבנון" למול הסכנות האורבות למדינה, במיוחד מצד ישראל. אלא שאותה "לבנוניזציה" זוכה לחשדנות מבית ומחוץ. לצד אלה הרואים בה תהליך כן, רבים בלבנון ומחוץ לה רואים בה העמדת פנים צינית שמטרתה להסתיר את כוונותיו האמיתיות של הארגון.

זוהי הדילמה העיקרית שמעסיקה את חיזבאללה ומטרידה אותו גם, ואולי במיוחד, בימים אלה – הדילמה שבין היותו שלוחה איראנית לבין היותו ארגון פטריוטי-לבנוני; והדילמה שבין היותו תנועת התנגדות, הפועלת כחלק מציר רחב המחויב לייצוא המהפכה ולהשמדת ישראל, לבין היותו "מגן לבנון".

המשבר הפנימי בלבנון

חיזבאללה, כך נראה, הופתע ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ולא היה ערוך להשלכותיה. למעשה, נדמה כי העת הנוכחית כלל לא נוחה לו למלחמה עם ישראל. בארבע השנים האחרונות מצויה לבנון במשבר כלכלי חריף וחסר תקדים. המטבע המקומי חווה קריסה היסטורית, התמ"ג צנח ושיעורי האינפלציה והאבטלה מרקיעי שחקים. המשבר הכלכלי תורגם עד מהרה לכדי משבר הומניטרי של ממש, בשעה שלמעלה מ-80% מאזרחי לבנון מוגדרים כמי שחיים מתחת לקו העוני.

אם לא די בכך, לבנון מצויה גם בעיצומו של משבר פוליטי מורכב ומתמשך שמזין עוד יותר את הקריסה הכלכלית ומתדלק מחאות המוניות של אזרחים מיואשים. מאז אוקטובר 2022 מתקיימת לבנון בלא נשיא מכהן, ומאוקטובר 2021 שולטת במדינה ממשלת מעבר חסרת כל יכולת ביצועית. מלחמה הרסנית עם ישראל היא באמת הדבר האחרון שהלבנונים יכולים להרשות לעצמם.

מצבה הפנימי הקשה של לבנון מתקשר היטב למערך השיקולים של נסראללה ולבחירתו לתחום את העימות ולהימנע מזליגה למלחמה כוללת, לפחות בינתיים. מקובל לחשוב שחיזבאללה הוא בעל הבית בלבנון – לפיו יישק דבר, ברצותו ייעשה וברצותו לא. אלא שאמירה זו לא מדויקת. הוא בהחלט גורם הכוח העוצמתי ביותר במדינת לבנון, אך הוא לא כל-יכול, וגם הוא נתון למגבלות כוח ולגורמים מרסנים.

אופוזיציה מבית

עוד לפני 7 באוקטובר סבל חיזבאללה מתדמית שלילית ביותר בזירה הפנים-לבנונית. לצד המבטים החשדניים המופנים לעברו תמיד, הארגון נתפש בעיני רבים כאחראי העיקרי למשבר הכלכלי החריף ולקיפאון הפוליטי, ונראה כמי שמונע מלבנון את האפשרות להיחלץ מהם. מאז שפתח בעימות עם ישראל ב-8 באוקטובר, ללא שום התגרות מצדה, הולכת הביקורת כלפי חיזבאללה וגוברת. דעת הקהל במדינה מביעה התנגדות נחרצת לכניסה למלחמה עם ישראל וחשש כבד מפני השלכותיה ההרסניות.

ההתנגדות למלחמה חוצת עדות ומובהקת גם בקרב השיעים, בסיס התמיכה והכוח של חיזבאללה. ככל שנמשכת המערכה, כך גוברת הביקורת המופנית כלפי חיזבאללה על הנזקים הכבדים שמדיניותו גורמת כבר כעת, ועל המחירים הגבוהים שעלולה לבנון לשלם אם לא יחדול. גלי הפליטים המגיעים מהדרום, וההרס ההולך ומצטבר ככל שישראל מרחיבה את תקיפותיה גם לאזורים מרוחקים יותר, הופכים את תחושת החרדה למוחשית יותר ויותר.

גורמים רשמיים שונים, בהם אף כאלה שנחשבים בעלי בריתו של חיזבאללה, הביעו באופן ברור את חששם מפני המתחולל בגבול ולא חסכו ביקורת מחיזבאללה כשהם יוצאים נגד הניסיון לקשור את המתרחש בעזה ללבנון. עוד ועוד דיווחים מופיעים על רצונה של לבנון הרשמית לשוב באופן מיידי ליישומה של החלטה 1701 הקובעת, בין השאר, את הרחקת פעילי חיזבאללה מהגבול.

בקרב החברה האזרחית הביקורת חריפה ובוטה עוד יותר. יכול להעיד על כך קמפיין המונים הנושא את ההאשטאג "לבנון_לא_רוצה_מלחמה" וצובר תאוצה גדולה ברשתות החברתיות. בכל יום מתפרסמות עוד ועוד התבטאויות המפנות ביקורת קשה כלפי חיזבאללה הגורר את לבנון לקטסטרופה בשם אינטרסים זרים וללא שום היגיון או הצדקה.

התמונה בהקשר זה היא פשוטה למדי – האזרח הלבנוני הממוצע אולי לא רוחש אהדת יתר לישראל, אך נדמה כי בימים אלה גם פלסטין לא מעסיקה אותו. הטיעונים בדבר הצורך שבהתגייסותה של ההתנגדות לצדה של עזה פשוט אינם משכנעים אותו, לא כשהוא טרוד בהבטחת הישרדותה של משפחתו.

מלחמה כוללת בין ישראל וחיזבאללה תהיה למעשה מלחמת השמדה הדדית – תיקו מדמם והרסני. איש לא שוגה באשליות שמלחמה שכזו תוביל להיעלמותו של הצד השני, אך ההרס והחורבן שייגרמו הן בישראל והן בלבנון משמשים גורם מרתיע בפני שני הצדדים. חיזבאללה לא מסתיר זאת, ומיומו הראשון של העימות מקפיד נסראללה להצהיר שהוא לא מעוניין במלחמה, וברגע שתיפסק ה"תוקפנות" בעזה יחזור השקט גם לגבול לבנון.

אלא שהצדדים נמצאים במלכוד מסוכן, ובחודשים האחרונים נוצרה דינמיקה מורכבת, שבה על אף שאיש לא מעוניין במלחמה, ייתכן שהיא הופכת לבלתי נמנעת. נסראללה שומע היטב את הקולות בתוך לבנון ויודע כי גרירתה של המדינה למלחמה עלולה לשמוט את הקרקע תחת הטענה להיותו "מגן לבנון". אך מנגד, קשה לראות כיצד יצליח להשתחרר מהבטחתו להתייצב לצד עזה עד להפסקה מוחלטת של המלחמה.

מצד שני, בשעה שעשרות אלפים מאזרחיה הפכו לפליטים בארצם, נדרשת ישראל להציג בפניהם מצג תודעתי משכנע מספיק של הסרת האיום מן הגבול. נדמה כי בקרב הדרג הפוליטי והצבאי בישראל גוברת התפישה לפיה שינוי המצב יתאפשר רק באמצעות מהלך צבאי.

חולשה כהזדמנות

בינתיים מנסים גורמים חיצוניים, אזוריים ובינלאומיים, למנוע את ההסלמה. ארצות הברית, כך לפי דיווחים, הגישה לאחרונה הצעה להסדרת הסוגייה של הגבול היבשתי, עליה יוסכם לאחר הפסקת האש; צרפת הציגה יוזמה ברוח דומה, וגם קטאר הוזכרה כמי שעשויה לשחק תפקיד בהסדרה. חיזבאללה הביע מאחורי הקלעים נכונות לדון בנוסחה שתאפשר להביא לסיום העימות, ובימים האחרונים דווח כי אחד מבכירי חיזבאללה אף הגיע לאיחוד האמירויות כשאחת ממטרותיו היא לבחון את אפשרותו של תיווך אמירתי לסיום הלחימה, על אף מערכת היחסים העגומה בין הצדדים.

עם זאת, נדמה כי הדרך לשם עוד ארוכה, ונכון לרגע זה האפשרות לפרוץ מלחמה נראית סבירה יותר מאשר הגעה להסדר מדיני. בנקודה זו הופכת מדינת לבנון, על חולשותיה ומשבריה התכופים, לגורם קריטי ביכולת להגיע לפתרון הסוגיה בדרך שלא כוללת מלחמה. המציאות המשברית בלבנון והאופוזיציה הפנימית ההולכת וגדלה כלפי חיזבאללה הן נקודת החולשה של הארגון השיעי וגורם חשוב בריסון פעילותו. נסראללה, כאמור, מנסה כל העת לפשר בין הדילמות הקיומיות המעסיקות אותו, וסביר שיהיה נכון לוויתורים. בינתיים נראה שאין סתירה בין האינטרס של מדינת לבנון ובין פטרוני חיזבאללה באיראן, שכן גם טהראן לא מעוניינת בהרחבת המלחמה.

טוב תעשה ישראל אם תדע לנצל את נקודת החולשה הזו. בשיתוף הקהילה הבינלאומית, יכולה ישראל לפעול כדי להביא ליצירתה של "החלטה 1701 משופרת", שתכלול גם צעדים לחילוצה של לבנון מהמשבר הכלכלי והפוליטי, ואף תניח תשתית להסדרתן של נקודות מורכבות יותר בהמשך. לישראל יש הרבה מה להציע ללבנונים, ורבים מהם מוכנים להטות אוזן.

יש להודות כי האיום מצד חיזבאללה לא ייעלם בדרכי שלום, ועלינו להיזהר מנפילה מחודשת למשוואת ה"הרתעה" שמגרעותיה נחשפו באופן מחריד במקרה של חמאס. יחד עם זאת, למול ההתנגדות הפנימית ההולכת וגדלה כלפיו בלבנון, יש לישראל ולשותפותיה במרחב האזורי והבינלאומי הזדמנות לחדד את הדילמה של חיזבאללה בין הזהות הלבנונית והפרו-איראנית. מהלך מדיני מאתגר מסוג זה עשוי להעניק לישראל מרחב תמרון גדול יותר להתמודדות עם הארגון, ולא פחות מכך, עמדה משופרת אל מול פטרוניתו איראן.

המאמר פורסם ב-11 באפריל, 2024, באתר הארץ.