לאחר שש שנים של מתיחות ונתק ביחסים בין ישראל לטורקיה, הכריזו ראשי הממשלות של שתי המדינות על ההגעה להסכם ששם קץ למתיחות והנתק ביניהן. ישראל ותורכיה אינן ומעולם לא היו מדינות אויבות, אלא שתי ידידות שנקלעו למשבר חריף ביחסים ביניהן. הפיוס ושיקום היחסים יחזיר את שיתופי הפעולה הביטחוניים, המודיעיניים, האסטרטגיים, המדיניים והכלכליים. אך מעבר לחידוש שיתופי הפעולה הבילטרליים, חשוב להכיר ולהבין את ההשלכות האזוריות של ההסכם, במיוחד אלו הקשורות למדינה שלישית ודומיננטית במיוחד באזור- איראן.
הפיוס הישראלי-טורקי יחזק את החזית האזורית אל מול ההתפשטות האיראנית במזה"ת. המעורבות האיראנית במדינות האזור מהווה אתגר ביטחוני ואסטרטגי עבור ישראל, טורקיה וערב הסעודית ונסיכויות המפרץ. קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס, האחראי לפעילות 'משמרות המהפכה' מחוץ לגבולות איראן – הפך לדמות מאיימת על היציבות הפנימית בכמה מדינות ויש לו השפעה רבה על ההתרחשויות בסוריה, עיראק ותימן. לישראל, טורקיה וערב הסעודית יש אינטרס משותף לבלום את ההתחזקות האיראנית ולמנוע את הפיכתן של סוריה, עיראק ותימן תחת שליטה איראנית בלעדית. בהקשר של סוריה שיש לה גבולות עם ישראל וטורקיה, דבר כזה עלול להיות מכה אסטרטגית עבורן. נפילת סוריה תחת שליטה איראנית תחזק עוד יותר את חיזבאללה בלבנון, מה שעלול להיות מכה נוספת עבור ישראל.
המאמר פורסם ב"וואלה" ב-29 ביוני 2016