כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
בשנה האחרונה אנו עדים לעיצובו של מזרח תיכון חדש, שבו ישראל ממלאת תפקיד לא שולי. המונח, כזכור, נטבע על ידי שמעון פרס, לאחר חתימת הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בשנות ה-90 ;הוא ראה בחזונו עידן חדש שבו העולם הערבי, ישראל, ואולי גם תורכיה, משתפים פעולה במגוון של תחומים אזרחיים. העולם הערבי ראה בשלילה את המונח, אשר נתפס כניסיון ישראלי לרכוש הגמוניה באזור בדרכים שאינן צבאיות, אולם בתקופה זו זכתה הדיפלומטיה הישראלית להישגים רבים באזור.
בניגוד לעבר, המזרח התיכון החדש הנוכחי נוצר מבלי שישראל תרמה דבר להיווצרותו; הוא תולדה של כמה תהליכים, הכוללים את כיבושה של עיראק על ידי ארה"ב ב-2003 ,צמיחתה של איראן כמעצמה אזורית החותרת להגמוניה ולנשק גרעיני, ולגל מהפכות "האביב הערבי" שיצרו כאוס בכמה מדינות מרכזיות (מצרים, סוריה) ושוליות (לוב, תימן, תוניסיה, בחריין). התפרקותו של העולם הערבי חייבה את חלק מרכיביו לחפש בעלי ברית מחוצה לו, כדי להיאבק בסכנות הנמצאות בתוכו ובאזור. תהליכים אלו יצרו ארכיטקטורה חדשה של בריתות וקואליציות המבוססות על אינטרסים.
