ישראל נוטה להתייחס באור שלילי למיקומה הגאו-פוליטי, בייחוד לאור הסכסוך הישראלי-ערבי והבידוד האזורי שהוא כופה עליה. כתוצאה מכך, התפתחה בישראל "מנטליות אי" ותחושת מצור, שמתאפיינת במגננה ובבדלנות ושרואה את העולם כמקום עוין. ואולם, מיקומה הייחודי של ישראל יכול להפוך גם לנכס, ולא רק להיות לנטל. על ישראל לנצל לטובתה את מיקומה בין שלוש יבשות ומערכות מדיניות – המזרח התיכון, הזירה האירופית והזירה הים-תיכונית – ולהגביר את הזיקה לאזורים אלו, תוך הגדרת מידת השייכות עימם, והכרה והפרייה של קשרי הגומלין ביניהם. לצורך כך, על ישראל לאמץ תפיסת מדיניות-חוץ רב-אזורית חדשה. מאמר זה מציג עקרונות מנחים לתפיסת מדיניות-חוץ שכזו, והמלצות לצעדים שישראל יכולה לנקוט על-מנת להגביר את ההשתלבות שלה במזרח התיכון, באירופה, ובאגן הים התיכון.
מאמר זה הוא חלק מסדרת פרסומים שמציגה עקרונות מנחים לתפיסת מדיניות-חוץ חדשה לישראל, אותה גיבש צוות חשיבה של מכון מיתווים.
