בתוך סיפור ההשלמה בין שתי מדינות האויב לשעבר מסתתר גם משל משמח למציאות המזרח תיכונית. הכל מתחיל מההנהגה, אבל דחיפה חיצונית יכולה לייצר הבקעה נחוצה.
עבור מי שמעוניין לקדם שלום בין ישראל והפלסטינים המצב הנוכחי עשוי לייאש. הוא אכן מייאש רבים, ותפיסה שגויה ש"אין פתרון" הולכת וקונה לה אחיזה בקרב קהלים גדלים. מי שאינו מעוניין להתבוסס בייאושו ולשגות באשליה כי כבר ניסינו הכול, ואין תקווה, מוזמן להרים את ראשו, להביט סביבו, וללמוד ממקרים אחרים בעולם – דרכם ניתן לגייס תובנות חדשות ולמצוא נתיבים חדשים לשלום. אמנם, כל מקרה שונה, אך ניתן ללמוד ממקרים דומים ולקבל השראה. כזה הוא למשל תהליך השלום שנרקם בשנה האחרונה בקרן אפריקה.
תהליך השלום בין אתיופיה ואריתריאה הינו משל שבא לעורר תקווה. לו חזרנו שנה אחורה, הייאוש בקרן אפריקה היה דומה לשלנו – שנים ארוכות של סכסוך דמים נמשך ללא תוחלת, הסכמי עבר שלא כובדו, חברות קרועות בסכסוכים אתניים וטריטוריאליים, ותקווה לשינוי שלא נראית באופק. אולם, בתהליך מדהים, מהיר מאוד, הצליחו הצדדים בקרן אפריקה לשנות את מציאות חייהם ולעלות על נתיב לשלום. באפריל 2018 עלה לשלטון באתיופיה אבייה אחמד, ותוך כמה חודשים חתמו הצדדים על הסכם שלום בתיווך ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות והאו"ם. בעקבות כך, תהליכי שלום נוספים פרצו בקרן אפריקה, ויחסים עוינים הוחלפו במשא ומתן וברקימת קשרים.
המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך ה-15 במאי, 2019