על פי דיווחים בתקשורת, ארצות הברית נערכת לחידוש הלחימה באיראן, כאשר ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, דוחק באמריקאים להיות הכוח הדוחף העיקרי לחזרה לפעולה צבאית.
אם בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, כל התרחישים הגרועים מונחים על השולחן. עוצמת הסנקציות נגד ישראל תהיה תלויה באופי הממשלה שתקום, וגם בחששות של האירופים מכעס של טראמפ עליהם.
הציבור נותר אדיש עד כה לאיום הסנקציות, משום שעד כה הן בקושי פגעו בכלכלת ישראל - רק האוניברסיטאות נפגעו. אזהרת הבלוקצ'יין של נתניהו מבהירה כי איום הסנקציות על הבנקים הוא כבר סכנה אמיתית, והתגובה
קולות בתקשורת הערבית מזהים בבחירתו של ראש ממשלה חדש חלון הזדמנויות לחידוש הנורמליזציה ולהרחבת הסכמי אברהם, אך חלק מהפרשנים משוכנעים שגם החלפת נתניהו לא תשנה את המדיניות הכללית.
זחיחות הדעים, הערכת החסר של יכולות חמאס והפרשנות השגויה למידע המודיעיני הובילו להתעלמות מהתרעות - עם או בלי הפרסום על השיחה בין רה"מ נתניהו למנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד.
סקר חדש מבהיר שמה שמניע את תומכי מפלגות הימין־מרכז והימין באופוזיציה אינו רק "רק לא נתניהו", אלא גם "רק לא מדיניות נתניהו". ציבור זה מעוניין בממשלה שתוביל שינוי מדיני של ממש.
השימוש המוגזם והלא אחראי במושג "איום קיומי" מובן לנוכח ההיסטוריה היהודית אבל הוא פוגע ביכולת התמרון המדינית-אסטרטגית של ישראל.
מייק האקבי הוא שגריר נוח מאוד לממשלת בנימין נתניהו. מבחינת עתידה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית, האקבי נוח מדי לנתניהו, עד כדי כך שלא פעם נדמה כי קשה להבחין בין עמדותיו לבין עמדות ממשלת הימין הקיצוני
האם לישראל יש אסטרטגיה אמיתית בצפון ובעזה - או שהיא חוזרת שוב ושוב על אותן טעויות? בריאיון חד ועמוק, סגן אלוף (מיל') ד"ר עומר צנעני מנתח את מדיניות הביטחון של ישראל מול חמאס וחיזבאללה, וטוען כי
ביקור נתניהו באמירויות הוכחש על ידי אבו דאבי שעות לאחר פרסומו - ואין זו הפעם הראשונה. מדיניות ההדלפות של ראש הממשלה, שגרמה בעבר להקפאת קשרים ואף לסכנת חיים, נובעת מרדיפה אחר רווח פוליטי, ופוגעת
ממשלת נתניהו מוותרת על הריבונות הישראלית כאסטרטגיה פוליטית, ומדינת ישראל לא נמצאת (כרגע) סביב שולחן מקבלי ההחלטות שיקבע את עתידה. אחרי ביקור הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בכנסת, נראה שאפילו בבית
נתניהו מבין שהציבור המרכזי באירופה מגיב למדיניות ממשלתו הקיצונית מתוך מחויבות לערכי המערב, אך הפתרון אינו מתיישב עם שאיפותיו
המלחמה הנוראית בעזה מביאה עמה עוד ועוד חללים, מסכנת את החטופים, מעצימה את הבידוד הבינלאומי על ישראל וכמובן זורעת הרס, חורבן ומוות בעזה, אבל לפחות בדבר אחד היא הצליחה להביא לשינוי חיובי: העולם
"טירופה" של מדינת ישראל ניכר במיוחד תחת ממשלת בנימין נתניהו ובהנהגת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. אולם המעבר של ישראל ממדינה פחות או יותר "נורמלית" למדינה מטורפת נמשך כבר עשרות שנים.
ד”ר (סא”ל במיל’) עומר צנעני, ראש היחידה המדינית-ביטחונית המשותפת של קרן ברל כצנלסון ומכון מיתווים, מזהיר כי "נתניהו נקט בצעדים שיצרו דה־לגיטימציה לאבו מאזן".
מדד עדכני של מכון מיתווים מלמד כי רוב הישראלים, לרבות מי שמגדירים עצמם כמרכז הנוטה לימין, מעדיפים יוזמות מדיניות על פני המשך לחימה
מלחמת "חרבות ברזל" הציבה שורה ארוכה של תקדימים, לאו דווקא חיוביים. הימשכותה זה יותר מעשרה חודשים ללא יעד מוגדר ובר השגה, התרחבותה לזירות נוספות מעבר לרצועת עזה, והנזק העצום למעמדה
מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה באתר וואיינט
מאמר דעה, ד"ר נמרוד גורן וד"ר רועי קיבריק, הארץ, 21 בינואר 2020
מאמר דעה, ד"ר ליאור להרס, הארץ, 8 בינואר 2020
מאמר דעה, גבריאל מיטשל, הארץ, 2 בינואר 2020
מאמר דעה, ד"ר רועי קיבריק, מעריב, 16 בספטמבר 2019
מאמר דעה, ד"ר גיל מורסיאנו וד"ר נמרוד גורן, הארץ, 21 אוגוסט 2019
מאמר דעה, ד"ר אהוד ערן, הארץ, 29 באפריל 2019
מאמר דעה, ד"ר ליאור להרס, 9 בפברואר 2019
ד"ר נמרוד גורן בראיון לשי ניר, דבר ראשון, 5 בדצמבר 2017
