בלי מצרים לא יהיה "יום שאחרי"
הרתיעה של א־סיסי מפסגת נתניהו־טראמפ חושפת את החוליה החסרה בעזה: לא עוד תיאום ביטחוני נקודתי, אלא שותפות אסטרטגית מתמשכת עם קהיר בשיקום, בגבול, ובדה־רדיקליזציה.
הרתיעה של א־סיסי מפסגת נתניהו־טראמפ חושפת את החוליה החסרה בעזה: לא עוד תיאום ביטחוני נקודתי, אלא שותפות אסטרטגית מתמשכת עם קהיר בשיקום, בגבול, ובדה־רדיקליזציה.
במחקר חדש מטעם היחידה המדינית-ביטחונית, ד"ר אופיר וינטר מנתח לעומק את החשיבות העליונה של השותפות הישראלית-מצרית, המהווה תנאי להצלחת מימוש תוכנית טראמפ ולייצוב המערכת הישראלית-פלסטינית כולה.
הן מעולם לא היו חברות קרובות, אך האינטרסים מול ממשל טראמפ והלחץ הציבורי בבית איחדו את סעודיה, מצרים, פקיסטן ומדינות נוספות לגוש אחד. אבל העובדה שמדובר בחיבור אינטרסנטי רופף פותחת פתח להזדמנות
על רקע שנתיים של טלטלה אזורית, מלחמה עקובה מדם והיעדר אופק מדיני, שוחח ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במיתווים, עם השגריר עבדרחמן סלאחאלדין, דיפלומט מצרי ותיק ואחד הקולות הבולטים המקדמים שלום
יום השנה להסכם השלום הישראלי-מצרי, שחל השבוע (26.3), תפס את מערכת היחסים בין שתי המדינות במצב לא מעודד במיוחד. 46 שנים חלפו מאז החתימה על ההסכם במדשאה של הבית הלבן, ומדובר לכל הדעות בשלום יציב
