/ הדו"ח הדיפלומטי
גיליון מס' 10, יולי-דצמבר 2022
עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר אורני לבני
מסמך זה מציג מגמות מרכזיות שאפיינו את מדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחודשים יולי-דצמבר 2022. במחצית זו כיהן לפיד כראש הממשלה, והיא הסתיימה בהקמת ממשלת ימין קיצונית בראשות נתניהו. בחודשי כהונתו של לפיד המשיכה הממשלה באסטרטגיית ניהול הסכסוך בזירה הפלסטינית; בתיאום המהלכים עם קטר ומצרים ברצועת עזה שהביאו לשקט יחסי; בחיזוק ופיתוח היחסים עם מדינות הנורמליזציה החדשות וניסיון לצרף גם את ערב הסעודית; בחיזוק היחסים עם מדינות השלום הוותיקות מצרים וירדן; במאבק בתכנית הגרעין האיראנית; בחימום היחסים עם תורכיה לצד טיפוח הקשרים עם יוון וקפריסין; ובשיקום היחסים עם האיחוד האירופי והממשל האמריקאי. על אף התקרבות לעמדה האוקראינית, ממשלת לפיד המשיכה להימנע מהבעת תמיכה חד-משמעית בה, ונשמרה לא להרגיז את רוסיה. משאבי האנרגיה בים התיכון הביאו להסכם היסטורי עם לבנון ולשיתופי פעולה אזוריים, כאשר משבר האקלים נשאר נושא משני בשיקולים. הבחירה בממשלת הימין הקיצוני עוררה דאגות וחששות בקרב השותפות והשכנות. ירדן הביעה חשש כבד, המתיחות עם אירופה התעוררה מחדש, הממשל האמריקאי נזעק לשרטט קווים אדומים לממשלה, הרשות הפלסטינית הביעה את חששה מתהליכי הסיפוח שבפתח, ואילו האו"ם ביקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לבחון האם הכיבוש הישראלי הוא באמת זמני כפי שטוענת ישראל.
1. אסטרטגיית צמצום הסכסוך, האלימות הגוברת והסיפוח הזוחל מביאים את ישראל לפתחו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ממשלת ישראל המשיכה במדיניות ניהול הסכסוך, תוך דגש על תיאום ביטחוני ושיפור חייהם הכלכליים והאזרחיים של הפלסטינים, לצד המשך קידום סיפוח זוחל והימנעות מקידום מהלכים מדיניים. ברצועת עזה המשיכה ישראל להיעזר במצרים, האו"ם וקטאר לניהול המרחב ולשמירה על השקט. האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית, מספר ההרוגים הפלסטינים הגבוה, פעילות ישראל נגד ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים, הפכו לסוגיה בינלאומית, פגעו בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית והחלישו אותה. בהיעדר תהליך מדיני, ונוכח החששות (ערב השבעתה של ממשלת נתניהו השישית), גבר הדיון הבינלאומי על אופיו הזמני-לכאורה של הכיבוש ועצרת האו"ם העבירה את הסוגייה לדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.
2. נמשך תהליך חיזוק היחסים עם מדינות הנורמליזציה, וכן המאמץ לצרף את סעודיה ל"הסכמי אברהם" – נמשכו ביקורי בכירים הדדיים בין ישראל ומדינות הנורמליזציה – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – נחתמו הסכמים כלכליים, הסחר ההדדי גדל, נרקמו יוזמות אזרחיות חדשות לשיתופי פעולה, והתחזקו שיתופי הפעולה הביטחוניים והסחר בנשק.שיתופי הפעולה בין ישראל ומדינות הנורמליזציה גברו גם בזירות רב-צדדיות, דוגמת "פורום הנגב" (שעבר מיסוד, ועוגן בהחלטת ממשלה), פיקוד מרכז של הצבא האמריקאי (סנטקו"ם), נאט"ו והמסגרת המרובעת I2U2 הכוללת את ישראל, איחוד האמירויות, ארה"ב והודו. סימנים מוקדמים להתקדמות אפשרית בתהליך הנורמליזציה עם סעודיה באו לידי ביטוי בשיתופי פעולה דרך צד שלישי או מעטפת בינלאומית. הממשלה החדשה הצהירה כי תפעל להמשיך ולחזק את תהליכי הנורמליזציה ואת הניסיונות להרחיבם.
3. ישראל המשיכה להיאבק באיראן ובהסכם הגרעין עמה– הממשלה פעלה נגד חזרה להסכם הגרעין במישור המדיני, תוך הקפדה לא להגיע לעימות פומבי בנושא עם הממשל האמריקאי. נוכח הירידה מהפרק של התנעת הגרעין לעת הזו, אותתו ישראל וארה"ב כי החלופה הצבאית קיימת. ישראל המשיכה לפעול נגד הנוכחות האיראנית בסוריה, בלבנון ובנתיבי השייט. היא הדגישה בפני אירופה את התייצבותה של איראן לצד רוסיה במלחמתה באוקראינה, כעדות לתפקידה השלילי של הרפובליקה האיסלאמית במערכת הבינלאומית ולצורך להשית עליה סנקציות נוספות.
4. ישראל המשיכה בחיזוק הקשרים עם מצרים ובשיקום היחסים עם ירדן – ירושלים וקהיר המשיכו לשתף פעולה בניהול המרחב העזתי ובקידום שיתופי פעולה אזוריים, בעיקר בתחומי האנרגיה. בין היתר ניסו המדינות להניע מחדש את המהלכים לפיתוח שדה הגז בעזה. ישראל המשיכה בפעולותיה לשיקום וחיזוק יחסיה עם ירדן. המנהיגים נפגשו, קודמו הסכמים בתחומי התיירות ושיתופי פעולה בשיקום נהר הירדן, קודם פרויקט אנרגיה ומים בשיתוף עם איחוד האמירויות, ונעשה ניסיון (ללא הצלחה) לחבר את ירדן ל"פורום הנגב". מצרים וירדן הביעו רצונן בהמשך שיתוף הפעולה עם ישראל תחת הממשלה החדשה, אך בירדן גם ביטאו חשש חריף ואף נכונות להיכנס לעימות נוכח שינוי בסטטוס-קוו במקומות הקדושים בירושלים או עקב התפתחות אינתיפאדה שלישית.
5. שנתיים של חימום יחסים עם האיחוד האירופי הגיעו לשיא במפגש מועצת ההתאגדות, והסתיימו בהקמת ממשלה חדשה ששופכת מים צוננים – ישראל פעלה לחזק את יחסיה עם בריסל על אף הביקורת המתמשכת של האחרונה על הכיבוש הישראלי, והצליחה להביא לפגישה של מועצת ההתאגדות המשותפת. ישראל והאיחוד סיכמו על הצטרפות לתוכניות אירופיות בתחום התרבות והמשטרה, אך המשך הכיבוש ופרויקט ההתנחלויות והשבעתה של ממשלת הימין החדשה עצרו את המהלך בטרם חתימה.
6. ישראל ניסתה לתמוך באוקראינה מבלי להרגיז את רוסיה, אך יצאה קירחת מכאן ומכאן – ממשלת לפיד אימצה מדיניות הנוטה יותר לטובת אוקראינה מאשר בזמן כהונתו של בנט, אך נמנעה מאספקה של אמצעי לחימה והסתפקה בשליחת סיוע הומניטרי. היא גם לא הצטרפה לסנקציות על רוסיה וניסתה באופן כללי להימנע מעימות עמה. הסיוע האיראני לרוסיה הביא את ישראל לשיתוף פעולה הדוק יותר עם המערב באוקראינה, אולם דווקא ברוסיה בירכו בלבביות על כניסתו המחודשת של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה.
7. ישראל השלימה את נרמול היחסים עם טורקיה במקביל לקידום הקשרים עם יוון וקפריסין – לפיד ונשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, סיכמו על החזרת היחסים הדיפלומטיים המלאים, מונו שגרירים חדשים, שרים ישראלים נפגשו עם עמיתיהם, שיתופי פעולה בתחומי המסחר, התעופה והביטחון העמיקו, והאתגרים שזימנה הזירה הפלסטינית נענו בגינוי טורקי רפה. שני הצדדים הצהירו על כוונתם להמשיך בתהליך גם עם הממשלה החדשה. במקביל, שיתופי הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין המשיכו להעמיק ולהתרחב, בייחוד בשדה הביטחוני.
8. ישראל ולבנון חתמו על הסכם לסימון הגבול הימי – משא ומתן של יותר מעשור הגיע לסיומו המוצלח כאשר תיווך אינטנסיבי וערבות אמריקאית אפשרו לשתיהן להגיע להסכמות בנוגע לסימון קו הגבול הימי הכלכלי. הדבר מאפשר לכל מדינה לפנות לפיתוח משאבי האנרגיה הקיימים בשטחה, תוך העמקת התלות ההדדית ביניהן, והצגת דוגמה אפשרית לשיתופי פעולה אזוריים בין מדינות יריבות.
9. שיקום "היחסים המיוחדים" עם ארה"ב נעצר עם כינון הממשלה החדשה – לפיד ונשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, חתמו על "הצהרת ירושלים" המדגישה ערכים משותפים לשתי המדינות, ובראשם: הדמוקרטיה ושלטון החוק. הודק שיתוף הפעולה בהתמודדות עם הגרעין האיראני, נפתח דיאלוג טכנולוגי-אסטרטגי, וישראל נענתה לבקשת וושינגטון להקים מנגנון לבחינת השקעות זרות (סיניות) בישראל.
לצד זאת, הממשל האמריקאי והקהילה היהודית בארה"ב הביעו חשש מעליית ממשלת הימין בישראל. הממשל הדגיש כי ימשיך לעבוד עם כל ממשלה, אך דאג לשרטט קווים אדומים, הכוללים התנגדות לסיפוח ושמירה על שלטון החוק.
10. תקווה נכזבת לשיקום מערך החוץ תחת לפיד מקבלת בשורה מרה עם הקמת ממשלה חדשה – לאחר שדרוג מעמדו של משרד החוץ, עת זכה לקחת חלק משמעותי בתהליכים מדיניים ובקבלת החלטות, נפגע מעמדו לאחר שלפיד לא מינה שר חוץ תחתיו בעוברו למשרד ראש הממשלה. כפועל יוצא מכך, שגרירים הוּצאו מפגישות של לפיד עם ראשי מדינות, עובדי משרד החוץ נאלצו להמשיך במאבקם על תנאי העבודה והתמודדו עם ניסיון שבירה של העיצומים דרך הפרטה של שירותי החוץ. הקמת הממשלה החדשה הביאה לפיצול חריף במערך החוץ, נוכח הקמתו מחדש של המשרד לעניינים אסטרטגיים, הקמת משרד הסברה נפרד, הפקדת אחריות המשרד לשיתוף פעולה אזורי אצל שר החינוך, העברת הטיפול בתנועת החרם לשר התפוצות, וקביעת רוטציה לתפקיד שר החוץ.
11. משבר האקלים מגויס לטובת שיתופי פעולה אזוריים, אך נשאר משני בחשיבותו בעיצוב מדיניות החוץ – אמנם ישראל הקימה לראשונה ביתן בוועידת האקלים הבינלאומית שנערכה בשארם א-שייח', הוציאה משלחת מגוונת וגדולה מאי-פעם, הצטרפה ליוזמה הבינלאומית לאיפוס פליטות גזי החממה במגזר הציבורי עד 2050, וניצלה את ההזדמנות ליצירת קשרים אזוריים, אך היא לא עדכנה את יעדי הפחתת הפליטות. יעדים אלה נמוכים ממילא ביחס למדינות המערב. נוסף על כך, ישראל לא השלימה את חקיקת חוק אקלים וקידמה צעדים מדיניים גם כאשר הם באו על חשבון המאבק בנושא במשבר האקלים.
