האם לישראל יש אסטרטגיה אמיתית בצפון ובעזה - או שהיא חוזרת שוב ושוב על אותן טעויות? בריאיון חד ועמוק, סגן אלוף (מיל') ד"ר עומר צנעני מנתח את מדיניות הביטחון של ישראל מול חמאס וחיזבאללה, וטוען כי
ישראל מתנהלת בלבנון בלי מדיניות ראויה ונראה שהדבר לא ישתנה עד הבחירות. חיזבאללה מתחזק תודעתית וצפון ישראל ממשיך לחיות תחת איום - בלי יעד ישראלי ברור.
ביקור נתניהו באמירויות הוכחש על ידי אבו דאבי שעות לאחר פרסומו - ואין זו הפעם הראשונה. מדיניות ההדלפות של ראש הממשלה, שגרמה בעבר להקפאת קשרים ואף לסכנת חיים, נובעת מרדיפה אחר רווח פוליטי, ופוגעת
ועידת מדריד עדיין צריכה ויכולה להוות דוגמה לתמונת סיום הרצויה של המלחמות בעזה, באיראן ובלבנון. בבסיסה ההבנה כי הפתרונות לבעיות יושגו סביב שולחן הדיונים ולא בסבבי לחימה שאין להם סוף.
ההחלטה להכיר בסומלילנד חושפת כיצד "הסכמי אברהם" הפכו מפריצת דרך היסטורית למותג שיווקי שנועד לייצר מראית עין של התקדמות - ומשרת בעיקר את הצרכים הפוליטיים של נתניהו וטראמפ • אז מה נשאר מהחזון
ממשלת נתניהו מוותרת על הריבונות הישראלית כאסטרטגיה פוליטית, ומדינת ישראל לא נמצאת (כרגע) סביב שולחן מקבלי ההחלטות שיקבע את עתידה. אחרי ביקור הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בכנסת, נראה שאפילו בבית
נתניהו מבין שהציבור המרכזי באירופה מגיב למדיניות ממשלתו הקיצונית מתוך מחויבות לערכי המערב, אך הפתרון אינו מתיישב עם שאיפותיו
המלחמה הנוראית בעזה מביאה עמה עוד ועוד חללים, מסכנת את החטופים, מעצימה את הבידוד הבינלאומי על ישראל וכמובן זורעת הרס, חורבן ומוות בעזה, אבל לפחות בדבר אחד היא הצליחה להביא לשינוי חיובי: העולם
"טירופה" של מדינת ישראל ניכר במיוחד תחת ממשלת בנימין נתניהו ובהנהגת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. אולם המעבר של ישראל ממדינה פחות או יותר "נורמלית" למדינה מטורפת נמשך כבר עשרות שנים.
מאמר דעה מאת ד"ר רועי קיבריק באתר זמן ישראל
השגריר לשעבר ברוך בינה, זמן ישראל, יולי 2020
