מקרון מציע ״מועדון אירופי״ חדש. האם לישראל יש בו מקום?

כל הפרסומים / ישראל ואירופה

המלחמה באוקראינה מעוררת את אירופה להגדיר מחדש את יחסיה עם המעגל השני של ידידותיה ובעלות בריתה, ולבחון מי חולקת עימה את ערכיה הדמוקרטים-ליברליים. בכינוס חגיגי שהתקיים בחודש שעבר בפרלמנט האירופי בשטרסבורג לכבוד "יום אירופה" (9 במאי), העלה עמנואל מקרון, כמיטב המסורת של נשיאי צרפת לפניו, רעיון חדש – להקים "קהילה פוליטית אירופית" (European Political Community). המונח הזה אולי יישמע מוכר לחובבות ההיסטוריה האירופית, מכיוון שהוא עלה בשנות החמישים של המאה שעברה כהשלמה להקמת קהילת ההגנה האירופית. לו יוזמה זו היתה מתקבלת, היתה קמה קהילה בעלת מאפיינים פדראליים בין שש מייסדות האיחוד האירופי.

ההצעה הנוכחית של מקרון צנועה הרבה יותר. במקום חיזוק האיחוד פנימה, היא שמה יהבה על חיזוק הקשר עם דמוקרטיות המצויות מחוצה לו. אם קהילה זו תקום, היא תשמש מעין "מועדון" למדינות שאמנם אינן חברות באיחוד האירופי, אך חולקות איתו את ערכיו: דמוקרטיה, שלטון חוק, שמירה על זכויות אדם. ערכים אלו קובעים כיום את קו השבר האירופי בקונפליקט עם רוסיה.

על פניו, ההצעה מתייחסת ל-12 מדינות בסך הכל: שמונה המדינות שרוצות להצטרף לאיחוד האירופי (חמש מדינות במערב הבלקן, אוקראינה, מולדובה וגיאורגיה), לשלוש מדינות שלא מעוניינות בכך (שווייץ, נורווגיה, איסלנד) ולזו שעזבה אותו (בריטניה, יש שיכללו גם את גרינלנד). טורקיה, שכבר אינה מועמדת להצטרף לאיחוד, לא הוזכרה בהצעה. המועצה האירופית, ובה ראשי המדינות החברות באיחוד האירופי, תתכנס מחר (חמישי) לדון בהצעת מקרון. הצרפתים לוחצים להחלטה בעניין עד סוף השנה.

עבור המועמדות, הקהילה הפוליטית שמציע מקרון אמורה להיות מעין "חדר המתנה" טרום כניסתן לאיחוד האירופי. זאת, הואיל ותהליך ההצטרפות לאיחוד הוא ארוך, ממושך וקשה. מקרון העריך שיקח לאוקראינה שנים רבות ואף עשרות שנים להשלימו. בינתיים, הקהילה הזו תאפשר למדינות החברות בה ליהנות ממעמד משודרג וממסגרת פוליטית שתוכל לתאם עמדות באופן פורמלי ולהגיב לצרכי מדינות, כמו אוקראינה, עד להצטרפותן. עבור הנשארות מחוץ לאיחוד, הקהילה תאפשר להדק יחסים וליהנות מחלק מיתרונות הגודל של האיחוד האירופי מבלי לוותר על אוטונומיה לאומית. לפי ההצעה, מנהיגי הקהילה יפגשו מספר פעמים בשנה (בדרגים שונים) ויוכלו לקבל החלטות. מקרון ציין שהקהילה תעסוק בשיתוף פעולה פוליטי, ביטחוני (לא במובן ההגנתי), בתחומי אנרגיה, תחבורה, השקעות, תשתיות ותנועת אנשים, בדגש על צעירים.

מה תהיינה השלכות הקמת הקהילה הפוליטית האירופית על ישראל? האם ישראל תוכל להצטרף אליה? מנאום מקרון עולים שני תנאים להצטרפות: מדינה אירופית שהינה דמוקרטיה-ליברלית.

ישראל היא דמוקרטיה ליברלית השותפה לערכי האיחוד כשמדובר בנעשה בתוך קוי 67'. אולם מחוץ לקווים האלו, היא מפרה את המשפט הבינלאומי, למשל בבניית ההתנחלויות והעברת אוכלוסייה לשטח כבוש. קריטריון זה מרחיק אותה מהשתייכותה הערכית לקהילה זו, שאם תוקם, תבקש להיות חיץ ברור מול רוסיה. אומנם, בהסכמים בין ישראל והאיחוד האירופי נמצאו נוסחות שיאפשרו לגשר על הפער בין ישראל בגבולות 67' ומעבר להם, אך כשמדובר בבניית פורום ערכי, מדיניותיה של ישראל בתחום הפלסטיני מהווה מכשול.

לגבי מידת זהותה האירופית של ישראל – הדעות חלוקות. הרוב יצדדו בגישה הגיאוגרפית לפיה ישראל אינה חלק מאירופה. הצעת מקרון מתייחסת ל"שכונה המזרחית" של האיחוד, בה נמצאת גיאורגיה למשל, השוכנת ממזרח לים השחור. הצעתו לא מתייחסת ל"שכונה הדרומית", מדרום וממזרח לים התיכון, אליה משייך האיחוד האירופי את ישראל. מיעוט יצדדו בגישה זהותית-תרבותית, לפיה ניתן להגדיר את ישראל, לפחות חלקית, כמדינה אירופית. בהקשר זה יש לציין כי חלקים נכבדים של ה-DNA של מדינת ישראל ואזרחיה עשויים מרכיבים אירופים אנושיים, תרבותיים, מסורתיים, תפיסתיים, ממשליים ואף ערכיים ונורמטיביים. מתוקף קשרי זהות אלו כ-55% מהישראלים זכאים לדרכון אירופי.

לאיחוד האירופי מעגלים שונים של קשרים סביבו. אלו לא מעגלים סדורים, אחד בתוך השני, אלא "גיאומטריה משתנה" וסבוכה (ראו שרטוט) שבה יש מעגלים קרובים יותר לאיחוד ויש רחוקים. המעגל הקרוב ביותר הוא "האזור הכלכלי האירופי" בו משתתפות נורווגיה, איסלנד וליכטנשטיין. שווייץ, שחתומה על מערכת סבוכה של כ-140-120 הסכמים עם האיחוד, המאמצים גם חלק מחקיקת האיחוד האירופי, באה אחריהן. המעגל החיצוני יותר שמור ל"מדיניות השכנות האירופית", ובו 16 מדינות – ממרוקו, דרך ישראל ועד גיאורגיה, אוקראינה ובלארוס. מבין השכנות הללו, ובניכוי המדינות המועמדות להיכנס לאיחוד, לישראל מספר ההסכמים ורמת הקשרים המעשיים העמוקה ביותר איתו.

בין ישראל לאיחוד האירופי מתקיימים קשרים ענפים בתחומי הכלכלה, המחקר והחדשנות, התעופה והתיירות, החקלאות, המשפט ותקינה ועוד. גם תחום האנרגיה קודם לרשימת התחומים הללו עם חתימת מזכר ההבנות בנושא ייצוא הגז מישראל דרך מצרים אל האיחוד בשבוע שעבר. בהקשר זה נדונה גם הנחת כבל חשמל שיחבר בין ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה. בשבוע שעבר קיבלה הממשלה החלטה פה אחד בעד הצטרפות ישראל לתוכנית Creative Europe בתחום התרבות והצטרפות לתוכניות נוספות עומדת על הפרק. במעגל אירופי רחב יותר, חתמה ישראל לאחרונה גם על הצטרפותה לאמנת מועצת אירופה למניעת סחר בבני אדם, והפכה למדינה הלא-אירופית הראשונה, שאינה חברה במועצת אירופה, לעשות כן.

בשבועות האחרונים הגיעו לירושלים כמה מבכירי האיחוד האירופי (ומאירופה) והדבר מבטא את חשיבותה בעיני האירופים. התור האירופי לבקר בישראל ארוך, ומפאת העומס נאלץ משרד החוץ לדחות את חלקם. החל את "השיירה האווירית" הנציב לענייני השכנות, אוליבר ורהלי. אחריו הגיעה נשיאת הפרלמנט האירופי, רוברטה מטסולה, לביקור ראשון מחוץ לאירופה מאז שנבחרה. הגיע גם נשיא הבנק האירופי להשקעות. גולת הכותרת היה ביקורה של נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, שחתם עשור מאז שנשיא או נשיאת הנציבות ביקר בישראל. ממתינים בתור פרנס טימרמנס, סגן הנשיאה והנציב לענייני ה-Green Deal ושינויי האקלים, ומרגריטיס שינאס, הנציב לענייני "דרך החיים האירופית" (כולל פיקוח על שלטון החוק, הגירה וביטחון פנים).

אם הצעתו של מקרון תתקבל, האם כדאי שישראל תבקש מהאירופים להיכלל בו, או שעדיף לה להסתפק במעמד של משקיפה? סטטוס פורמלי בקהילה זו יהווה עיגון נורמטיבי חשוב ואמירה חד-משמעית בדבר השתייכותה של ישראל לקהילת הדמוקרטיות הליברליות ויבטא ערכים שישראל שואפת לשקף. יחד עם זאת, לא סביר שישראל תגיש בקשה זו כיוון שהצטרפות לקהילה הפוליטית תיתן לאיחוד אפשרות מסוימת ללחוץ עליה בקשר לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או לאופן ניהולו. במצב העניינים הפוליטי המורכב כרגע, לא ברור אם נמצא בישראל כיום מנהיג אמיץ או משמעותי מספיק כדי להוביל מהלך שכזה.

המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-22 ביוני 2022