כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
בראייה היסטורית תהיינה לנשיאות של דונלד טראמפ השלכות מזיקות על ארה"ב, על העולם, ובפרט על ישראל, אולם בתחום אחד הוא תרם רבות לחיוב: מדיניותו גרמה להכרה בכך שתמיכה בישראל אין משמעותה בהכרח תמיכה בעמדות ממשלת ישראל. טראמפ אכן תמך באופן נלהב וייחודי בממשלה והעניק לה מתנות לרוב, אבל מדיניותו פגעה קשות בישראל ובמעמדה. וכל זה עוד לפני הסיפוח, שאם יתרחש – יפגע אסטרטגית ביציבות האזורית ובלגיטימיות הבינלאומית של ישראל.
טראמפ הפך את ארה"ב למשפיעה הרבה פחות בזירה הבינלאומית ובאזורנו, ומכאן גם הצטמצמה באופן משמעותי יכולתה לסייע לנו במוסדות הבינלאומיים ובהשפעה בילטרלית על מדינות שחשובות לנו.
הוא הפך את ארה"ב לבלתי רלבנטית להסדר עם הפלסטינים – מהלך קריטי ליכולתה של ישראל להיות מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי – מכיוון שהתעלם לחלוטין מקיומו של הצד השני בסכסוך, ואיבד את ההשפעה האמריקנית על הרשות.
טראמפ הפך את ארה"ב לחסרת משמעות לגבי עצירת הגרעין האיראני, אחרי שפרש באופן חד-צדדי מהסכם ה-JCPA ופירק את הקואליציה הבינלאומית האפקטיבית שהוקמה על ידי ממשל אובמה.
הוא הפך את אמריקה לצופה פסיבית בכל הנוגע להסדרים בסוריה ולנוכחות של מיליציות שיעיות בגבולנו הצפוני. נושאים אלה, החשובים כל כך לישראל, נקבעים כיום בין רוסיה, טורקיה ואיראן.
קרבתו לממשלת נתניהו, בניגוד לעמדותיו הקרירות כלפי בנות ברית אסטרטגיות בנאט"ו ובאסיה, הציבה את ישראל במחנה של המנהיגים הסמכותנים והפופוליסטים והרחיקה אותנו מהצד הליברלי, שמהווה רוב גם בארה"ב וגם באירופה. קרבה זו פגעה באורח אנוש בתמיכה הדו-מפלגתית בישראל ובקשר של יהדות ארה"ב איתנו.
שנים רבות קידש הממסד היהודי-אמריקני את התמיכה בעמדות ממשלת ישראל מבלי לשפוט אותה באשר למדיניותה ומבלי לבחון אם היא טובה לעם היהודי, לארה"ב ואפילו לישראל. שאלת "מה טוב לישראל" היא כמובן חלק ממחלוקת לגיטימית, אבל נשיאות טראמפ הבהירה ליהודים רבים שהם יכולים להיות ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל גם אם הם קשורים ומחויבים למדינה. נשיאותו הבהירה להם שהם יכולים לפעול במסגרת החוק נגד מדיניות ממשלת ישראל בדיוק כפי שהם יכולים להילחם במסגרת החוק בעמדותיו של הנשיא הנבחר בארצם.
החיבור הסימביוטי בין טראמפ לנתניהו הבהיר ליהודים אמריקנים שהגיע הזמן לעשות הפרדה בין אהבתם לארצם לבין מדינת הלאום של העם היהודי ולבין גישתם כלפי הדרג הנבחר. דווקא ערכיו המזעזעים של טראמפ – הגזענות הקסנופובית, המיזוגניה והזלזול בכל מי שאינו חושב כמותו -הבהירו כמה ההבחנה הזאת הכרחית.
במשך שנים תמכו הגורמים הממסדיים של יהדות ארה"ב במדיניות של הממשלה בישראל, אף שרוב היהודים הם ליברלים וחלקם הגדול אף פרוגרסיביים, ואף שערכיה ומדיניותה של ממשלת ישראל היו הפוכים משלהם. הם המשיכו לתמוך בממשלה שמבחינתה הם בכלל יהודים סוג ב' אם הם אינם אורתודוכסים, וכאלה שתמיכתם בפתרון שתי המדינות, אליבא דמפלגת השלטון בישראל, מעידה על תבוסתנות או על אנטישמיות עצמית.
במשך שנים רבות מנעה עמדה זו של הממסד היהודי מהממשלים האמריקניים לנקוט עמדה פרו-אקטיבית לקידום שלום בין ישראל לפלסטינים, מכיוון שהארגונים לחצו על כך שכל צעד אמריקני יהיה מתואם עם ממשלת הליכוד שמתנגדת לכל הסדר שהפלסטינים עשויים להסכים לו.
העמדות שאנחנו מתחילים לשמוע במפלגה הדמוקרטית מעוררות תקווה שארה"ב תחזור להיות חבֵרָה אמיתית של ישראל, שמסוגלת מבחינת יכולותיה הדיפלומטיות ועמדותיה לחדש את מעמדה בעולם ובאזור. חברה שתהיה שחקן משמעותי מול אויבינו ושחקן משמעותי שיוכל לסייע להביא לקיצו את הסטטוס קוו עם הפלסטינים – זה שמאיים על עתיד החזון הציוני.
המאמר פורסם ב-Ynet ב-7 ביולי 2020
