משחק הגז הגדול במזרח הים התיכון לא הסתיים. ההיפך הוא הנכון

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

לאחר הפוגה של כשמונה חודשים, במהלכה רבות ממדינות האזור היו עסוקות בבחירות פנימיות מכריעות, שבו חברות האנרגיה הבינלאומיות לשקול כיצד ניתן להפיק באופן מיטבי את הגז במזרח הים התיכון ואת הרווחים הגלומים בהם. עם שובו של משחק הגז הגדול אל השולחן – זמן לבירור עובדות ותמונת מצב.

ישראל ניצבת במוקד דיוני האנרגיה באזור. מאז 2020 היא מייצאת בהצלחה גז טבעי לירדן ולמצרים. מצרים מהווה עבורה נתיב חשוב לשוק האנרגיה העולמי באמצעות שני מתקני הנזלה השוכנים לחופה הצפוני, אידקו ודמיאטה. באמצעות שילוב של דיפלומטיה מכוונת מטרה ושינויים מבניים בסדר הבינלאומי, מינפה ישראל את מעמדה כדי לחזק את קשריה עם יוון וקפריסין, להגיע להסכם גבול ימי היסטורי עם לבנון, למלא תפקיד מרכזי בהקמת פורום הגז של מזרח הים התיכון שמקום מושבו בקהיר, ולמשוך השקעות זרות מחברות האנרגיה מהגדולות בעולם וממדינות המפרץ.

עם זאת, ישראל ניצבת בפני אתגרים משמעותיים בדרכה להשגת יעדיה הבאים. זאת, משום שעל אף מזכר הבנות משותף עם מצרים והאיחוד האירופי שנחתם ביוני 2022 לאספקת גז נוסף לאירופה, אפשרויות ייצוא הגז שלה לשוק העולמי עדיין מוגבלות. חרף התוכניות להניח צינור נוסף ממאגר "לוויתן" למצרים, קיים "צוואר בקבוק" מסחרי וטכני בתהליך היצוא ממצרים למדינות אחרות. אם בשנים עברו ישראל סיפקה גז למצרים כדי להשלים את המחסור שאליו נקלעה האחרונה, הרי שכעת היצוא ממצרים ליעדים אחרים מוגבל בקיבולת של מתקני ההנזלה אידקו ודמיאטה, ולא נראה כי היא תורחב בטווח הקרוב.

כדי להגביר את ביטחונה האנרגטי, על ישראל להמשיך לחפש אפיקים לגיוון היצוא שלה באמצעות שותפותיה האזוריות. כאן טמון ההסבר לפעילות הדיפלומטית המואצת בשבועות האחרונים מול ממשלת קפריסין החדשה, המנסה מצדה למשוך השקעות זרות ולעורר עניין בינלאומי באי ולהפוך אותו סוף-סוף לשחקן משמעותי בארכיטקטורה האנרגטית של מזרח הים התיכון. קפריסין חותרת להשגת מטרה זו באמצעות שתי יוזמות התלויות בשיתוף פעולה עם ישראל:

התוכנית הראשונה היא פתרון המחלוקת בעניין מצבור הגז אפרודיטה-ישי. על-פי סקירת MEES שפורסמה באחרונה, חברת "שברון" ושאר השותפים המושקעים בשדה אפרודיטה קרובים לרכישת ארבע החברות המחזיקות ברישיון בשדה ישי במים הכלכליים של ישראל. בכך יוסר מכשול מרכזי שמנע את פיתוח השדה במשך שנים רבות. עוד עולה מאותו דיווח כי בעקבות הפגישות שקיימו בחודשים האחרונים השר ישראל כ״ץ ועמיתו הקפריסאי ג'ורג' פפאנסטסיו, משרדי האנרגיה של שתי המדינות מנסחים הסכם בין-ממשלתי שיסייע לזרז את פיתוח אפרודיטה.

התוכנית השנייה, ביוזמת קפריסין, היא פיתוח צינור להובלת גז טבעי מישראל למתקן הנזלה יבשתי בקפריסין או למתקן צף ליד נמל וסיליקוס, ומשם הוא יימכר בשוק העולמי. גרסה חליפית זו לצינור EastMed (הידוע לשמצה), היא אטרקטיבית, במיוחד משום שהיא תואמת את שאיפת האיחוד האירופי לגוון את מקורות האנרגיה של המדינות החברות בו (למען הפחתת התלות בגז הרוסי) ולכן היא אולי תזכה למעמד של "פרויקט אינטרס משותף". יחד עם ההתקדמות המתמדת בפרויקט כבל החשמל התת ימי "אירו-אסיה" (EuroAsia Interconnector) לחיבור רשתות החשמל של יוון, ישראל וקפריסין, לשתי האחרונות יש סיבות רבות לשיתוף פעולה.

הקמת מתקן הנזלה חדש בקפריסין תהיה יקרה וממושכת. לא ברור מי יממן מיזם כזה, אם כי כמפעילת אפרודיטה ולוויתן, שברון תצטרך ככל הנראה לשאת בעיקר העלויות יחד עם NewMed, Shell ומצטרפות חדשות פוטנציאליות כמו BP ו-Adnoc. בנקודה זו עולות שתי שאלות: האחת – האם ישראל מוכנה לשתף פעולה ברמה כזאת עם קפריסין? והשנייה – האם קפריסין באמת מחויבת להפוך למרכז אנרגטי אזורי או שהכותרות מניקוסיה נועדו לפתות את טורקיה לחזור לשיחות ישירות על עתיד האי המחולק. חשוב לומר, נשיא קפריסין החדש, ניקוס כריסטודולידס, יתקשה לקדם פרויקטים אזוריים בתחום האנרגיה במחיר חידוש המשא ומתן עם טורקיה, ואנקרה מבינה זאת.

קרוב לוודאי שנושא הגז יעלה במהלך הפגישה הצפויה החודש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. כמו מצרים וקפריסין, טורקיה אף היא שואפת להפוך למרכז אנרגיה נחשב בשוק הגז הגדול ביותר באזור. למרות כל המחלוקות הגיאופוליטיות בין אנקרה לאיחוד האירופי, טורקיה היא בדרך כלל שותפה אמינה לאספקת אנרגיה מהקווקז ומהמזרח התיכון.

ההערכה היא כי בשל סיבות מדיניות אסטרטגיות, נתניהו לא ישלול את האופציה הטורקית, אך גם לא יעודד אותה מכיוון שגם כאן הדרך רצופה סיבוכים. כיצד ישפיע שיתוף הפעולה הישראלי עם טורקיה על היחסים עם מצרים, יוון, קפריסין ושחקנים אזוריים אחרים? אם ארדואן ינצל את שיתוף הפעולה עם ישראל כדי לדחוק הצידה את קפריסין? כיצד זה ישרת את האינטרסים של ישראל? ובכלל, האם בקדנציה החדשה של ארדואן, מדיניות החוץ של טורקיה תהיה יותר עקבית וצפויה מאשר ב-15 השנים האחרונות? פרויקטים בינלאומיים בתחום האנרגיה תלויים באמון. ישראל וטורקיה אמנם פתחו דף חדש ביחסים ביניהן, אבל מיזמי הובלת גז משותפים אינם נראים באופק.

אם כן, אין בנמצא פתרון מיידי לאתגר יצוא הגז של ישראל. הקידוחים הימיים יימשכו עד סוף השנה וסבבי הצעות בישראל, מצרים ולבנון שיבואו בעקבותיהם עשויים לספק לחברות האנרגיה תמריץ נכבד עוד יותר להשקיע. יחסי הגומלין האזוריים בין גיאופוליטיקה, כלכלה וביקוש לאנרגיה מצביעים על כך שעם איזון נכון בין אינטרסים פוליטיים ומסחריים, תוצאה של Win-Win עדיין אפשרית. אם השר כ״ץ יצליח לגבש ולהוציא לפועל מדיניות מגובשת בתקופה הקרובה, הוא עשוי לקצור את פירות עמלו כשר חוץ כאשר הוא ואלי כהן יחליפו תפקידים בסוף השנה.

הכתבה פורסמה ב"הארץ", ב-6 ליולי.