למרות הקורונה, המשבר הכלכלי והחום המעיק, מחוגי השעון ממשיכים לעבוד כרגיל, ותאריך היעד לתחילת הסיפוח נמצא ממש מעבר לפינה. ייתכן מאוד שבסופו של דבר נגלה ש-1 ביולי הפך ל-26 ביולי או ל-9 באוגוסט (לא דבר חריג בישראל או במזרח התיכון), ושהסיפוח הופך לסיפוחון – או אפילו להצהרה פומבית נטולת משמעות אמיתית.
בינתיים גם אין מפות, לא לפוליטיקאים, ואפילו לא לצה"ל; אין הסכמות בצמרת הממשלה, שממשיכה לכנות את עצמה בשם האזוטרי "ממשלת אחדות"; ואין תמיכה אפילו בקרב המתנחלים עצמם, שלמענם כביכול המהלך השנוי במחלוקת יוצא לדרך, בעוד שרק כ-3.5% מהציבור מאמינים שהממשלה צריכה לתעדף את הסיפוח על פני תחום הבריאות והבראת הכלכלה.
אך התמונה האזורית המנומנמת הזאת של אחר הצהריים קיצי, כשכולם חסרי אנרגיות ועניין, יכולה להתחלף חיש מהר במציאות אחרת לגמרי.
גורמים רבים במזרח התיכון כבר מזהירים מפני הרעה ביחסים, ביטול ההסכמים וגלי אלימות, בעוד שמומחים בתחום הביטחון מתריעים על כך שהצעד הזה גורע תשומת לב מהמאבק בגרעין האיראני ומערער על ביטחון ישראל במספר זירות.
פתגם ערבי אומר כי "מי שמשחק באש – סופו להישרף". מה באמת יקרה במזרח התיכון, כאשר ישראל תודיע באופן רשמי על סיפוח של שטחים בגדה המערבית ובבקעה? והאם דינו של "סיפוחון" של כמה גושי התיישבות, עליו מדבר לאחרונה נתניהו, הוא הדין של סיפוח מלא של כל השטח – כ-30% מהגדה?
האם אנו צפויים לאינתיפאדה חדשה בשטחים, ביטול הסכמי השלום עם מצרים ועם וירדן, פעילות מוגברת של ארגוני טרור כמו חזבאללה וחמאס וחרם מחודש מצד מדינות ערב? או שהמדינות הערביות, שנחלשו משמעותית באביב הערבי, במשבר הכלכלי ובמשבר הקורונה, עסוקות בעצמן ובמצוקתן הפרטית?
כדי לבור מוץ מבר, זמן ישראל מביא את הקולות של מומחים ובכירים ממצרים, ירדן, טורקיה, לבנון, איחוד נסיכויות המפרץ והרשות הפלסטינית, על מנת לשמוע את ההערכות שלהם לגבי השלכות אפשריות של הסיפוח.
חלקם חששו להתראיין בשמם המלא, במיוחד לאור הרגישות של נושא הסיפוח בכמה מדינות והתגברות האווירה האנטי-ישראלית במדינות אחרות, גם אם המדינות הללו חתומות על חוזה שלום עם ישראל זה עשרות שנים.
עמאן: "ישראל החליטה כי 'ירדן היא פלסטין'"
לאחר 25 שנים של שלום, שאמנם לא פגש את הציפיות של שני צדדים אך בכל זאת נותר יציב, הירדנים מתכוננים לסיוט הגדול ביותר שלהם: סיפוח ישראלי של שטחים נרחבים בגדה המערבית, כולל עמק הירדן, דבר שצפוי לעורר זעם ותסכול רב בקרב האוכלוסייה הפלסטינית-ירדנית, ואף לערער את הביטחון בממלכה.
המלך עבדאללה התבטא פעמיים בתקופה האחרונה בעניין הסיפוח, ורמז שכל האפשרויות פתוחות, כולל ביטול הסכמי השלום עם ישראל. שר החוץ איימן אל-ספדי, וגם מרוואן אל-מועשר, שהיה בעבר שגריר ירדן בישראל ושר חוץ של הממלכה, התריעו כי הסיפוח יבטל למעשה את הסכם השלום בין המדינות.
אך לא כל הירדנים סבורים שזאת תהיה התוצאה המידית של המהלך. בן-שיח אחד, המעורה היטב בענייני הפלסטינים בממלכה, אמר לזמן ישראל כי רבים בירדן חושבים שאוכלוסיית הגדה המערבית תיטמע – לפחות בחלקה – בירדן, מכיוון שהם מאמינים כי ישראל תנסה "לנקות" את האדמה המסופחת מתושביה הפלסטיניים, ולהגשים את החלום הישן על "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ".
האם ירדן תוכל להתנגד למהלך הזה, אם הוא יקבל תמיכה מארצות הברית? התשובה היא לא בהכרח, בהינתן המצב הכלכלי הקשה השורר במדינה.
בן-שיח אחר, בכיר לשעבר המקורב לממשלה, העריך כי ירדן לא תגיב לאירועים בחופזה כדי לא להזיק לעצמה, אלא תפנה למוסדות הבינלאומיים ותנסה לגייס תמיכה עולמית נגד הסיפוח. "המהלך הזה בלתי מקובל בעליל, הוא פוגעני ולא נסכים לו. אך קרוב לוודאי שהממלכה לא תשבור את הכלים, וקודם כל תמצה את האפשרויות הדיפלומטיות", אמר הבכיר לזמן ישראל.
שני המרואיינים חששו להזדהות בשמם, מכיוון שתנועת ה-BDS הפכה להרבה יותר פעילה ומשמעותית בממלכה בשנים האחרונות, כך שכל קשר עם ישראל – במדינה שחתומה על הסכם שלום עמה – נחשב למעשה שלא ייעשה.
קהיר: "הסיפוח יפגע במי שמאמין בשלום"
באופן מפתיע, מצרים – המדינה הערבית הגדולה ביותר, שעיצבה את היחס בעולם הערבי כלפי ישראל במשך שנים רבות, כשהיא מציבה קווים אדומים ומתנגדת לפשרות כאלה ואחרות – שומרת בינתיים על שתיקה רועמת.
המצב בארץ הנילוס אינו פשוט כלל: מספר חולי הקורונה שם ממשיך לטפס; מערכת הרפואה הציבורית המצרית הרעועה נאבקת במחסור בתקציבים, בתרופות ובאמצעי מיגון; וענף התיירות ספג מכה אנושה, ואינו צפוי להתאושש עד סוף השנה, למרות שהמדינה תיפתח בהדרגה לתיירות נכנסת כבר ב-1 ביולי.
השנה חצתה מצרים את רף 100 מיליון התושבים – תושבים שגם הם זקוקים למזון ולמים, כמובן. ואם במים עסקינן, אז חשוב להזכיר את הסכסוך עם אתיופיה ואת הקמת סכר א-נהדה, שצפוי לגרוע כ-40% ממשק המים המצרי עם השלמתו.
עד כמה הסכסוך הערבי-ישראלי, ובאופן קונקרטי הסיפוח, מעניינים את המצרים בימים אלה, ומדוע שותק הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי?
עבד אל-ג'ואד סעיד, מרצה וחוקר מצרי, אומר בראיון לזמן ישראל כי הסיפוח מהווה מכה אנושה למצרים שדווקא מאמינים בשלום עם ישראל – כל אותם אינטלקטואלים ערבים שמתבטאים בעד שיתוף פעולה והתחממות היחסים.
"הסיפוח יגרום לאנשים כאלה לאכזבה מרה, וירחיק אותם מהחזון של שיתוף הפעולה והשלום כאן במזרח התיכון", אומר סעיד. עבד אל-ג'ואד סעיד הינו בין המצרים הבודדים שאינם מפחדים לדבר על נורמליזציה ושלום בין ישראל למצרים, בדגש על יחסים טובים בין בני אדם, ולא רק בין מנהיגים וצבאות.
הוא אינו מפחד לשוחח עם ישראלים ולהתראיין לכלי תקשורת ישראלים, בין היתר מכיוון שהוא עצמו מתגורר באינדונזיה, הרחק ממולדתו.
בעבר, כתב עבד אל-ג'ואד סעיד מכתב תגובה לספרו של יוסי קליין הלוי "מכתבים לשכן הפלסטיני שלי", וטען כי האזור זקוק להתחלה חדשה, הרחק מהרוחות הלאומניות והדתיות שעיצבו את החיים בו במהלך שנים רבות. בין היתר כתב שם:
"אנחנו צריכים להתקדם אל עבר עידן פרוגרסיבי יותר שלוקח בחשבון את ההתקדמות המדעית האדירה. אנחנו צריכים ללכת קדימה עם האינטלקט האנושי. הגופים הפוליטיים צריכים להיות מבוססים על ערכי אחדות של הזהות האנושית. אין ספק שהדרך של יצחק, ישמאעל ויעקב לא יכולה לסייע לפתרון אמיתי".
(השבוע פורסם בזמן ישראל מכתב פומבי של קליין הלוי לבני גנץ ולגבי אשכנזי, שבו הוא קורא להם להילחם בכל כוחם בשאיפות הסיפוח של נתניהו).
השלום עם מצרים אמנם מתקיים כבר 41 שנים, אך נותר קר, ומסתכם בעיקר בקשרים בין אנשי צבא וביטחון ומנהיגים פוליטיים. הרחוב המצרי מתנגד בחלקו הגדול לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, גם בגלל הסכסוך הלא-פתור בין ישראל לפלסטינים, וגם בגלל אמונות קדומות ופרופגנדה אסלאמית ולאומנית.
האם ייתכן שמצרים תבער בגלל סיפוח הגדה המערבית, ושמאות אלפי מפגינים ידרשו מהנשיא שלהם לנתק את היחסים עם ישראל? כרגע הדבר נראה בלתי סביר, קובע מצרי אחר שביקש לדבר בעילום שם. "לא מדברים על כך הרבה, ולמען האמת המצרים עסוקים כרגע בבעיות שלהם – קורונה ואבטלה", הוסיף בן-שיחי.
אבו-דאבי: "יש לכם בעיה של מנהיגות"
לא קהיר, עמאן או ריאד, אלא דווקא אבו-דאבי התגלתה עד כה כלוחמת הגדולה בסיפוח. המדינה הנוצצת, שישראלים רבים כל כך חולמים בלילות ובימים על ביקור במלונותיה היוקרתיים ובקניוניה הרחבים, מתבטאת הכי הרבה בנושא.
יוסף אל עותייבה, השגריר האמירתי בוושינגטון, פרסם מאמר בידיעות אחרונות שבו הזהיר מפני המהלך, אך גם לפני כן, שרים בכירים – כגון אנוואר גרגש, ששוחח עם חברי הועד היהודי האמריקאי, התבטאו בגלוי ובפומבי נגד הסיפוח.
מדוע דווקא אבו-דאבי הרחוקה הרימה גבוה את הדגל נגד הסיפוח? ככל הנראה, האמירתים חשים כי המוניטין שלהם בעולם הערבי עלול להיפגע קשות בגלל ההתחממות המשמעותית שחלה לאחרונה ביחסיהם עם ישראל.
הם היו מעדיפים לראות מו"מ פעיל בין ישראל לרשות הפלסטינית והתקדמות לכיוון פתרון האפשרי, גם אם צנועה ביותר, או אפילו המשך של הסטטוס קוו.
הסיפוח לדידם הוא קו אדום, ומימושו עלול לגרום קרוב לוודאי לנסיגה מההבנות שקיימות בין שתי המדינות כעת, ולחזרה לאחור בכל מה שנוגע לנורמליזציה במגוון תחומים. עם זאת, הקו האדום עלול להתברר כגמיש למדי, מכיוון שגם שר החוץ גרגש רמז לכך שמדינתו יכולה שלא להסכים עם הסיפוח ולדחות אותו, אך להמשיך לשתף פעולה עם ישראל בתחומים רבים, "למען היציבות באזור".
איש עסקים בכיר מדובאי, שמנהל קשרים עם מספר גורמים ישראלים, מספר לזמן ישראל על תחושת האכזבה הקשה שהציבור האמירתי חש בעקבות ההבטחות של נתניהו להמשיך ולקדם את הסיפוח, אך גם הוא נמנע מלדבר מפורשות על הקפאת שיתוף הפעולה והמסחר. "אנו מאמינים שהצעד הזה לא עוזר ולא משרת את השלום. בעיני, יש כאן היעדר מנהיגות. כדי לקדם את השלום ואת הפיתוח, חייבים מנהיג החלטי שאכפת לו מהמדינה, ולא רק ממטרות פוליטיות קצרות טווח. לנו זה נראה שיש אצלכם פער בין האנשים לבין ההנהגה בנושא", אמר לי.
"נכון שמדובר בשיטה הדמוקרטית (הישראלית), אך הפער עדיין שם. זה כמו עם המשטר האיראני, שמאמין שכולם בחוץ אויבים ופועלים בהתאם. אך זה לא נכון. חייבים לכבד את האנשים האחרים ואת החוק הבינלאומי.
"יש פתגם שאומר כי 'מי שמפחד מרוח רפאים, הרוח תבוא ותאכל אותו'. אי אפשר לחיות היום על פי תאוריות הקונספירציה, אנחנו במאה ה-21.
"אני מאמין שקיימת בעיית מנהיגות בשני הצדדים – הישראלי והפלסטיני. והמלחמה היא הנשק של החלש, לא של החזק. אם ישראל חזקה, היא חייבת לבחור בדיפלומטיה, לא במלחמה. יוזמת השלום הערבית של המלך (הסעודי) עבדאללה הייתה מאוד חיובית וחזקה, אך ההנהגה שלכם לא נענתה לה".
האם הסיפוח אכן יפגע בנורמליזציה עם נסיכויות המפרץ, ויסכל את המאמצים של השנים האחרונות לבנות מערכת יחסים חמימה ומשתלמת לשני הצדדים?
כרגע נראה שאבו-דאבי מנהלת קמפיין משמעותי ועדיין מקווה שניתן למנוע את הסיפוח. קרוב לוודאי שתחומי שיתוף פעולה מסוימים עומדים להיפגע, אך אין צפי לניתוק של היחסים ושל המסחר המתקיים אמירתים לחברות ישראליות.
כנראה שהמילה המתאימה למצב הזה היא "צינון": היחסים יצטננו והציפיות יונמכו, אך רעידת אדמה לא תהיה כאן.
ביירות: "ללבנונים אין פנאי לחשוב על זה"
המוני אדם שוב יוצאים לרחובות ביירות, טריפולי וצידון: המחאה הלבנונית חוזרת מן המתים – או מחופשת הקורונה שנכפתה עליה.
המצב הפיננסי שם רע, המטבע הלאומי ממשיך להתרסק והממשלה והצמרת הכלכלית עומדות חסרות אונים אל מול האסון המתגלגל הזה, כאשר חזבאללה – מי שבאמת אוחז בהגה בלבנון – ממשיך להתבונן בשוויון נפש במדינה הבוערת.
איה (שם בדוי), חוקרת לבנונית שחוששת מנקמת ארגון הטרור, מספרת לי כי במצב הנוכחי – שמרגיש כמו צניחה חופשית לתוך תהום – ללבנונים אין פנאי לחשוב על מצוקות של אחרים, ואין שם קשב לרטוריקה של חזבאללה נגד ישראל.
האם הלבנונים חושבים על הרשות הפלסטינית ועל הסיפוח? "ובכן, שער הדולר עומד היום על 7,000 לירות לבנוניות. לפני כמה שבועות, השער היה 5,000 לירות", אומרת איה. "מדובר במכה קשה לחזבאללה, כי אפילו לתומכים שלהם לא אכפת יותר ממה שקורה. לא אכפת להם אפילו ממה שקורה במישור היחסים בין לבנון לישראל – הטיסות הישראליות מעל השטח הלבנוני והפעילות הישראלית בסוריה – והנושא הפלסטיני כרגע לא מעסיק אותם. חזבאללה ינסה להשתמש בסיפוח למנף את עצמו, אך נראה שהלבנונים איבדו את התיאבון ל'רטוריקה של התנגדות', מכיוון שהם רואים שסדר העדיפויות של חזבאללה זה קודם כל סוריה.
"כמו כן, הלבנונים לא רואים את ישראל באותו האור כמו פעם. הם לא הפכו לאוהדי ישראל, אך הם יודעים שיש בה קולות שונים. היום הכל פתוח, לא כמו פעם. יודעים שלא כל ישראל זה נתניהו. כמובן שיש עניינים בלתי פתורים איתה, ברור, אך הפרספקטיבה שונה וגם הנסיבות של לבנון שונות מאוד", מוסיפה איה.
כרגע לבנון טרודה בבעיותיה. יחד עם זאת, מספר מומחים לבנונים מאמינים כי הסיפוח המסתמן דווקא משחק לידיים של האיראנים, הפטרונים של חזבאללה, ומחזק את מעמדם בלבנון. ההשלכות לטווח הארוך עלולות להיות הרסניות, מזהירה רג'ידה דרגאם, המייסדת של מכון ביירות, במאמר שפורסם לאחרונה.
אנקרה: "עלולה להיות המבקרת הגדולה ביותר"
המדינה שצפויה להיות המבקרת הגדולה ביותר של ישראל (בקרב המדינות שיש לה יחסים דיפלומטיים עמה), היא ללא ספק טורקיה. גם שם מתמודדים עם נזקי הקורונה ועם כלכלה מצטמקת, אך כמות הפרסומים בתקשורת הטורקית לגבי הסיפוח הולכת וגדלה, והתבטאויות הבכירים הטורקים הולכות ומחריפות.
הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ובכירי משטרו כבר התבטאו באופן גורף נגד הסיפוח, כאשר בורהן א-דין, המנהל את הקרן למחקר פוליטי, כלכלי וחברתי (מכון מחקר המקורב לממשלה) הקדיש טור שלם למאמץ הטורקי לגיוס הקהילה הבינלאומית נגד הסיפוח, ושר הדתות הבטיח לגייס "את האומה האסלאמית למאבק".
סלין נשיא, חוקרת ופרשנית יהודיה-טורקיה, מאמינה כי הסיפוח עלול לפגוע במאמצים הזהירים לשיפור היחסים בין שתי המדינות. "מפלגת הצדק והפיתוח (מפלגתו של ארדואן) מזוהה מאוד עם העניין הפלסטיני, וגם הציבור הטורקי תומך במאבק הפלסטיני באופן מסורתי", אומרת נשיא בראיון לזמן ישראל.
"הסיפוח עלול לפגוע במה שנקרא 'דיפלומטיה בעידן הקורונה'", מזהירה נשיא. "נכון שהיחסים כבר לא יחזרו למה שהיו בשנות ה-90, אך בחודשים האחרונים טורקיה העבירה לישראל ציוד רפואי, ואל על חידשה את טיסותיה לטורקיה.
"הייתה כאן הזדמנות להמס את הקרח, והייתה ציפייה לשיפור היחסים לאור האירועים בסוריה ובאגן המזרחי של ים התיכון. אולי היחסים לא יהיו יותר גרועים, אך ההתחממות ההדרגתית והיוזמות החדשות בהחלט עלולות להיפגע".
בין היתר, טורקיה עלולה להביא להחרפת המצב בהר הבית, שם קנתה לעצמה מעמד משמעותי בשנים האחרונות, גם בזכות התרומות שלה לארגונים האסלאמיסטיים השונים הפועלים על ההר. ללא ספק, גם נשמע נאומים זועמים נגד ישראל מפי ארדואן, ומפלס העוינות יעלה עוד יותר. אך האם הסיפוח יפגע גם במסחר הענף והמשתלם לשתי המדינות? כרגע, העניין הזה לא עומד על הפרק.
הרשות הפלסטינית: "אין פתרון מלבד מדינה עצמאית"
אין זה סוד שהמזרח התיכון בשנת 2020 אינו המזרח התיכון של שנת 2000. במהלך התקופה הזאת משטרים נפלו או הופלו, מהפכות השתוללו, הכיכרות סערו, והעולם הערבי הלך ונחלש מכל בחינה אפשרית. משבר הקורונה נתפס כקש שעלול לשבור את גב הגמל באופן סופי. האם בתוך כל התוהו ובוהו האזורי, בבירות הערביות יש קשב ועניין במהלכי הסיפוח וכוח להתנגד להם?
ככל הנראה, לא מדובר כרגע בפיצוץ או ברעידת אדמה, אלא בתהליכים לטווח ארוך. הסיפוח מוסיף עוד נדבך לחוסר יציבות האזורית, מחליש עוד יותר את ידי המתונים באזור, ומעניק לקיצונים עוד משהו להיאחז בו.
איך נראה המזרח התיכון מרמאללה, שם מנסים בכל הכוח לארגן ברית ערבית שתעמוד איתן נגד הסיפוח, ותשפיע על מקבלי ההחלטות בוושינגטון ובירושלים?
חוסאם זומלוט, השגריר הפלסטיני בלונדון, מזהיר בראיון לזמן ישראל דווקא מההשלכות בזירה הפנימית בישראל. "אולי אנחנו כפלסטינים נפסיד בטווח הקצר או הבינוני, אך ישראל תצטרך להתמודד עם השלכות ארוכות טווח", הוא אומר.
לדבריו, "ברגע שיסתיים הדיון על הגאוגרפיה (כלומר על הגבולות), יתחיל השיח על הדמוגרפיה (זכויות ושוויון לפלסטינים שיתגוררו בשטחי מדינת ישראל).
"לגבי התגובה של המדינות הערביות – אנשים מגיבים לאירועים משמעותיים היום בכל מיני אופנים", אומר זומלוט. "הם לא בהכרח יצאו להפגנה, אך גם לא יישארו אדישים. יש הרבה דרכים למחות ולהפעיל לחץ היום, כידוע".
זומלוט סבור עוד כי ירדן ומצרים יתנגדו באופן משמעותי לסיפוח, מכיוון שמדיניות החוץ שלהן מושתתת על הקמת מדינה פלסטינית.
"המדינה פלסטינית היא נדבך חשוב בתפיסת הביטחון הירדנית, וגם למצרים אין פתרון אחר לעזה, בלבד זה שתהיה חלק מהמדינה פלסטינית", הוא קובע.
לפני שנתיים נסגרה הנציגות הדיפלומטית הפלסטינית בוושינגטון, שם שימש זומלוט כשגריר. מאז הוא מונה לשמש כשגריר בלונדון, שם הוא נמצא בקשר עם השגרירים הערביים והאירופים על בסיס יומיומי. איפה שישראל רואה חולשה ופסיביות, הוא רואה עמדה נחושה שדוחה את הסיפוח מכל וכל.
גם במקרה הזה, הקרב על הנרטיבים נמשך במלוא הכוח, בעוד שמחוגי השעון ממשיכים להסתובב ולקרב את מועד הסיפוח הרשמי. כרגע נראה שהמזרח התיכון – הלום קרב, מדמם ופגוע – אינו עוצר את נשימתו לקראת המהלך.
המאמר פורסם בזמן ישראל, 18 ביוני 2020.
